בקרוב מאוד, מיליארדי אנשים מרחבי הגלובוס – ואיתם לא מעט ישראלים – יספרו לאחור לקראת כניסתה של שנת 2022. בראשם של רוב הרוקדים שיפזזו בשלל החגיגות הסוערות בעולם (היכן שמגבלות הקורונה יאפשרו זאת, כמובן) בוודאי לא תחלוף בין קפיצה לקפיצה השאלה כמה אנרגיה הם מייצרים בזמן הריקוד, או כיצד אפשר להשתמש בה. עם זאת, בחלל אירועים אחד בסקוטלנד, השאלות עשויות להיות רלוונטיות מאוד: לאחרונה הותקנה במקום מערכת ששואבת את החום שאותו קהל הרוקדים מייצר במסיבות ובהופעות – ומשתמשת בו בהמשך לחימום המבנה.
המערכת החדשה הותקנה בחלל האירועים SWG3 (Studio Warehouse Glasgow 3, שנקרא כך עקב היותו גלגול מחודש של אזור מחסנים): מדובר במתחם פעיל ומוכר שאפשר למצוא בו תערוכות, הופעות, מסיבות, חדרי סטודיו לאמנים ומגוון חללים להשכרה, ושמאות אלפי אורחים ויוצרים עוברים בשעריו מדי שנה.
לאחרונה הכריזה הנהלת המקום שהיא הציבה לה כמטרה להגיע למצב של נטו אפס פליטות של פחמן דו-חמצני כתוצאה מפעילות המתחם עד 2025 או קודם לכן, דרך הפחתה משמעותית של טביעת הרגל הסביבתית של המקום. לפי אתר הסטודיו, "אנחנו רוצים להמשיך לרקוד, להמשיך לעבוד, להמשיך ליצור, להמשיך לעורר השראה – אבל אנחנו גם רוצים לעשות זאת בדרך אחראית וחדשנית". אחד הצעדים המרכזיים שביצע המתחם במטרה להגיע ליעד הנכסף הוא התקנתה של המערכת החדשה, שזכתה לשם BODYHEAT.
הריקוד שמחמם סלעים
המערכת החדשה מתבססת על הטכנולוגיה של חברת TownRock Energy הסקוטית, שמתמחה באנרגיה גאותרמית – כלומר, שימוש בהפרשי הטמפרטורות בין מבנים לבין הקרקע או תת-הקרקע כדי למזג את אותם מבנים. המערכות שהחברה מפתחת מבוססות על משאבות ששואבות חום (heat pumps) ממקור תת-קרקעי (קרקע, מכרות לא-פעילים או מאגרי מי תהום), ומעבירות אותו דרך צינורות ארוכים שמלאים באוויר או במים אל תוך חללים שונים לצורך הסקתם. לחלופין, המשאבות יכולות גם לינוק חום מהחללים העיליים ולהעביר אותו אל האזורים התת-קרקעיים, לפרוק שם חלק מהחום, וכך להחזיר לחללים העיליים אוויר בטמפרטורה נמוכה יותר. כיום נעשה שימוש בטכנולוגיה זו לחימום ולקירור של מגוון מרחבים, ממרכזי ספורט, דרך חנויות ומוזיאונים ועד לבתי מגורים.
גם במערכת BODYHEAT, שפותחה במיוחד עבור SWG3, יש שימוש במשאבות חום. במקרה של BODYHEAT, המערכת שואבת את חום הגוף שהנוכחים במקום פולטים באמצעות קולטי אוויר שמותקנים בתקרה, ושולחת אותו דרך חורי קידוח אל סלעים שממוקמים בעומק של כ-200 מטר מתחת לאדמה.
במהלך מסיבה או הופעה, שאיבת החום מאפשרת לקרר את מרחב המועדון. הסלעים התת-קרקעיים מתחממים כתוצאה מהתהליך, ואוגרים כך את החום – למשך שבועות ואף חודשים (במקרה הצורך). את החום שנאגר אפשר לשלוח חזרה אל הבניין לצורך חימומו בזמנים שבהם הוא משמש לאירועים אחרים, שבהם הקהל נייח יותר ולכן זקוק לחימום. על פי TownRock Energy, בעלי הסטודיו יוכלו להיפטר לחלוטין מדודי הגז שבהם הם השתמשו עד כה, ולחסוך פליטה של עשרות טונות של פחמן דו-חמצני מדי שנה – וכך להקטין משמעותית את טביעת הרגל הסביבתית של המקום.
מערכת BODYHEAT הושקה ב-7 בנובמבר השנה, במהלך ועידת האקלים בגלזגו, במסיבה שבה תיקלטה הדי-ג'יי האמריקאית האני דיז'ון. יש לציין שבנוסף על התקנת המערכת החדשה, אנשי SWG3 ביצעו גם צעדים נוספים להפחתת היקף פליטות הפחמן הדו-חמצני של המתחם, כמו הפחתת השימוש בכלים חד-פעמיים באירועים ומעבר לעבודה עם ספק אנרגיה מתחדשת.
משנה את כללי המשחק?
גם בישראל קיימות מערכות שאוגרות אנרגיה לשימוש בעת הצורך בדרכים שונות – אם כי לא אנרגית ריקודים, בינתיים. כך לדוגמה, בתחנת הכוח התרמו-סולארית שבאשלים שבנגב, אלפי מראות מרכזות את קרינת השמש לצינורות שדרכם זורם שמן תרמי (שמן ייעודי שהצמיגות שלו היא נמוכה), שמתחמם עקב כך לטמפרטורה של קרוב ל–400 מעלות צלזיוס. החום מועבר למים, ואלו הופכים לקיטור שמניע טורבינה שמייצרת חשמל. מערכת אחרת, שפותחה על ידי חברת ברנמילר אנרג'י הישראלית, אוגרת את האנרגיה באמצעות סלעים מרוסקים. המערכת של חברת "אוגווינד" הישראלית, אוגרת את האנרגיה באמצעות סוללות אוויר: מכלי אוויר ייעודיים. משאבות שמופעלות על ידי אנרגיה מוליכות מים אל הסוללות, מה שגורם לדחיסת האוויר שבמכלים, וכך האנרגיה נשמרת בצורת אוויר דחוס – עד שאותו האוויר משמש לדחיפת מים דרך טורבינה שמייצרת חשמל.
לדברי ד"ר שרון סורוקר, מומחה למשק האנרגיה, עצם היכולת לאגור אנרגיה היא לא חדשה, אך יש חשיבות רבה לשאלה לכמה זמן מערכת מסוגלת לשמור את האנרגיה שאגורה בה, ובאיזו יעילות. "אם מערכת BODYHEAT באמת מסוגלת לאגור את האנרגיה בצורה יעילה למשך חודשים, הדבר יכול לשנות את כללי המשחק", הוא אומר. "מערכת שפועלת כך תוכל לאפשר למשל לבית מלון באילת לאגור את החום של אוגוסט למשך כמה חודשים – ואז להשתמש בו לחימום החדרים והבריכה בחודשי החורף".
"עם זאת, כשבוחנים מערכות כאלה, צריך להבין כמה אנרגיה משתמרת בתהליך האגירה, כמה זה עולה לצרכן וכמה כסף המערכת חוסכת, בעצם", מוסיף סורוקר. לדבריו, מדובר במערכות שלרוב עלויות ההקמה שלהן גבוהות יחסית – ובנוסף, יש לקחת בחשבון שבדרך כלל, בתהליך של אגירת אנרגיה יש הפסד אנרגטי מסוים (במערכת של ברנמילר, לדוגמה, ההפסד עומד על כ-20 אחוז מהאנרגיה).
מעבר לכך, גם אם מערכת כזו אכן הופכת חום גוף לאנרגיה באופן יעיל ומשתלם, כדאי לבחון מהו המקום הטוב ביותר ליישם אותה – וייתכן שזה לא יהיה בהכרח (או לא רק) במועדון ריקודים. "בית חולים, למשל, הוא גדול בהרבה, יש בו הרבה יותר אנשים – ויש לו גם הרבה יותר צרכים, כך שיישום כזה עשוי להיות הרבה יותר משתלם בו", אומר סורוקר.
התכנון של אנשי SWG3 הוא להמשיך ולהתקין את המערכת בכלל חללי המתחם, עד להשקה מלאה ב-2022. נוכל רק לקוות שנמשיך לראות יישומים דומים בחללי אירועים ובמקומות נוספים – ואולי בשנים הבאות, החוגגים במסיבות במקומות שונים בעולם יסבו לרגע את תשומת ליבם מפעימות המוזיקה, מתחושת הרצפה מתחת לרגליהם ומהשאלות על השנה החדשה המתקרבת, ותחלוף בראשם המחשבה על כך שמחר או מחרתיים, כשאותו החלל שהם רוקדים בו יהיה שוב חם ונעים, זה יקרה, בין היתר, בזכותם.
