חולד, חי פי שבעה ממה שצפוי. צילום: Benny Vaknin
הוא עיוור אבל מסוגל להבחין בין אור לחושך, חי לבדו במערכת מחילות תת-קרקעית שאותה הוא חופר בעצמו, יש לו מסת גוף של כ-150 גרם אבל מצליח לדחוף מדי שנה חול במשקל של פי 5,000 ממשקל גופו ולייצר תלוליות מרשימות. אם עוד לא ניחשתם, מדובר בלא פחות או יותר מאשר החולד.
שוחחנו עם פרופ' עמאד שמס מהמחלקה לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוניברסיטת חיפה שהחל לחקור את החולד לפני עשרות שנים. הוא גילה שורת תגליות על המכרסם – שמוכר לחלקנו מתלוליות האדמה שהוא מייצר – ועל מנגנוני הישרדות מרשימים שעשויים להיות רלוונטיים גם לבני אדם.
מדוע החלטת לחקור דווקא חולדים?
"החיבור שלי לחולדים החל לפני כ-25 שנה, כאשר הציע לי פרופ' אביתר נבו, חתן פרס ישראל ומי שהקים את המכון לאבולוציה של אוניברסיטת חיפה, לעבוד אצלו כעוזר מחקר. אחרי כמה חודשים התחלתי לכתוב את הדוקטורט שלי על עמידות החולדים למחסור בחמצן. מדדתי את ריכוזי החמצן במקומות שונים שבהם החולדים נמצאים וגיליתי שהוא מגיע ל-7 אחוז, שזה בערך שליש ממה שיש באוויר הפתוח".
"בהמשך גם גילינו שהעמידות לעקת חמצן ולעליות ולירידות בריכוזי החמצן הובילה ל'תופעת לוואי' של אריכות ימים יוצאת דופן. החולד חי בממוצע קרוב ל-20 שנה, בעוד שבהתאם למסת הגוף שלו הוא אמור לחיות במשך שנתיים-שלוש; כלומר, בפועל הוא חי פי שבעה ממה שצפוי. מספר מחקרים נוספים שלנו הראה שיש עוד כמה תופעות מפתיעות במערכות הגופניות של החולד שעשויות לשפוך אור גם על מינים אחרים כולל בני אדם, כמו העמידות שלו לסרטן ותהליך ההזדקנות הייחודי שלו".
"חולד ארץ ישראלי" או "החולד העיוור" הם כינויים לארבעה מיני מכרסמים מהסוג חולד (Spalax) שדומים מאוד זה לזה. החולד נפוץ בישראל מהחרמון ועד צפון הנגב ונחשב בעל חיים סוליטרי (יחידאי). פעם בשנה, בעונת הרבייה, הזכר והנקבה נפגשים ומזדווגים מספר רב של פעמים. מעבר לכך הם מתנהלים לבד ואף תוקפניים אחד כלפי השני. כשהגורים מפסיקים לינוק האם מגרשת אותם.
החולד, כמו החפרפרת, מתקשר עם סביבתו בעיקר בעזרת חוש המישוש ודרך נקישות עם הראש. גם החולד וגם החפרפרת מתגוררים מתחת לאדמה, אבל מלבד התכונות הללו אין בין השניים עוד במשותף; החפרפרת היא יונק שאוכל חרקים ואינו מצוי בישראל.
החולדים מעצבים את הנוף. ערימות חול שיוצר החולד. קרדיט: Imad Shams
איפה אפשר למצוא את החולד בארץ, והאם הוא נחשב לחיה מזיקה?
"בישראל החולד נחשב לחיה די נפוצה, בעיקר בשדות פתוחים ופחות ביערות ששם הוא לא מוצא מזון. אפשר למצוא אותו גם בשדות חקלאיים אם לא מדבירים שם. החולד נחשב 'חיה לא מוגנת', כלומר אין הגבלה חוקית להדביר או להרעיל אותו בכל צורה, אלא אם הוא נמצא בשמורת טבע. זה נובע בעיקר מסיבות היסטוריות כי בעבר הוא פגע בגידולים חקלאיים קטנים. כיום זה כמעט לא קורה".
"החולד יכול לשבש קצת את העבודה של ארכיאולוגים כי הוא הופך את השכבות של הקרקע אבל לחקלאים אין ממנו נזק משמעותי. שמעתי קצת תלונות מאנשים באזור השפלה ולאחרונה בכפר בלום אבל לא מעבר. אני לא חושב שהנזק שהוא עושה משתווה למינים אחרים שמזיקים כמו חזירי בר. הנזק המועט שהוא כן עושה לא מספיק כדי להצדיק את הגדרתו כמין לא מוגן".
איזו השפעה יש לחולדים על המערכת האקולוגית?
"יש להם אינטראקציות עם צמחים והם משחקים תפקיד בעיצוב הצמחייה – הם חלק ממעצבי הנוף. קשה לכמת את התפקיד של החולד במערכת האקולוגית, אבל כיונק תת-קרקעי הוא בהחלט משפיע על האדמה, על השורשים ועל שכבות הקרקע. הוא גם יכול להזיז פקעות ממקום למקום: אם רואים נרקיסים שצומחים במקום אחד מרוכז זה מעיד שהחולד מת או גורש משם כי זה מקור המזון שלו. הוא קוטם ואוגר אותם".
מחקר שמתבצע בימים אלה מנסים לקחת גן מהחולד, להעביר אותו לעכבר ולראות איך הוא מזדקן. פרופ' עמאד שמס. קרדיט: Benny Vaknin
איך משבר האקלים משפיע על החולד, או עלול להשפיע עליו?
"החולד מוגן יחסית משינויים קיצוניים במזג האוויר כי הוא יכול להתחפר במחילות שהוא חופר, שיכולות להגיע לעומק של מטר. ההישרדות שלו תלויה בצמחייה. לכן אם שינוי האקלים ישפיע על הצמחייה, זה יוכל לאיים עליו מבחינת מקור מזון. נכון לעכשיו, החולדים די עמידים, ולא ראינו השפעות ישירות ומיידיות".
כאמור, החולד חי בתנאים ייחודיים שכוללים ריכוז חמצן נמוך וריכוז פחמן דו-חמצני גבוה. ההשערה היא שמנגנוני ההסתגלות שלו מאפשרים לו לשרוד בתנאים קיצוניים. המחקרים של שמס התמקדו בשורה של תופעות גופניות יוצאות דופן שנצפו אצל החולדים, כמו סבילות לתנאי סביבה קיצוניים והיפוקסיה קיצונית (מצב פתולוגי של חוסר באספקת חמצן בתאי הגוף), לצד תוחלת חיים יוצאת דופן.
אחד המאפיינים הבולטים ביותר של החולד הוא עמידותו יוצאת הדופן לסרטן. במחקר שערך שמס יחד עם שותפים נוספים, נבדקה העמידות של מספר בעלי חיים למחלת הסרטן. כל העכברים והחולדות פיתחו גידולי סרטניים, בניגוד לחולד שלא פיתח אף לא גידול אחד, גם לא בפרטים מבוגרים, שמעל גיל 20, שנחשבים רגישים יותר לסרטן. בניסוי נוסף של חומר מסרטן אחר, התפתח סרטן בפחות מ-10 אחוז מהמדגם אחרי יותר משנה מיום השימוש בחומר.
נוסף על כך, החולד חי כל חייו ללא הופעת סימני הזדקנות. הוא שומר על כושר גופני ויכולת חפירה בלי לאבד מסת שריר, ללא חולשה, ללא נשירת שיער וללא שינויים פיזיולוגיים אחרים שקשורים להזדקנות.
נכון לעכשיו, מה עוד נותר להבין ביחס לחולדים?
"להמשיך לנסות לאתר את הסוד ששומר עליהם לחלוטין מהסרטן ולהמשיך להתמקד בפעילות של הגנים ושל החלבונים שלהם כדי להבין באיזה שלב הקשרים בין ההזדקנות לתופעות אחרות, כמו דלקות, נקטעים. למשל, במחקר שמתבצע בימים אלה אנחנו מנסים לקחת גן מסוים מהחולד, להעביר אותו לעכבר ולראות איך הוא מזדקן".
