כולנו אוהבים לחשוב שאנחנו עושים מעשה "סביבתי" כשאנחנו נכנסים לחנות יד-שנייה. צילום: Unsplash
שופינג IL, יום הרווקים הסיני, בלאק פריידיי וסייבר מאנדיי – נובמבר כבר מזמן הפך לחודש הקניות. אלא שלכל המבצעים האלה, שמעודדים אותנו לקנות ולצרוך, יש מחיר סביבתי. אחת החלופות שעולות לראש היא לקנות בגדי יד-שנייה. ואכן, כולנו אוהבים לחשוב שאנחנו עושים מעשה "סביבתי" כשאנחנו נכנסים לחנות יד-שנייה, מדפדפים בין הקולבים ומוצאים חולצת מעצבים מגניבה או מעיל משנות ה-90. הרי זו קנייה עם מצפון: לא רק סטייל אישי, אלא גם בחירה שעוזרת במאבק הסביבתי, ממחזרת משאבים ומפחיתה את כמויות הפסולת של תעשיית האופנה. בשנים האחרונות הפכה הבחירה הזו לטרנד עולמי של ממש. שוק בגדי יד-שנייה נמצא בצמיחה מואצת, אתרי מכירות וחנויות של בגדים משומשים צצים בכל מקום. אבל האם כל זה באמת הופך אותנו לצרכנים ירוקים יותר? מחקר ישראלי חדש מערער על ההנחה הזו ומגלה שהקשר בין אופנה מקיימת לצריכת בגדים יד-שנייה מורכב הרבה יותר מכפי שנדמה.
מה עומד מאחורי הבגדים
תעשיית האופנה היא מהתעשיות המזהמות בעולם בעקבות היקפי ייצור עצומים, ייצור מזהמים, פליטת מיקרו-פלסטיק לסביבה, צריכת מים וצריכת אנרגיה גבוהה, שינוע גלובלי של בגדים ועוד. לכך מצטרפת תופעת "האופנה המהירה" שמעודדת קנייה תכופה של בגדים זולים ומייצרת הרי פסולת טקסטיל. ענף ההלבשה אחראי לכ-2–8 אחוזים מפליטות גזי החממה העולמיות. בתגובה לנזקים הללו, יותר ויותר צרכנים פונים לבגדי יד-שנייה מתוך אמונה שמדובר בצריכה מקיימת יותר, שממחזרת ומשמרת בגדים קיימים ומצמצמת ייצור חדש. אבל מאחורי התדמית הירוקה של שוק בגדי היד-שנייה מסתתרת, כך מתברר, מציאות בעייתית.
על פי מחקר שפורסם בכתב העת המדעי Scientific Reports ושנעשה על ידי ד"ר מיטל פלג מזרחי, עמיתת פוסט-דוקטורט במחלקה לכלכלה באוניברסיטת ייל וחוקרת אופנה בת-קיימא, ועם ד"ר אורי שרון, חוקר משפט ומדיניות סביבתית באוניברסיטת בר-אילן, עולה כי רכישה של בגדי יד-שנייה אינה מחליפה בהכרח את הקנייה של בגדים חדשים, אלא לעיתים אף מלווה בהגברת הצריכה הכוללת, ובכך מפחיתה את התרומה הסביבתית שייחסנו לה. "יש לנו נטייה לחשוב שבגדים משומשים הם בהכרח נטולים השלכות סביבתיות וזה לא נכון, אבל זו ללא ספק אפשרות מקיימת יותר מקניית פריט חדש", אומרת פלג מזרחי ומסבירה: "ברגע שאנחנו קונים יותר בגדים ממה שהיינו קונים בדרך כלל, הקנייה מיד-שנייה כבר לא מחליפה את הקנייה החדשה אלא מצטרפת אליה. במקרה כזה היא כבר בכלל לא מקיימת".
בארבע השנים האחרונות הייתה עלייה של 38 אחוז ברכישת בגדים חדשים דרך האינטרנט. צילום: unsplash
הנחה מוטעת
המחקר התבסס על סקר מייצג בקרב 1,009 צרכנים מרחבי ארצות הברית, וביקש לבדוק את הקשר בין רכישת בגדים חדשים לבין רכישת בגדי יד-שנייה. מהסקר עולה ש-70 אחוז מהנשאלים רכשו בגדי יד-שנייה לפחות פעם אחת בחייהם, אך 85 אחוז מהם דיווחו על רכישת 10 בגדים חדשים בחודש. כלומר, מי שנוטה להוציא יותר על בגדים חדשים, נוטה גם לרכוש יותר בגדי יד-שנייה וכך למעשה מזיק לסביבה באופן דומה לאנשים שקונים רק יד ראשונה.
עוד עולה מהמחקר שבארבע השנים האחרונות הייתה עלייה של 38 אחוז ברכישת בגדים חדשים דרך האינטרנט ועלייה של 25 אחוז ברכישת אופנה אולטרה-מהירה מאתרים כמו Shein או Temu. לעומת זאת, מכירת בגדים משומשים או החלפת בגדים ירדה באותה תקופה. שינויים אלה מדגישים תנועה לעבר פרקטיקות סביבתיות פחות, למרות שוק היד-שנייה המתרחב. עוד עולה מהמחקר כי אף שהמשתתפים הפגינו מודעות גבוהה להשפעות הסביבתיות השליליות של תעשיית האופנה, הידע הזה לא תורגם למעשים בפועל במסגרת התנהגות צרכנית מקיימת.
"יש כאן אלמנט של דיסוננס קוגניטיבי. כלומר, קל לנו יותר לשנות את החשיבה מאשר את ההתנהגות", אומרת פלג מזרחי. "לרבים מהנשאלים יש מודעות סביבתית, הם יודעים שתעשיית האופנה מזהמת ושלא כל הבגדים שמועברים הלאה באמת נלבשים שוב, ובכל זאת הם לא קונים פחות, לא חדשים ולא יד-שנייה. קל יותר לספר לעצמנו סיפור סביבתי נוח מאשר להתמודד עם הצורך האמיתי בצמצום צריכה. גם בתחום האופנה המקיימת עוסקים יותר בפיתוח פתרונות טכנולוגיים מאשר בשינוי הרגלי הצריכה עצמם", היא מסבירה.
לפעמים ההפך הוא הנכון
על פי המחקר, בעשורים האחרונים חלה עלייה חדה ברכישת בגדים משומשים: מכירות השוק העולמי הגיעו ב-2022 ל-177 מיליארד דולר וצפויות להכפיל את עצמן עד 2027. "רוב חנויות היד השנייה – ובייחוד האפליקציות הגדולות כמו ThredUp, Poshmark, Vestiaire Collective ו-Vinted – הן קודם כול עסקים שמגלגלים מיליארדים", אומרת פלג מזרחי. "הבעיה היא שמתייחסים אליהן לעיתים כאל גופים חברתיים או סביבתיים, בזמן שבפועל הן חברות מסחריות לכל דבר. כמו מחברות אופנה חדשות, גם מהן צריך לדרוש שקיפות ואחריות סביבתית: לדעת כמה הן מוכרות, מה נעשה בבגדים שלא נמכרים, ומה ההשפעות של השינוע הגלובלי שלהן", היא אומרת.
המחקר אומנם נערך בארצות הברית, אך פלג מזרחי מדגישה שממצאיו משקפים מגמות דומות בעולם המערבי בכלל. "האמריקאים אולי צורכים יותר, אבל גם אירופה שייכת לאותו 'צפון גלובלי' שמאופיין בצרכנות בזבזנית", היא אומרת. לדבריה, באירופה אולי המצב מעט טוב יותר, אך גם שם גוברות רכישת אופנה מיד-שנייה וייצוא פסולת טקסטיל למדינות מתפתחות. "בישראל דפוסי הצריכה דומים לאלה של האמריקאים: פחות מקיימים משל האירופאים עם נטייה לצרכנות יתר. קיימת עדיין סטיגמה סביב בגדי יד-שנייה אך צעירים ועשירים מתחילים לשנות זאת, אם כי בהיקף מוגבל", היא מספרת.
לשאלה מהו הפתרון, עונה פלג מזרחי בפשטות: "הפחתת הצריכה". לדבריה, לא משנה אם הבגד עשוי מבקבוקים ממוחזרים או נקנה ב"זארה" – אם הוא יגיע למזבלה בגאנה, כמו רוב הבגדים בעולם, לא פתרנו דבר. "השאלה היא איך משנים דפוסי צריכה. זה דורש שילוב של חינוך ורגולציה", היא אומרת ומסכמת: "חינוך הוא לא רק ידע, אלא גם תהליך של פיתוח מודעות ומיומנויות בסיסיות כמו לדעת לתקן, להעריך מחדש ולצרוך פחות. לצד זה נדרשת רגולציה משמעותית שתטיל אחריות גם על רשתות היד-שנייה, לא רק על האופנה המהירה. רק כך נוכל לדבר באמת על אופנה בת-קיימא".
