יש לשפר את השירות לאזרחים ולהנגיש את התשתיות כך שלפחות 50 אחוז מפסולת האריזות תיאסף ממשקי הבית. צילום: ד"ר ריבה ולדמן
לאחרונה הכריז המשרד להגנת הסביבה ש"התיקון לחוק האריזות יוצא לדרך – שוק האריזות ייפתח לתחרות". חוק האריזות שנחקק ב-2011 הכיר בתאגיד תמי"ר כגוף הבלעדי שמוסמך לאסוף ולטפל בפסולת האריזות. פתיחת שוק האריזות לתאגידי מִחזור נוספים עשויה ליצור תחרותיות שתשפר את השירות, תמנע כשלים ותעלה את כמויות הפסולת המיועדת למחזור.
לצד פתיחת השוק, הודעת המשרד להגנת הסביבה מדגישה בצדק רב את הצורך בשיפור השירות לאזרחים ובהנגשת התשתיות כך ש"לפחות 50 אחוז מפסולת האריזות תיאסף ממשקי הבית". לאור זאת המשרד מנצל את ההזדמנות להוסיף תיקונים נוספים לחוק האריזות, ובהם העלאת יעדי המחזור ויעדי האיסוף מהבתים, כמו גם הרחבת השימוש בפחים הכתומים גם למוצרים שאינם אריזות אך עשויים מחומרים דומים.
יחד עם זאת, ההודעה מעלה תהיות הנוגעות לקשר בין פתיחת שוק האריזות לתחרות לתגובת הציבור. האם התחרות תעזור לציבור להפריד יותר פסולת למחזור? איך רותמים את הציבור לאמץ את השינוי ההתנהגותי המתבקש? לאחר שבמשך שנים חייתי את ה"שטח", אני בטוחה שכדי להשיג שינוי התנהגותי אפקטיבי לזמן ארוך דרושים הרבה יותר מחוקים ומתקציבים.
איך לעודד שינוי התנהגותי
מחקר הדוקטורט שלי באוניברסיטת חיפה, בהנחיית פרופ’ אופירה אילון וד"ר ציפי עשת, בדק את ההשפעה של פעולות שונות על התנהגות משקי בית באמצעות דגימות פסולת. כך הוכחנו ששינוי התנהגות אפקטיבי דורש ליווי מתמשך של הרשות המקומית ולא "קמפיין" חד-פעמי.
הפעולה האפקטיבית ביותר שנמצאה הייתה, כצפוי, הסברה אישית בבית וחזרה קבועה על ההסברה במשך שלוש שנים. כלי נוסף ששיפר באופן מובהק את איכות הפרדת הפסולת אצל משפחות שכבר "הצטרפו למשחק" היה הודעת טקסט קצרה, שבספרות המקצועית נקראת הֵינד (ובאנגלית nudge) ושנועדה לשקף את שיעור ההפרדה למחזור בשכונה ולהתייחס לטעויות נפוצות באופן ההפרדה ולשאלות נפוצות. יחד עם כל אלה, מצאנו שהסברה מצוינת לא תעבוד בלי תשתיות זמינות ונגישות, ובלי שירות אמין.
מודל הסברה ראוי, שמשלב תשתיות נגישות ושירות טוב, מבטא מסר של מאמץ משותף: האזרחים מתאמצים וגם המערכת מתאמצת. הצורך בשיח פתוח ובאמון הדדי בין רשויות לאזרחים אינו חדש. נוסף על כך, מצאנו במחקר שתקציב שיופנה לטובת פעולות הסברה אפקטיביות ומותאמות לקהל היעד יחזיר תועלת כלכלית גבוהה פי שלושה. כלומר, שינוי התנהגותי משתלם סביבתית וכלכלית.
אם כך, איך ניתן להסביר את הנתון שפורסם השנה מתוך סקר הפסולת הארצי, לפיו כעבור 12 שנה מתחילת יישום חוק האריזות, רק 6 אחוזים מפסולת האריזות במשקי הבית נאספים למחזור, ו-94 אחוז הנותרים נזרקים לפחים הירוקים? בניתוח השתלשלות הפרדת אריזות במושב שבו אני מתגוררת מתגלה קצה של תשובה.
הפיילוט שסחף את המושב: שקיות כתומות המיועדות לפסולת אריזות חולקו לתושבים ונאספו מלאות אחת לשבוע מפתח הבית. צילום: ד"ר ריבה ולדמן
פסולת בתא המטען
המכלים הכתומים הגיעו למושב מגוריי והוצבו בתחילה במקומות לא מותאמים. למשל, מכל אחד חסם מדרכה, השני הפריע לתחנת אוטובוס וכולם סבלו מגלישת פסולת עקב פינויים לא סדירים והפכו למפגע. לאחר מחאות הועתקו המכלים למרכז מחזור יישובי שחייב את התושבים המפרידים להסיע פסולת למחזור עד לקצה המושב. היענות נמוכה ולחץ מתושבים שרוצים להפריד פסולת הובילו לפני כשנתיים להשקת "פיילוט" מטעם המועצה האזורית ותאגיד המחזור תמיר. הפיילוט סחף את המושב: שקיות כתומות המיועדות לפסולת אריזות חולקו לתושבים ונאספו מלאות אחת לשבוע מפתח הבית. השירות היה אמין ונראה היה שכולם מרוצים. אלא, שכאמור, בתזמון מושלם עם הודעת המשרד להגנת הסביבה על תיקון חוק האריזות כחלק מ"מהפכת הפסולת", קיבלו התושבים את ההודעה הבאה: "בתום בחינת הנתונים והעלויות הוחלט על הפסקת פיילוט השקיות הכתומות. האיסוף ימשיך באמצעות מרכז המחזור היישובי".
ההודעה גררה אכזבה גדולה והבעות תסכול של תושבים שהודו ש"עלו על גל המחזור" ועכשיו לא יוכלו להמשיך. אחרים תהו: איך ייתכן שהפיילוט נכשל? מה היו מדדי ההצלחה? האם יש נתונים? מה בדיוק לא עבד? אולי יכולנו להשתפר? איני יכולה שלא לתהות כיצד ניתן לצפות שהפרדת אריזות תמשיך להתקיים כאשר מתנהלים בחוסר שקיפות ומבטאים כלפי התושבים את המסר: "תודה על ההשתתפות, עכשיו תיסעו שוב עם השקיות בתא המטען למרכז המחזור"? הרי כך בוודאות מאבדים מוטיבציה ואמון ברשויות.
יותר כתום, פחות ירוק
מדובר בשרשרת של טעויות גורפות במגוון יישובים בארץ. אם מפרסמים שפסולת אריזות תופסת מחצית מנפח האשפה, אבל בפועל בשטח אין נפח אצירה (קיבולת של פחים) "כתום" זמין למחצית מהפסולת, ואין שירות פינוי שהולם את העובדה שזה זרם הפסולת בעל הנפח הגדול ביותר, אז ברור שמראש מכוונים אותנו ליעדי מחזור נמוכים.
בעיה נוספת היא כללי הפרדה שמבלבלים ושדורשים הסברה מהודקת. למשל, כוס חד-פעמית ממותגת תושלך לפח כתום בעוד שכוסות חד פעמיות "פשוטות" מהפיקניק המשפחתי מיועדות לפח ירוק. צנצנת זכוכית לפח סגול, בקבוק בירה ריק מזכוכית חוזר לסופרמרקט וכוס זכוכית מנופצת דווקא לפח הירוק. אם המערכת עצמה לא מצליחה לספר סיפור, אז איך מצפים מהציבור לזכור אותו? הבלבול הזה הוא אחת הסיבות לכך שרשויות רבות אינן חוסכות בעלויות ואף משלמות קנסות מתאגיד תמיר על הפרדה שאינה איכותית.
לסיכום, יעדי המשרד להגנת הסביבה נכונים וחשובים, אבל כדי להשיג אותם דרושים התמדה ולמידה רציפה מהניסיון שמצטבר בשטח על ידי הרשויות המקומיות, על ידי תאגידי המחזור ועל ידי האקדמיה, שבשנים האחרונות העשירה את הידע הקיים במגוון מחקרים יישומיים. זה הזמן לקבץ את כל הגופים הללו לאיגום הידע והניסיון וליישום המשפט "סוף אשפה במחשבה תחילה".
ד"ר ריבה ולדמן היא מומחית לניהול פסולת, חינוך ותקשורת סביבתית.
