איך יראו בעתיד היערות בישראל?

אחד ההיבטים החשובים במחקר הוא שהטמפרטורה שהעץ "מרגיש" היא לא בהכרח זהה לטמפרטורת האוויר. "אם יהיה חם, אני אזיע, הגוף שלי יקרר את עצמו וטמפרטורת הגוף שלי תישאר יחסית בטווח האופטימום. כך גם העץ יכול לקרר את עצמו בתגובה לתנאי הסביבה: גם כאשר בחוץ הטמפרטורה מגיעה ל-45 מעלות, טמפרטורת העלה היא לא בהכרח זהה, מכיוון שגם לעצים יש מנגנונים שמאפשרים להם להיפטר מעודפי חום", מסביר זית.

כמו בגוף האדם, ליכולת הזאת יש מחיר: איבוד מים. העץ צריך למצוא איזון בין קירור העלים לבין שמירה על המים שלו. במחקר נמצאו הבדלים בין מיני העצים באופן שבו הם עושים זאת. כשהטמפרטורה עולה, חלק מהמינים מגבירים את פתיחת הפיוניות – הפתחים הזעירים בעלה שדרכם מתבצעים חילופי גזים – וכך מגבירים את איבוד המים ומסייעים בקירור העלה. מינים אחרים נוקטים אסטרטגיה שמרנית יותר ומגבילים את איבוד המים, גם במחיר של עלייה בטמפרטורת העלה.

צוות המחקר בחן עשרה מיני עצים: ארבעה מיני שיטים, אורן ירושלים, אלה ארצישראלית, אלה אטלנטית, חרוב מצוי, שיזף מצוי ואשל הפרקים. ההבדלים שנמצאו באופטימום התרמי היו גדולים. אורן ירושלים וחרוב מצוי הגיעו לאופטימום תרמי נמוך יחסית, סביב 28–30 מעלות צלזיוס, והפוטוסינתזה שלהם החלה לרדת בטמפרטורות שמעל לטווח הזה. לעומתם, שיזף מצוי, אשל הפרקים ומיני השיטים שנבדקו הגיעו לאופטימום של כ-35–43 מעלות והמשיכו לשמור על קצב פוטוסינתזה גבוה בטמפרטורות שבהן אורן ירושלים, חרוב מצוי ומיני האלה כבר נמצאו בצד היורד של העקומה.

גם ביער חצרים, שבו נערכו מדידות בתנאי שטח, הצליחו מיני עצים מדבריים לקיים פוטוסינתזה בקצב גבוה בתנאי חום וקרינה חזקה: שיזף מצוי, שיטה אלטיור ושיטה סוככנית הגיעו לקצבי פוטוסינתזה גבוהים במיוחד.

"המטרה שלנו במחקר הייתה להתחיל לייצר מסד נתונים של האופטימום התרמי של המינים השונים, בהינתן גם תנאי סביבה שונים – קרינה, פחמן דו-חמצני וזמינות מים", מסביר זית. לדבריו, מסד הנתונים יוכל לסייע לקק"ל לדייק את בחירת המינים ולבצע נטיעות מושכלות יותר בהתאם לאזורים השונים בארץ ולתנאים הצפויים להשתנות.

"שינוי האקלים מורגש היטב אצלנו בנגב. שנות בצורת ושנים שבהן כמות הגשם הייתה מתחת לממוצע השנתי גרמו לשינויים בולטים לעין במצב היערות", אומר גיל סיאקי, מנהל מחלקת יער במרחב דרום של קק"ל. "המחקר שבדק במעבדה ובתנאי השטח את תפקודם של מיני עצים מרכזיים אצלנו בנטיעות הצעירות שבצפון הנגב, מספק לנו היערנים עוד כלים מדעיים ומציג תוצאות שמחזקות את כיוון המחשבה והפעילות שלנו בעשורים האחרונים, במסגרת שיקום היערות. בחירת מיני העצים המותאמים ביותר מבחינה פיזיולוגית להתמודדות מול תנאי אקלים משתנים היא צעד ראשון וחשוב בהקמת יערות העתיד", מסביר סיאקי. 

במחקר אחר שנערך בשיתוף קק"ל, בהובלת מכון שמיר למחקר ומיגל, נחקרה השפעת התחממות האקלים על גיוס הצאצאים של מיני אלונים בישראל. בניסויים שנערכו התבלט אלון התבור בשיעורי הישרדות גבוהים וברמת התייבשות נמוכה של נבטים ושתילים צעירים בהשוואה לאלון מצוי ולאלון תולע, מה שמעיד על סבילות גבוהה יותר לעקת חום ויובש.

זית מדגיש כי הידע עדיין אינו שלם. עד כה נבחנו רק חלק מהמינים, ונדרשים מחקרי המשך בשטח, באזורים נוספים ובקרב עצים בוגרים, וכן ניסויים שיבחנו את השילוב בין עקות שונות כמו חום, יובש וקרינה, ולא כל גורם בנפרד. "ככל שנדע להתאים טוב יותר את המינים לתנאי הסביבה, כך היערות ישגשגו יותר, ייראו טוב יותר ויהיו בריאים יותר – והציבור יוכל ליהנות מהם יותר", מסכם זית.

'כנס מחקרי קק"ל: מחקר יישומי לניהול יערות ושטחים פתוחים' ייערך ביום שני 28 בדצמבר 2026, במגדה – מרכז תרבות מגידו. לפרטים והרשמה