חלון דיגיטלי שפונה ל"יער" ירוק עשוי לעורר את אותה שלווה פנימית כמו במציאות. צילום: Pixabay
לחיצת כפתור אחת, אחרי יום עבודה מתיש, יכולה לסחוף אותך אל תוך ג׳ונגל ירוק באמזונס – צלילי מים זורמים מקיפים אותך, קרני שמש מסתננות מבעד לצמרות הגבוהות, והטבע נפרש מולך במלוא עוצמתו. כעת, מחקר בין-לאומי חדש חושף כי גם כאשר מדובר באשליה דיגיטלית לחלוטין, הגוף והנפש מגיבים כאילו מדובר בטבע אמיתי; לדוגמה, קצב הלב מואט ותחושת הלחץ פוחתת. יתרה מזאת, ככל שהחוויה הווירטואלית קרובה יותר למציאות – נוף, אור, עצים – כך מתעצם האפקט המרגיע. אפילו חלון דיגיטלי הפונה ל"יער" ירוק עשוי לעורר את אותה שלווה פנימית שמעניק מפגש ממשי עם הסביבה.
המחקר החדש, שפורסם בכתב העת המדעי Journal of Environmental Psychology, ביקש לבחון לעומק את התחושות הללו שמתעוררות בנו – לא רק דרך חוויות אישיות, אלא גם באמצעות מדדים פיזיולוגיים. מטרתו הייתה לבדוק האם נופים דיגיטליים במציאות מדומה (Virtual Reality) בעלי מאפיינים ביופיליים – כלומר, כאלה המייצרים תחושה של קרבה לטבע – מסוגלים לחקות את ההשפעות החיוביות של שהייה אמיתית בטבע. החוקרים לא הסתפקו רק במדידה של תחושות סובייקטיביות, כמו מצב רוח או רוגע, אלא ביקשו להבין מה קורה לגוף ברמה הפיזיולוגית: איך מגיבים מערכת העצבים, הלב והעור במצבי לחץ שונים, ועד כמה החוויה הדיגיטלית יכולה באמת להפעיל את מנגנוני ההרפיה שלנו.
חלון צופה לנוף וירטואלי
בשנים האחרונות המונח ביופיליה (Biophilia) הולך וצובר פופולריות בתחומים מגוונים, מפסיכולוגיה ובריאות ועד אדריכלות ועיצוב. את המונח טבע בשנות ה-60 הפסיכולוג הגרמני אריך פרום ובהמשך המושג פותח על ידי הביולוג האמריקאי אדוארד א' וילסון. המונח מתייחס לצורך הפסיכולוגי העמוק של האדם בקרבה אל סביבה טבעית, כחלק מתהליך האבולוציה שלנו. במשך רוב ההיסטוריה חי האדם במערכות אקולוגיות עשירות, ולכן חשיפה לטבע משפיעה עלינו באופן חיובי: בין היתר היא מקטינה תחושות לחץ, משפרת מצב רוח ותורמת לבריאות הפיזית והנפשית. בשנים האחרונות תפס הרעיון מקום חשוב גם בעולם התכנון והעיצוב, תחת המושג Biophilic Design – כלומר יצירת חללים בנויים שמכניסים פנימה אלמנטים טבעיים כמו אור יום, צמחייה, מים, חומרים טבעיים או תצפית לנוף ירוק. המחקר הנוכחי בוחן מה קורה כשהעקרונות האלה מיושמים לא בחלל פיזי, אלא במרחב וירטואלי.
כדי לבדוק זאת, ערכו החוקרים מאוניברסיטת פדובה שבאיטליה ניסוי רחב היקף. 150 צעירים בגילים 18–35 הוזמנו להתנסות בשלושה עולמות וירטואליים שתוכננו במיוחד: האחד עשיר במוטיבים טבעיים, השני חלל פנים עם חלון פתוח אל נוף ירוק, והשלישי חדר ניטרלי ששימש קבוצת ביקורת. לפני הכניסה לעולמות הווירטואליים ביצעו המשתתפים משימה קצרה שמייצרת תחושת לחץ (למשל ביצוע חישובים מתמטיים מהירים תחת לחץ זמן), ולאחר מכן נבדקו אצלם מדדים גופניים שונים – החל מקצב הלב ומוליכות העור ועד לדיווח עצמי על מצב רוח ותחושות רגשיות. התוצאות היו חד-משמעיות: שני המרחבים הביופיליים האיצו את ההרפיה, הפחיתו עוררות גופנית ושיפרו את התחושה הכללית. מעניין לגלות כי אפילו החלל השני עם החלון הפונה לנוף ירוק סיפק יתרון ייחודי – האטה בולטת בקצב הלב. המסקנה של המחקר ברורה. גם טבע וירטואלי, כשהוא מתוכנן בקפידה, מסוגל להפעיל את מנגנוני הרגיעה הטבועים בנו ולהשרות שלווה אמיתית.
"אני חושב שהמחקר הזה נותן מוטיבציה מאוד טובה וחיובית, והוא גם קריטי בשביל לעשות ולידציה של התחום, להבין את האפקט של סביבות ותמות מסוימות בתוך סביבות של מציאות מדומה", אומר ד"ר יונתן גירון, מנהל שותף במעבדה למציאות מתקדמת, בית ספר סמי עופר לתקשורת ובית ספר דינה רקנאטי לרפואה באוניברסיטת רייכמן. "בסופו של דבר, אם אנחנו רוצים לראות שימוש אמיתי בכלים האלה – בין אם זה לחינוך, לבריאות או לעבודה – חייבים להבין איך הם משפיעים על אנשים בצורה מדויקת ולא להסתפק בתחושות אינטואיטיביות".
הפוטנציאל הטיפולי של הטכנולוגיה כבר איננו רעיון עתידי בלבד. צילום: unsplash
טיפול בטבע מבלי לצאת מחדר הפסיכולוג?
גם אם הממצאים הראשוניים מבטיחים, הם מעלים שאלות נוספות שעדיין נותרו פתוחות, וגירון מזכיר שהמסקנות אינן חד-משמעיות. לדבריו, לא תמיד אפשר לדעת אם תחושת הרוגע שנמדדה במחקר נובעת בהכרח מהעיצוב הביופילי של הסביבה הווירטואלית או מהשימוש עצמו במציאות מדומה. "יש סיכוי שהאפקט נובע מהמציאות המדומה עצמה ולאו דווקא מהסביבה או מהעיצוב", הוא מסביר. "אנחנו רואים את זה שוב ושוב – עצם חוויית השקיעה בעולם מדומה, גם אם הוא לא באיכות הגבוהה ביותר, מייצרת תחושת נוכחות חזקה מאוד, שיכולה בפני עצמה להשפיע על המצב הרגשי והפיזיולוגי של המשתמש".
מעבר לכך, גירון מדגיש שהפוטנציאל הטיפולי של הטכנולוגיה כבר איננו רעיון עתידי בלבד, אלא מציאות שמתרחשת בשטח. לדבריו, בקליניקות מסוימות נעשה שימוש במציאות מדומה ככלי משלים שמסייע למטופלים להיכנס למצב תרפויטי, כלומר מצב רגוע שמאפשר פתיחות לטיפול. "היום אנחנו כבר רואים איך כמה דקות של שהייה בעולם וירטואלי המדמה טבע יכולות לחולל שינוי בתחושות של אנשים שחיים בסביבה עירונית לוחצת", הוא אומר, ומוסיף: "זה לא מחליף את היער האמיתי, אבל זה ללא ספק מעניק חלון נגיש ונייד אל הטבע – גם בלב פתח תקווה".
התפיסה שמרחבים מדומים עשויים לשפר את הבריאות הפיזית והנפשית מציבה שאלה מסקרנת: האם בעתיד הפרקטיקה של טיפול באמצעות טבע תתרחש לאו דווקא ביער או בפארק, אלא מאחורי משקפי מציאות מדומה? "אני לא חושב שהטכנולוגיה הזאת באה להחליף את החוויה של לצאת החוצה ולהיות בטבע", אומר גירון, "אבל היא כן יכולה להוות כלי משמעותי במקומות שבהם אין נגישות לטבע, או כדרך חדשה לשלב חוויות טבעיות במצבים טיפוליים, חינוכיים או אפילו במרחב העבודה. זה פותח פתח לעולם שלם של אפשרויות".
