מיגון תחת אש: המחיר הסביבתי של הממ"דים בישראל

תשתיות ואנרגיה | מדיניות וחברה |
בזמן שמאות טילים נורים לישראל במבצע "שאגת הארי", הצורך במרחבים מוגנים ברור מתמיד. אך בניית ממ"דים נשענת על פגיעה סביבתית גדולה שמעלה שאלה מורכבת: איך מגנים על האזרחים בלי להעמיק את משבר האקלים?
מרחב מוגן. צילום: Unsplash

נכון לינואר 2025 לכ-3.2 מיליון תושבים (33 אחוז מהאוכלוסייה) לא הייתה גישה למיגון תקני. צילום: Unsplash

ישראל נחשבת לאחת המדינות הממוגנות בעולם מבחינת תכנון אזרחי. מאז תחילת שנות ה-90 חוק התכנון והבנייה מחייב שכל בנייה חדשה תכלול מרחב מוגן – ממ"ד, ממ"ק או מקלט. מבני ציבור רבים, כמו בתי ספר ובתי חולים, מתוכננים עם מרחבים מוגנים, ובערים רבות קיימים במרחב מקלטים ציבוריים. עם זאת, בגלל היקף הבנייה הגדול שקדם לחיקוק החוק, כ-60 אחוז מיחידות הדיור בישראל לא כוללות ממ"ד בתוך הדירה. דו"ח מבקר המדינה שפורסם בינואר האחרון מציג תמונת מצב מדאיגה: על אף רצף העימותים והמלחמות, מאז 2018 גדלו פערי המיגון בישראל. נכון לינואר 2025 לכ-3.2 מיליון תושבים (33 אחוז מהאוכלוסייה) לא הייתה גישה למיגון תקני, לעומת כ-2.6 מיליון תושבים ללא מיגון ב-2018 (כ-28 אחוז מהאוכלוסייה). הנתונים מקבלים משנה תוקף גם בימים אלה של מבצע "שאגת הארי", שבמהלכו שוגרו מאות טילים לרחבי ישראל. מדיניות המיגון היא חיונית ואף מצילת חיים, אך מגיעה עם מחיר סביבתי לא מבוטל. האם אפשר לתכנן מרחבים מוגנים בצורה תקינה אך גם ידידותית יותר לסביבה?

המחיר הסביבתי של הביטחון: טביעת הרגל הפחמנית של הבטון והפלדה בתשתיות המיגון

הקמת תשתיות המיגון נשענת במידה רבה על שימוש מסיבי בבטון ובפלדה – חומרי בנייה מזהמים מאוד. ייצור המלט, החומר הנפוץ ביותר בשימוש בענף הבנייה, אחראי לבדו ל-8 אחוז מכלל פליטות הפחמן בעולם. הפלדה נחשבת חומר מזהם בעיקר בגלל תהליך הייצור עתיר האנרגיה שלו ושינועו ברחבי העולם. הסיבה המרכזית לשימוש בחומרים אלה ברורה: החוזק, המסה והעמידות שלהם מאפשרים למבנים לעמוד בפני פיצוצים, הדף ופגיעות.

ככל שמדינות נדרשות להקים עוד ועוד תשתיות מיגון, עולה השאלה איך אפשר לצמצם את המחיר האקלימי של הבנייה הזאת. "כל התהליך, מהכרייה של חומרי הגלם, דרך הייצור והשינוע ועד לפירוק, הוא מזהם, אבל נכון לעכשיו אין לכך חלופות פשוטות", אומרת נגה הרץ, מנהלת מחלקת בנייה ירוקה במועצה הישראלית לבנייה ירוקה. "הממ"ד מבוסס על קירות בטון בעובי של 40 ס"מ, ואי אפשר פשוט להחליף אותם בחומרים אחרים. עם זאת, לבטון שהוא החומר המרכזי בבניית המיגון, יש טביעת רגל פחמנית גדולה מאוד. יש כיום ניסויים ופיתוחים של סוגי בטון חדשים וממוחזרים עם השפעה סביבתית נמוכה יותר, אך רבים מהם עדיין בשלבי פיתוח או טרם אושרו לשימוש בישראל", היא מסבירה.

חוסן עירוני בעידן של אירועי קיצון: שילוב בין הגנה ביטחונית להיערכות למשבר האקלים

לדבריה, אפשר למצוא הזדמנויות אחרות לחיזוק החוסן העירוני שפוגע בסביבה פחות. "חוסן עירוני מתייחס לעיר כמערכת שמורכבת מהמון שכבות ותשתיות, שצריכה להשתנות ולהתאים את עצמה למצבים קיצוניים מבלי לקרוס. אחת הדוגמאות לחוסן עירוני היא עצמאות אנרגטית של מבנה, של שכונה או אפילו של עיר. אם למשל תחנת כוח מרכזית בישראל נפגעת מטיל, כפי שעלול לקרות בזמן מלחמה, מדינה שלמה עלולה להישאר ללא אספקת חשמל. לכן החשיבה על מערכות אנרגיה מבוזרות ועמידות כמו לוחות סולאריים ומתקני אגירת אנרגיה, היא חלק בלתי נפרד מתכנון של חוסן. אנחנו חיים בשנים של חירום ושל אירועי קיצון שצריך לתת להם מענה והמרחב הבנוי צריך לדעת להגיב אליהם בשלבי התכנון", אומרת הרץ.

הרץ מדגישה שהמציאות בישראל אינה מאפשרת פשרות בכל הנוגע לבטיחות. "יש בארץ הנחיות בטיחות והנחיות של פיקוד העורף, והן קודמות כמעט לכל דבר. נוסף על כך, יש קשר ברור בין חוסן אקלימי לחוסן ביטחוני: שניהם עוסקים ביכולת של עיר להתמודד עם מצבי קיצון. עלינו להסתכל על מגוון הסכנות: סכנות ביטחוניות וסכנות כמו סופות קיצוניות והצפות. אנחנו רוצים ערים שיודעות להתמודד עם משברים, ולכן צריך לתכנן ערים שמסוגלות להתמודד עם מלחמות ועם משבר האקלים. לא מדובר באתגרים נפרדים אלא במערכת אחת של סיכונים שצריך להתכונן אליה מראש", היא מסכמת.



אולי יעניין אותך