התפיסה הרווחת בעולם היא שצמיחה כלכלית תבוא תמיד על חשבון הסביבה. בקרב אנשי הסביבה, יש לא מעט הגורסים שאנחנו חייבים לשנות את הערכים שלנו כדי שנוכל להפוך את החברות ואת המדינות שבהן אנו חיים למקיימות באמת. דוגמה לשינוי ערכים כזה היא מלחמה ומהפכה בתרבות הצריכה השולטת בעולם בעשורים האחרונים.
קשה מאוד לבצע שינוי ערכים כזה ויש לא מעט אנשים שחוששים שהעניין אבוד. אבל הנה בשורה משמחת – תוצאות מחקר חדש מאוסטרליה מראות שאפשר לצמוח כלכלית תוך פגיעה מזערית בסביבה, ואף הקלה משמעותית של הלחץ הקיים כיום.
החוקרים האוסטרליים ביצעו מחקר כלכלי מקיף כדי לבחון את עתידה הכלכלי של אוסטרליה מול עתידה של הסביבה במדינה. הם בנו תשעה מודלים שונים המתארים בפירוט את יחסי הגומלין המורכבים של הכלכלה האוסטרלית עם הכלכלה העולמית ועם הסביבה. הם בחנו פרמטרים רבים: שימושי קרקע (מגורים, חקלאות, שטחי בר ותעשייה), ייצור חשמל (דלקי מאובנים, אנרגיות מתחדשות), מגוון ביולוגי, השפעות שינוי האקלים, כרייה, פליטות גזי חממה ומזהמים אחרים, תחבורה, אורך יום ושבוע העבודה, גובה המשכורות ועוד.
התוצאה המרשימה של המחקר היא שהכלכלה האוסטרלית העתידית יכולה לשגשג וגם לשמור על סביבה בת קיימא. החוקרים בוחנים כעת את יישומו במדינות נוספות כמו ארה"ב.
שינוי גישה במקום שינוי ערכים
בכל התסריטים שבחנו החוקרים, נכונה לאוסטרליה צמיחה משמעותית עד שנת 2050 עם גידול של פי שניים עד פי שלושה בתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג gross domestic product, GDP) הנוכחי ועלייה של 80%-60% בתוצר הלאומי הגולמי לנפש (תל"ג לנפש – gross national income [GNI] per capita).
כשבוחנים את ההשפעות הסביבתיות של הכלכלה האוסטרלית בתסריטים השונים, רואים שונות רבה. בתסריטים כלכליים שבהם לא מתחשבים בסביבה ואין פעולות לצמצום הנזקים להם גורם האדם, פליטות גזי חממה עלולות להתגבר כמעט פי שניים לעומת המצב כיום, והדרישות האנרגטיות עלולות לעלות פי שלושה.
לעומת זאת, בתסריטים שבהם שומרים על המשאבים, משתמשים בטכנולוגיות סביבה (טיהור והתפלת מים, ניטור זיהום אוויר וטיפול בו, שיקום קרקעות ועוד) ופועלים לתיקון נזקים, אפשר לצמצם את פליטות גזי החממה בצורה משמעותית – ייתכן שאוסטרליה תגיע למאזן שלילי שבו היא קולטת או מנטרלת יותר גזי חממה מאשר היא פולטת. כמו כן, אוסטרליה תוכל להגדיל את שטח היערות והחורשים המקומיים ב-25%. רק נזכיר שכל זה קורה יחד עם גידול של יותר מפי שניים בתוצר המקומי הגולמי.
על פי המחקר הזה לפחות, לא חובה לשנות את הערכים כדי לאפשר כלכלה מקיימת באוסטרליה. החוקרים מניחים שערכים אלה יישארו כמו שהם לפחות אצל רוב האזרחים, ושהשינוי לא נעוץ בהתנהגותם. הם מראים שאם מקבלי ההחלטות יודיעו על מעבר להפקת אנרגיה ממקורות מתחדשים, ייתנו תמריצים למעבר לכלי רכב עם מנוע חשמלי, יחליטו על תמחור פחמן (גילום במחיר המוצר או השירות של עלות הנזקים מפליטות גזי חממה בייצור, בשימוש ובסיום החיים שלהם), ייערו מחדש שטחים בצמחיה טבעית ויחליטו על קיבוע פחמן – אפשר יהיה לצמוח עם נזקים פחותים לסביבה, ואף לשפר את מצבה משמעותית לעומת המצב היום.
חולשות וחוזקות
כמו בכל מחקר כלכלי, גם המחקר הזה לא יכול לכסות את כל התסריטים האפשריים. גם בו יש הנחות יסוד, וגם בו יש נקודות חולשה. לדוגמה, החוקרים מניחים שבעתיד הקרוב יושת תמחור פחמן, ובגלל זה אפשר לטעון שהם אופטימיים מדי. מנגד, הם אינם מניחים שערכינו כצרכנים ישתנו – אנחנו לא נשתמש בפחות מוצרי צריכה ואוכלוסיית העולם תצרוך פי שניים מוצרים מן החי (בעיקר בשל הגידול במדינות המתפתחות), ועל ההנחה הזו אפשר לטעון שהחוקרים פסימיים מדי.
חיסרון נוסף של המחקר הוא שהחוקרים נוקטים יותר בגישה של תיקון נזקים ופחות במניעתם. למשל, הם מתייחסים יותר לשתילת יערות ולתפיסת פחמן (טכנולוגיות שלא ברור אם יהיו ישימות בקנה מידה גדול) כאמצעים לצמצום השפעות של פליטות גזי חממה, ופחות למניעת הפליטות מלכתחילה. אם תיקון הנזקים לא יצליח יהיה בלתי אפשרי לעמוד במכסות פליטות גזי החממה שימנעו את עליית הטמפרטורה העולמית ממוצעת ביותר מ-2 מעלות צלזיוס מעל הטמפרטורה שהייתה לפני המהפכה התעשייתית.
מובן שהחוקרים לא יכולים להביא בחשבון את כל המודלים והתסריטים הכלכליים בתחום כמו השפעת הטמפרטורה על הכלכלה, הידלדלות משאבים טבעיים (שבתגובה לכך מחירם יעלה) וירידת שווי ערך משאבים (למשל, אם מחירי הפחם והגז יצנחו הודות למעבר לאנרגיות מתחדשות). אבל למרות נקודות החולשה האלה, זה מחקר חזק המראה שתחזיות מנבאי שחורות של כלכלנים הטוענים שהתחשבות בסביבה תביא למשבר כלכלי אינן מחויבות המציאות.
כלכלה סביבתית בישראל
איך זה יעבוד בישראל? במקום להשקיע מיליארדים בתשתיות ובהגנה על הגז שייגמר בעוד כמה עשורים וימשיך לפלוט גזי חממה לרוב ממש כמו פחם, ולהשקיע מיליארדים בבריאות ובתשתיות כדי לתקן את מה שפליטות דלקי המאובנים מעוללות לנו, עדיף למשל להעביר את אותם מיליארדים לבניית מתקנים להפקת ולאגירת אנרגיה ממקורות מתחדשים (ולבחון כורים גרעיניים) שיישארו אתנו כל עוד השמש זורחת והרוח נושבת, ושמחירם יורד בהתמדה.
הרשויות בישראל יכולות להחליט על הפסקת הבנייה של יישובים חדשים ושל שכונות חדשות בשטחים פתוחים ובמקומם להפוך שכונות ישנות, שבהן עומדים בתי דירות קטנים ומתפוררים, לשכונות חדשות של מגדלי דירות המסוגלים להכיל הרבה יותר תושבים בתנאים טובים יותר.
עוד אפשרות היא לא לסלול עוד כבישים חדשים שייעשו עמוסים בתוך כמה שנים ולוותר גם על רכבות תחתיות חדשניות, ובמקום כל אלה להשקיע בתכנון ערים שבהן מקומות התעסוקה נמצאים במרחק הליכה או רכיבה על אופניים ממקום המגורים, לבחון השקעות בתחבורה ציבורית ושיתופית שנסמכת על התשתיות הקיימות ולבחון עידוד עבודה מהבית.
מובן שהנתונים בישראל שונים מאלה של אוסטרליה: התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) הוא בסביבות 1.2 טריליון ש"ח בשנה (2014), והתוצר הלאומי הגולמי (תל"ג) לנפש עומד על כ-141 אלף ש"ח בשנה (2014). פליטות גזי החממה בארץ שוות ערך ל-80 מיליון טונות פחמן דו-חמצני בשנה, והצריכה האנרגטית בפועל (2009) היא כ-13 מיליון שווה ערך טונה נפט (שעט"ן).
אם יהיה אפשר להתאים את המודלים הכלכליים האלה לישראל ולראות איך הם חוזים את העתיד הכלכלי-סביבתי שלנו זו תהיה זריקת עידוד לכלכלה המקומית והמלצה למקבלי ההחלטות לחשב מסלול מחדש לעתיד מקיים יותר, ומי שיצאו נשכרים מהעניין הם הדורות שיישארו כאן אחרינו.
