שתפו‬        

דור סנדלר

הוריקן ים תיכוני מצוי

סופה דמוית הוריקן, המכונה "מדיקיין", מופיעה בים התיכון בערך פעם בשנה. היא אמנם חלשה ונדירה יותר ממקבילתה הטרופית, שמכה כעת ללא רחם בעולם, אך עלולה לגרום נזק רב ואף לעלות בחיי אדם. מדיקיין אמנם עוד לא פגע בחופי ישראל, אך לפי ההערכות, הסופות הללו ייעשו עוצמתיות ומסוכנות יותר בגלל שינוי האקלים

27 בספטמבר 2018



בימים האחרונים מתבהרות ההשלכות ההרסניות של הוריקן פלורנס על חופה המזרחי של ארצות הברית. כמיליון אמריקנים נאלצו לפנות את בתיהם, ולאחר כיומיים של גשמים חזקים ורוחות של עד כ-150 קמ"ש, דווח על מותם של לפחות 20 בני אדם וכמיליון בתים ועסקים נותרו ללא חשמל. במקביל, סופת הטייפון מנגוט, הגדולה בממדיה כמעט פי שניים מפלורנס, הכתה באזור הפיליפינים ובסין, והביאה למותם של עשרות בני אדם כתוצאה ממפולות בוץ, שיטפונות ורוחות קיצוניות. אלפי טיסות בוטלו מעל שני המוקדים הללו, והיקף הנזק המלא טרם התבהר.

שתי הסופות האלה הן החמורות ביותר באיזורן (פלורנס באוקיאנוס האטלנטי ומנגוט באוקיאנוס השקט) במסגרת עונת ההוריקנים של 2018 (יוני עד נובמבר). בעוד שכל אזור מעניק לסופות שם משלו, כגון הוריקן או טייפון, התופעה המטאורולוגית היא זהה –  מערכת רוחות חזקות (למעלה מ-119 קמ"ש) שנעות מסביב למרכז לחץ נמוך באטמוספירה, ומלוות בגשמים חזקים שמקורם בהתאדות מפני הים. הסופות הללו נוצרות לרוב באזורים טרופיים בקרבת קו המשווה, אך נשאלת השאלה – האם דבר כזה אפשרי גם אצלנו בים התיכון?

האח הקטן והמסוכן של ההוריקן

המטאורולוג ד"ר ברוך זיו מאוניברסיטת תל אביב, נזכר: "כשהייתי חזאי בחיל האוויר ב-1971, באחת המשמרות ראיתי שבקפריסין מדווחים על רוח דרומית של 80 קמ"ש, גשם חזק וירידת לחץ תלולה. זה היה קיצוני, חששתי שזו אולי טעות. בתצפית הבאה הגשם והרוח נמשכו במלוא עוצמתם. הדבר היה משונה מאוד. לשקעים ברומטריים בים התיכון יש קוטר טיפוסי של 1,000 ק"מ, והשקע הזה היה קטן ממדים, בערך בגודל של קפריסין. זה היה דבר חדש ומפחיד".

הקהילה המדעית הספיקה מאז להעניק שם לתופעה הנדירה הזו – "מדיקיין" (Medicane). זהו ביטוי שנגזר משילוב של "הוריקן" ו"ים תיכון" (Mediterranean). הסופות הללו, שדומות במבנה שלהן לסופות הטרופיות המוכרות, הן נדירות בהרבה ולמזלנו גם חלשות יותר. במחקר אמריקאי-ספרדי שפורסם לפני כשנה ב-Journal of Climate, אפיינו צמד מדענים את הסופות הללו. הם מצאו כי המדיקיינים מופיעים בתדירות של כ-1.5 סופות בשנה בממוצע, בעיקר בחודשי הסתיו והחורף. זאת בעוד שעונת הוריקנים טיפוסית כוללת כ-6 הוריקנים באוקיאנוס האטלנטי בלבד. בנוסף, סופות המדיקיין נדירות עוד יותר במזרח הים התיכון בהשוואה לכלל האגן, ועד כה טרם תועדה סופה שהצליחה להגיע לחופי ישראל.

המדיקיינים מופיעים בתדירות של כ-1.5 סופות בשנה בממוצע, בעיקר בחודשי הסתיו והחורףתצלום: NASA on Unsplash

 

לפי זיו, להוריקן ולמדיקיין יש הרבה במשותף – קוטר שמגיע עד לכ-500 ק"מ, מבנה של ספירלת עננים ו"עין סערה" במרכז. בקרבת הקרקע המדיקיין יכול לייצר משבי רוח במהירות של עשרות קמ"ש. במקרים מסוימים, הרוחות בו עלולות אף להגיע לכ-100 קמ"ש ויותר, בדומה להוריקן בדרגה 1 (הנמוכה ביותר). בנוסף, המדיקיין מביא עמו גשמים חזקים שיכולים להצטבר לכ-100 מ"מ ביום.

המדיקיין נוצר באמצעות מנגנון אשר מזכיר את זה של אחיו הגדול מהאוקיאנוס האטלנטי: אוויר קר ברום האטמוספרה מעודד אי-יציבות ועלייה של אוויר. טמפרטורה גבוהה יחסית של פני הים מאיצה את העלייה הזו, ומאפשרת לים התיכון להפוך למקור של לחות ואנרגיה לסופה. אולם, מסביר זיו, ישנם מספר סימני שאלה ביחס לתנאים שמאפשרים היווצרות מדיקיין. הים התיכון לא מכיל זרמים חמים כמו אלה שקיימים באופן טבעי באוקיאנוסים ומזינים הוריקנים, הדורשים טמפרטורת מים של 26 מעלות צלזיוס לפחות. מדיקיינים, מנגד, מסתפקים בטמפרטורות נמוכות יותר (15-23 מעלות), אשר קיימות בים התיכון בסתיו ובתחילת החורף תודות להתחממותו המשמעותית בקיץ. כמו כן, הים התיכון הוא קטן יחסית ומוקף יבשה, ולכן לא לחלוטין ברור כיצד מגייסת הסופה מספיק לחות. זאת בהשוואה להוריקנים שמכנסים אליהם אוויר לח מטווח של אלף ק"מ ויותר.

מדיקיין בים התיכון, ינואר 1995. תצלום: NOAA

600 הרוגים באלג'יריה

המדיקיין הממוצע אמנם חלש יותר מהסופות שתופסות כותרות ברחבי העולם, אך פוטנציאל הנזק שלו עלול להיות משמעותי. שיטפונות הם תופעת לוואי מרכזית של המדיקיין, הן בשל הצפה שנובעת מעליית מפלס פני הים במרכז הסופה והן בשל שיטפונות בזק מגשם קיצוני. לכך מצטרפות גם מפולות בוץ ומשבי רוח חזקים שעלולים לגרום לנזקים למבנים ולתשתיות בעלויות של עשרות מיליוני דולרים. במאמר שפרסמה קבוצת חוקרים מיוון לפני כשנה, נבחנו ההשלכות של כ-63 מדיקיינים שהתרחשו בין 1969 ל-2014. אזורים כמו דרום איטליה, צפון תוניסיה, סיציליה, סרדיניה, והאיים הבלאריים (ספרד) מצויים בסיכון הגבוה ביותר, בשל הימצאותם בקרבת מוקדי היווצרות סופות בצדו המערבי של הים. המדיקיין הקטלני ביותר שתועד התרחש ב-2001, והביא למותם של למעלה מ-600 בני אדם באלג'יריה ולנזקים בשווי 250 מיליון דולרים. במזרח הים התיכון, לעומת זאת, תועדו בעשורים האחרונים רק שלוש סופות מדיקיין (ביוון ובקפריסין) שהובילו למקרי מוות.

עתידם של המדיקיינים, כמו זה של אירועי מזג אוויר קיצוני רבים, אינו מבשר טובות. באותו מחקר אמריקאי-ספרדי, בחנו החוקרים את השינוי שעשוי לחול במדיקיינים עד לשנת 2100, כפי שהם מיוצגים במודלים ממוחשבים של האטמוספירה. בעולם שמתחמם כתוצאה מגזי החממה שפולטת האנושות, הסופות עלולות להפוך לאנרגטיות ולאלימות יותר. בעוד שמספר הסופות הכולל ככל הנראה לא צפוי להשתנות, נמצא שהסבירות להיווצרות של מדיקיינים קיצוניים (בעלי רוחות של למעלה מ-150 קמ"ש, כמו הוריקן פלורנס) תוכפל עד לסוף המאה הנוכחית. הסיכוי עודנו נמוך, עם הערכה של סופה קיצונית אחת כל 30 שנה, אבל לאור התמונות מארה"ב ומאסיה בסוף השבוע האחרון, אין ספק שגם זה יותר מדי.


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-ynet

שתפו‬