שתפו‬        

עמוס שטיבלמן ושירי חפר

לאן הולך הפלסטיק שלנו?

כשאנחנו משליכים בקבוק פלסטיק לכלוב המחזור אנחנו מרגישים שעזרנו למנוע פגיעה בסביבה, אבל התמונה האמיתית של מחזור הפלסטיק מסובכת הרבה יותר
7 ביולי 2016



רוצים להשתתף בניסוי? בשעה הקרובה השתדלו שלא להשתמש במוצר מפלסטיק. סביר מאוד להניח שתוך כמה דקות תגלו שנכשלתם. אין יום שבו אנחנו לא משתמשים במוצרים שעשויים פלסטיק. הפלסטיק נפוץ כל כך בשל עלותו הנמוכה ותכונותיו השימושיות הרבות: עמידות בפני כימיקלים, בידודם, אי-הולכה חשמלית ויחס משקל-חוזק גבוה. לצד היתרונות אלה, הפלסטיק הוא מטרד סביבתי משמעותי, בין היתר, בשל איכותם הנמוכה של תוצרי המִחזור, שמתאימים לשימוש חוזר יחיד בלבד. בשעה ששיעור המִחזור העולמי של מתכות ונייר הוא מעל 50 אחוז, הרי שבשנת 2013 נאספו למִחזור רק 14 אחוז מכלל אריזות הפלסטיק המיוצרות בעולם. שאר האריזות מוטמנות בקרקע (כ-40 אחוז), זולגות ממערכות איסוף הפסולת לסביבה (32 אחוז) או מומרות לאנרגיה על-ידי טיפול במבערות (14 אחוז). מובן שכל החלופות האלו יוצרות בעיות סביבתיות.

כלוב מחזור בתל אביב. רוב הפלסטיק יגיע לסין. תצלום: Fatemeh.flickr
כלוב מחזור בתל אביב. רוב הפלסטיק יגיע לסין. תצלום: Fatemeh.flickr

גלגולו של בקבוק

במאמר חדש שפורסם בכתב העת "אקולוגיה וסביבה" נבדק המצב הריאלי של תחום מחזור הפלסטיק בישראל. מדיניות הטיפול בפסולת בישראל נותנת עדיפות למִחזור על פני הטמנה. מדיניות זו מקודמת על ידי היטל ההטמנה, חוק הפיקדון על בקבוקי משקה וחוק האריזות, שבזכותם עומד שיעור איסוף בקבוקי המשקה תחת חוק הפיקדון, נכון לשנת 2015, על 78 אחוז, ושיעור איסוף בקבוקי המשקה המשפחתיים עומד על כ-54 אחוז. לכאורה, מדובר בנתונים מעודדים, משום שהם מעידים על עמידה ביעדי האיסוף לפי חוק הפיקדון, אך למעשה הבקבוקים מהווים רק כ-12-7.6 אחוז מפסולת אריזות הפלסטיק. בנוסף, עצם העובדה שאוספים את הבקבוקים לא מעידה בהכרח על כך שמטפלים בהם באופן שבאמת מסייע לסביבה.

ללא נתונים רשמיים על כמויות פסולת הפלסטיק שמיוצאת מישראל, יש להניח שהמצב בארץ אינו שונה מהותית מהמצב באיחוד האירופי. מאירופה מיוצאת כ-46 אחוז מפסולת הפלסטיק שנאספת בה למִחזור, וכ-87 אחוז מממנה מגיעה לסין, יבואנית פסולת הפלסטיק הגדולה בעולם. הסיבות המרכזיות לכך הן תעריפי השילוח הנמוכים לסין והעלות הנמוכה יחסית של כוח האדם בסין. התוצאה היא שפסולת הפלסטיק לא מנוצלת במקום שהיא נוצרת, ולכן אינה מביא לחיסכון מקומי בשימוש בחומרי גלם.

פלסטיק מוכן למחזור. תצלום: JMacPherson.flickr
פלסטיק מוכן למחזור. צריך לעודד את היצרנים להקטין את היקף השימוש באריזות ולספק להם מוצרים באריזות שמכילות אחוז גבוה של חומר ממוחזר. תצלום: JMacPherson.flickr

שווה למחזר?

למרות החשיבות הגבוהה המיוחסת למִחזור כאמצעי לצמצום ההטמנה בקרקע, בפועל, מאריזות הפלסטיק הממוחזרות מייצרים מוצרים באיכות נמוכה, שלרוב לא ניתן למחזרם שוב. דוגמה לכך הן אריזות שאינן מיועדות למזון, שמהוות מעל ל-30 אחוז ממוצרי הפלסטיק שממוחזר בסין. כך, למעשה, הפלסטיק הממוחזר משמש אותנו למַחזור חיים נוסף אחד בלבד, ואז מגיע להטמנה, לטיפול, כגון שרֵפה לאנרגיה, או זולג ממערכות האיסוף לסביבה. באופן זה, הרווח לסביבה מתהליך מחזור זה אינו גדול במיוחד.

שוק מִחזור הפלסטיק מתאפיין בחוסר יציבות, שנובע, בין השאר, מכך שמחיר הפלסטיק שאינו ממוחזר נגזר ממחיר הנפט, שנמצא בירידה בשנים האחרונות. המחיר הנמוך של הנפט מביא לכך שמִחזור הפלסטיק נעשה לא כדאי מבחינה כלכלית. ב-2015, למשל, היה מחיר פלסטיק חדש מסוג PET (שממנו מייצרים, למשל, בקבוקי משקה) נמוך ממחיר PET ממוחזר. ניתן להניח שאם התנאים לא ישתנו, תשתית המִחזור של מפעלים ועסקים תצטמצם משמעותית. בארה"ב ניתן כבר לראות סימנים ראשונים לכך, וחלק ניכר מהפלסטיק שנאסף למִחזור יגיע למרבה הצער למטמנות או פשוט ייזרק לים.

אם כך, האם יש טעם להמשיך לרכז את המאמצים באיסוף אריזות פלסטיק ולהעמיד את המִחזור כמטרה עיקרית? בשיטה הנהוגה בישראל האחריות של יצרניות המזון והמשקאות מסתכמת באיסוף, שגם הציבור משתתף בו, ובמסירת הפסולת ל"ממחזר". באופן זה, לא נוצרים תמריצים למציאת פתרונות הולמים לפסולת שנאספת. עדות ברורה לכך הוא הפער הגדול בין אחוז מכלי המשקה שנאספים במסגרת חוק הפיקדון ובכלובי המִחזור של אל"ה, לעומת שיעור המִחזור של כלל פסולת אריזות הפלסטיק, המוערך ב-15-12 אחוז בלבד. חשוב מכך, לא נוצרים תמריצים להפחית את כמויות הפלסטיק המיוצרות והנצרכות. מה שקורה בהמשך מַחזור החיים של פסולת האריזות הוא מעין "שגר ושכח".

למעשה, כשהמשתמשים משליכים את הבקבוק לכלוב או מחזירים אותו לקבלת פיקדון, הם מרגישים שהביאו את האריזה ל"חוף מבטחים" ובזאת תרמו למניעת פגיעה בסביבה. אך המשך ההתמקדות בפעולות איסוף ובחתירה לעמידה ביעדי המִחזור בלבד, לא יביא לשינוי המיוחל – צמצום ההשפעות של פסולת הפלסטיק על הסביבה. מתברר שאם נמשיך לצרוך פלסטיק ולטפל בו כפי שאנו עושים כיום, בשנת 2050 ישתווה משקל פסולת אריזות הפלסטיק באוקיינוסים למשקל הדגים בהם. מחקר שבחן את נוכחות פסולת הפלסטיק אצל דגים בים התיכון, מצא שאריות פלסטיק בבטנם של כ-18 אחוז מהדגים שנדגמו. שאריות אלה משחררות כימיקלים רעילים לרקמות הדגים, שחלק מהם הם דגי מאכל שעלולים להגיע לצלחת שלנו.

חדשנות והוליסטיות

אז מה עושים? האתגרים והבעיות בתחום פסולת אריזות הפלסטיק מחייבים מדיניות ייעודית לפסולת זו, שתביא בחשבון את הייחודיות של הפלסטיק בהשוואה לחומרים אחרים. מדיניות זו צריכה לעודד את היצרנים להקטין את היקף השימוש באריזות למוצריהם ולספק מוצרים באריזות המכילות אחוז גבוה של חומר ממוחזר או כאלה שמתכלות באופן סביבתי. כמו כן, יש לעודד, בישראל ובעולם, חדשנות בתחום ייצור האריזות, כמו אריזות שניתן למחזר מספר רב של פעמים באופן איכותי או כאלה העשויות מחומרים סביבתיים יותר, כמו בקבוק מתכלה מבוסס אצות שפיתח המעצב האיסלנדי ארי ג'והנסון. יותר מכול, נדרשת גישה הוליסטית של שיתוף פעולה בין התעשייה, הממשלה והאקדמיה לשם מציאת פתרונות שיפחיתו משמעותית את פסולת הפלסטיק ואת השפעותיה השליליות על הסביבה.

סרטון שמציג את הבקבוק המתכלה של ארי ג'והנסון:

 

 


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב וואלה!

שתפו‬