\r\n\r\nאוסף הטיעונים שהציגה לינור מתחיל אמנם בהצהרות הרגילות והכוזבות שכבר הושמעו והופרכו מזמן, על כך שאין הסכמה מדעית לעובדה ששינוי האקלים העולמי הוא מעשה ידי אדם, אבל כאילו כדי לחזק את טענתה (וחרף התנגדות רפה של המגיש שלידה, יריב אופנהיימר), ממשיכה לינור ומוסיפה עוד ועוד "עובדות אלטרנטיביות" ושוקעת אט-אט לתהום ההזיה, שבו מתבוססים יחדיו הטיעונים ששינוי האקלים לא מתרחש בכלל, שאנחנו בכלל נמצאים בעיצומה של התקררות, ושבסופו של דבר מכל ההתחממות הגלובלית הזאת יכולים בכלל לקרות "דברים טובים".\r\n\r\nעירית לינור רשאית כמובן להביע את דעתה על כל נושא שבעולם בתכנית שעליה היא מקבלת תשלום (מי שבוחר לקבל מסופרת ושחקנית לעת מצוא עצות מדעיות-כלכליות-ביטחוניות או אחרות הרי עושה זאת על אחריותו בלבד). הבעיה היא שדבריה מהדהדים עמדות שהולכות ומתבססות בציבור האמריקאי, וגם הישראלי, לגבי שינוי האקלים, השלכותיו והדרכים להתמודד עמו. הדבר מחלחל כמובן גם למערכת הפוליטית ומגביל באופן משמעותי את הדרך שבה ישראל והעולם יוכלו להתמודד עם השפעותיו של שינוי האקלים.\r\n\r\nכשירות לציבור, בחרנו להעמיד את דבריה של לינור על דיוקם ולהביא את תגובת הקהילה המדעית לטענות כמו שהיא מעלה, כפי שהיא מוסכמת על ידי הרוב המוחלט של המדענים בארץ ובעולם.\r\n\r\n\r\n

לצאת מהמזגן

\r\nהטענה שלאדם אין השפעה על שינוי האקלים כבר הופרכה בהרחבה מעל במות שונות. נסתפק בלהזכיר שוב שכ-97 אחוז מהמחקרים בנושא שינוי האקלים מלמדים על קשר ישיר בין השינויים האקלימיים לבין השפעת האדם, בעיקר בעקבות עלייה בריכוז באטמוספירה של גזי החממה שנפלטים כתוצאה משריפת דלקים.\r\n\r\nלינור הולכת צעד נוסף קדימה וטוענת שגם אם טענה זו נכונה, הרי שהאדם לא יכול לבטל את ההתחממות באמצעים סבירים – וגם אם יצמצם את פליטות גזי חממה כפי שהוחלט בוועידה האחרונה בפריז, הפעולה תוריד את הטמפרטורה הגלובלית רק ב-0.02 מעלות פרנהייט.\r\n\r\nצר לנו לבשר לגברת לינור שהיא איחרה את הרכבת: הורדת הטמפרטורה העולמית כבר בכלל לא עומדת על הפרק, והסכמי פריז חותרים רק להאט את קצב ההתחממות ולא לעצור אותה. השאיפה היא למנוע עד סוף המאה הנוכחית עלייה של 1.5 מעלות בטמפרטורה הגלובלית הממוצעת (מאז החלה המדידה בתחילת המהפכה התעשייתית). זהו יעד אפשרי, שמחייב מעבר מהיר יחסית לאנרגיות מתחדשות.\r\n\r\n"מהלך כזה כרוך בעלות עצומה ויגרום לשיתוק מוחלט של הכלכלה, התעשייה והטכנולוגיה", ממשיכה וטוענת לינור, ושוב מדובר במשפט חסר אחיזה במציאות. להיפך, גופי השקעות גדולים מזהים הזדמנויות כלכליות לא-מבוטלות במעבר לכלכלה "ירוקה", בהתייעלות אנרגטית המפחיתה עלויות ובהורדת כמות המזהמים המפחיתה הוצאות רפואיות ותמותה. הצמיחה החזויה בסקטור זה היא של עשרות אחוזים בשנה.\r\n\r\nבאשר לטענה ששינוי האקלים לא מורגש באזורנו בכלל, הרי שמדובר במציאות שכדי להוכיח אותה, כל מה שצריך לעשות הוא להוציא את האף מאולפן גל"צ הממוזג. שינוי האקלים מורגש בכל המזרח התיכון, במגמה מתמשכת של התייבשות והתחממות. מחקרים שונים מראים שהחורף בישראל מתקצר, מספרם של ימי הגשם פוחת, העונה היבשה מתארכת וכך אנו מקבלים שריפות יער קיצוניות בחודשי החורף היבשים. במקביל, מתגברים אירועי גשם קיצוניים ועוצמתיים שגורמים לשטפונות, והטמפרטורה המקסימלית ביום ובלילה נמצאת במגמת עלייה מובהקת.\r\n\r\nגם ביקור אצל השכנים מלמד ששינוי האקלים לא פסח עליהם, וחוקרים קושרים את התמוטטות מדינות הסהר-הפורה, ובראשן סוריה, לרצף בצורות שגרם לנטישת אזורים חקלאיים, התכנסות לתוך ערים, עליית מחירי המזון ואי-יציבות גיאופוליטית.\r\n

להזיז את הערים

\r\nבשלב זה נאחזת לינור בנימוקים אחרונים, שהם לא פחות מהזויים. התחממות גלובלית? הצחקתם אותה. "אנחנו בכלל מתאוששים עכשיו מעידן הקרח הקטן, שגרם לרעב באירלנד ולמהפכה הצרפתית. לגרינלנד קוראים כך בגלל שהייתה פעם אי ירוק, והיא עכשיו מכוסה קרח בגלל התקררות". ובכן, עידן הקרח הקטן הוא כינוי לשלושה גלים שונים של התקררות חזקה באקלים של אירופה וצפון אמריקה, שבאו בעקבות העידן החם של ימי הביניים. אין הסכמה מדעית על ההתחלה וסיבותיה, אך על-פי שחזורי אקלים ועדויות תקופתיות, עידן הקרח הקטן התחיל במאה ה-14, והגל האחרון הסתיים בסוף המאה ה-19. מאז ראשית המאה ה-20 אנו נמצאים במגמה של התחממות, שמואצת בשני העשורים האחרונים.\r\n\r\nבמאמר מוסגר, לגבי שמה של גרינלנד, מקורות היסטוריים מראים שהשם ניתן לה אחרי שהמתיישב הוויקינג "אריק האדום" גלה אליה במאה העשירית לספירה (הרבה לפני עידן הקרח הקטן), ומצא שהיא מכוסה קרח. הוא העניק לה את השם השקרי גרינלנד כדי למשוך אליה מהגרים מסקנדינביה, ולא כי היתה ירוקה. סברה אחרת היא ששמה נובע משיבוש המילה "גרונט", שמשמעותה קרקע. בכל מקרה, לגרינלנד לא קראו ככה בגלל שהיתה ירוקה.\r\n\r\nנחזור לענייננו. גם אם ישכנעו אותה שיש שינוי אקלים, ממשיכה לינור, הרי שהיא אינה מודאגת וגם לא רואה שום צורך להיערך אליו מבעוד מועד. "אם תהיה קטסטרופה", היא אומרת, "נדע להזיז את הערים לעומק היבשה".\r\n\r\nאין אף אדם שעיניו בראשו שסבור שאפשר להזיז ערי חוף כמו ניו-יורק, בוסטון, לונדון, לוס אנג'לס, כלכותה ומומבאי (רשימה חלקית בלבד) לתוך עומק היבשה. זה טיעון מטופש ביותר שמלמד על חוסר הבנה, בורות גמורה והתעלמות מתהליכים גיאופוליטיים, מעלויות אסטרונומיות וממגמת האורבניזציה בעולם. מודלים כלכליים מראים באופן גורף שעדיף להשקיע במניעה של התוצאות החזויות עקב שינוי האקלים – סכנת ההפשרה של כיפות הקרח באנטארקטיקה ובגרינלנד ועליית מפלס האוקיינוסים הצפויה בעקבותיה – מאשר המתנה לתוצאות הרות האסון.\r\n\r\nחשוב גם לומר שיש מדינות, כמו בנגלדש והאיים המלדיביים למשל, שמרבית שטחן יוצף בתרחיש כזה, דבר שיערער את היציבות בתת-היבשת ההודית כולה עקב היווצרות "פליטי אקלים" בכמויות אדירות. וגם ישראל אינה חסינה מהשפעות עליית פני הים, כפי שבא לידי ביטוי בתכניות לאומיות שמנוסחות בימים אלה.\r\n\r\n

מיצג אוסטרלי שממחיש את העלייה הצפויה בגובה פני הים לאורך השנים. תצלום: go_greener_oz
\r\n

כולנו נשחה בים

\r\nאת הדיון העמוק בשאלת שינוי האקלים מסיימת לינור בתהייה מדוע רק לדמוקרטים (בארצות הברית) או לשמאלנים (בישראל) אכפת משינוי האקלים. אם להתעלם מהתשובה שמספקת לינור ("שמאלנים לא מחוברים למציאות ורואים לנגד עיניהם רק חלום אוטופי"), ניתן לומר בקצרה שברוב מדינות העולם אין לסוגיית האקלים משקל פוליטי. לא בארה"ב, שם הממסד הרפובליקאי נתמך על ידי שדולות הנפט והפחם, שמתנגדות באופן עקבי למחקרים שמראים שיש קשר בין פליטת גזי חממה לשינוי האקלים.\r\n\r\nאבל האם השאלה הזאת בכלל רלוונטית? כדור-הארץ אינו יודע להבדיל בין ימין לשמאל. ימנים ושמאלנים, דמוקרטים ורפובליקנים, ימצאו את עצמם שוחים בים שעלה על גדותיו וסובלים ממחסור במי שתייה בגלל בצורות שהביא עמו שינוי האקלים. גם עירית לינור תהיה שם. שינוי האקלים לא יפסח עליה – גם אם תמשיך לטעון שהוא לא קיים.\r\n\r\n \r\n\r\nד"ר נטע ליפמן היא מנכ"ל האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה\r\n\r\n \r\n\r\n