לאור העלויות הסביבתיות השליליות בשימוש בקריפטו, ההצעה לקובעי המדיניות בישראל היא לאמץ שיטת מיסוי פיגוביאני על משקיעים. העיקרון העומד בבסיס שיטה זו הוא כימות הנזק הסביבתי מייצור של מוצר כלשהו (במקרה זה, מטבע דיגיטלי), ושימוש בגביית המס לתיקון הנזק. כך למעשה טביעת הרגל הפחמנית אמורה להתאפס על ידי ההשקעה של המס שנגבה באמצעים מתקדמים של מיטיגציה ואדפטציה. שיעור המיסוי הנדרש לא צריך להיות שונה, לעניות דעתי, משיעור המיסוי המוטל על רווחי הון – 25 אחוז על הרווח הריאלי. בדומה לכל השקעה בבורסה לניירות ערך, ההשקעה בנכס הדיגיטלי נושאת סיכוי וסיכון, ואין סיבה הגיונית להטיל שיעור מס שונה על הקריפטו.  

אנחנו מכירים מספר מוצרים שעליהם הוטלו מיסים פיגוביאניים, והעיקריים שבהם הם סיגריות ואלכוהול, עם מיסים מפצי נזק שמיועדים לצמצום הצריכה. בישראל הוטל תשלום על שקיות פלסטיק ברשתות המזון, שנמצא כאפקטיבי, ועל בקבוקי פלסטיק. כמו כן, לפני עשור הוקמה קרן הניקיון בהוראת שעה של ממשלת ישראל, שנועדה להשתמש בכספי משלם המיסים בטיפול בנזקים סביבתיים. על פי דו"ח קרן הניקיון ל-2022, עברו הכנסות הקרן את ה-5 מיליארד ₪.

לסיכום, הרגולטורים במדינת ישראל צריכים לפעול באופן מיידי וברור להטלת מס רווחי הון על המשקיעים בקריפטו. יש לקבוע את שיעור המס, וכן חתימה על אמנת הדיווח הבינלאומי  (CARF) של ארגון ה-OECD, שתאפשר אימות למקור הכספים בכל העברה. נוסף על כך, יש לתת הנחיות ברורות וישירות של הבנק המרכזי לבנקים המסחריים באמצעות נוהל בנקאי תקין (נב"ת, הנחיות בנק ישראל המורות כיצד לפעול) בתחום ה-AML/CFT (הלבנת כספים ומימון טרור). זאת ועוד, על כספי המיסים להיות מופנים לקרן סביבתית לאומית חדשה, אשר תפעל לקזז את העלות החיצונית השלילית באמצעות השקעת הכספים בפרויקטים ירוקים, שיפעלו להקטנת פליטת גזי החממה בישראל.

ד"ר יוסי בורוכוב הוא כלכלן וחוקר לניהול משאבי טבע בבית הספר למדעי הסביבה, אוניברסיטת חיפה.