בתחילת נובמבר, הודיע ראש עיריית ניו יורק הנבחר, אריק אדמס, שהוא מעוניין לקבל את שלוש המשכורות הראשונות שלו בביטקוין, זאת אחרי שייכנס לתפקיד בינואר 2022. היו שיצאו כנגד ההודעה בטענה שכריית ביטקוין מזיקה לסביבה ומוזר שראש עיר שזה עתה נבחר בין היתר על רקע שלל הבטחות סביבתיות שפיזר, לא מבין לאשורם את הנזקים הסביבתיים שכרוכים בביטקוין.
כיצד בעצם נוצרת ההשפעה השלילית של הביטקוין על הסביבה? הביטקוין פועל באמצעות טכנולוגיית הבלוקצ'יין (Blockchain), רשת של קבצי מידע, המכונים בלוקים, שמקושרים אחד לשני. כל בלוק משמש מעין "כספת" קשה מאוד לפיצוח, כאשר מי שהקוד ל"כספת" נמצא ברשותו הוא למעשה הבעלים של הקובץ. ביצוע עסקאות באמצעות המטבע משמעה למעשה העברה של הקוד מאדם לאדם. כל בלוק מכיל את ההיסטוריה של העיסקאות שלו (כלומר, מי העביר למי את הקוד של ה"כספת").
כדי להוסיף בלוק לשרשרת הבלוקצ'יין יש צורך להצפין אותו, באמצעות פעולה חישובית שמכונה "כרייה". הצפנת הבלוקים היא כמו פאזל מתמטי מסובך שהמחשב צריך למצוא לו פתרון. המחשב הראשון שמשקיע את המאמץ החישובי שנדרש כדי לפתור את ה"פאזל" מגלה את הססמה ל"כספת" החדשה ולוקח עליה בעלות. עם זאת, במערכת יש כמות מוגבלת של בלוקים והיא מתוכננת כך שעם הזמן, ככל שיותר מחשבים מנסים ליצור בלוק, הפאזל נעשה מסובך יותר ועל כן יש צורך להשקיע יותר כוח חישובי כדי לזכות בבעלות על בלוק. מאמץ חישובי נוסף מושקע בשלב הווידוא (Validation) שמתרחש בעת ביצוע העסקה ושנועד לאמת שהקוד הנכון עבד מאדם לאדם.
200.8 טרה-וואט לשעה
לכל המאמץ החישובי האדיר הזה יש מחיר סביבתי כבד, משום שכריית הביטקוין צורכת אנרגיה רבה. הכוח החישובי נוצר על ידי מחשבים וחוות שרתים רבין ומכאן שהוא דורש אנרגיה על מנת להניע אותו. כיום, רק 39 אחוז מהאנרגיה שמשמשת לכרייה מופקת ממקורות מתחדשים ועיקר האנרגיה מקורה מדלקי מאובנים: פחם, גז או נפט. את השפעת שריפת דלקי המאובנים על הסביבה והבריאות שלנו אנחנו חווים יום יום, שעה שעה.
Digiconomist – גוף שמודד את צריכת האנרגיה של הביטקוין – מעריך כי כיום כריית הביטקוין העולמית צורכת 200.8 טרה-וואט לשעה (כמו מדינת תאילנד כולה). למעשה, כריית ביטקוין משתמשת כעת ביותר חשמל מאשר כ-180 מדינות בעולם.
נכון להיות, נדרשת כמות חשמל בשווי של 1,997.16 קילו-וואט לשעה כדי לכרות ביטקוין בודד, שווה ערך לצריכת החשמל של משק בית ממוצע בארה"ב במשך 68.45 ימים – כל זה רק לביטקוין אחד.
טביעת הרגל הפחמנית של תעשיית כריית הביטקוין העולמית כיום (95.38 מאגה-טון CO2) שווה לטביעת הרגל הפחמנית של מדינת אוזבקיסטן, שבה גרים 34 מיליון בני אדם. טביעת הרגל הפחמנית של כריית מטבע ביטקוין בודד היא שוות ערך לטביעת הרגל הפחמנית של 2,102,534 עסקאות VISA או של 158,108 שעות צפייה ב-YouTube.
מחקר שפורסם בינואר 2020 הראה כי על כל ערך של דולר שנוצר בביטקוין, נגרם נזק סביבתי ובריאותי שמוערך ב0.49 דולר בארה"ב ו-0.37 דולר בסין.
אם לא די בכל ההשקעה האנרגטית הגדולה, מחקר חדש שפורסם בספטמבר האחרון מצביע על בעיית הפסולת האלקטרונית ההולכת וגדלה של הביטקוין (בגלל השימוש ההולך וגובר במחשבים ובשרתים). בין היתר מראה המחקר כי ייצור הפסולת האלקטרונית השנתית של ביטקוין (26.71 קילו-טון או 265 גרם בממוצע לביטקון בודד) דומה לפסולת ציוד אלקטרוני המיוצרת בשנה בהולנד .
וורן נגד קירט
השבוע יצאה הסנאטורית אליזבת וורן, אחת הדמויות הבכירות במפלגה הדמוקרטית, בקמפיין פומבי נגד מכרה ביטקוין שפועל במדינת ניו יורק, זאת בגלל החשש מהשפעתו הסביבתית השלילית.
מכרה הביטקוין המדובר ממוקם בתחנת כוח פחמית ישנה בצפון מדינת ניו יורק, בשם גרינידג (Greendig). ב-2014 חברת השקעות פרטית בשם Atlas Holding רכשה את המתקן החברה וטענה שהיא תספק באמצעותו אנרגיה שתענה על הביקוש המקומי. אולם, החל מ-2017 פועלת התחנה על מנת לכרות ביטקוין, זאת מבלי שהוא יספק חשמל לתושבים המקומיים כשם שהתחייבה. ב-2020 היקף צריכת החשמל בגרינידג' עמד על יותר מ-14 מגה-וואט, כמות ששקולה לצריכת חשמל של כ-9,000 בתי אב. החשמל שהופק נוצר לכריית ביטקוין בערך שהיה שקול בעת הכרייה לכ-50 אלף דולר ליום. לפי הערכות, ב-2020 לבדה פלטה התחנה לאטמוספרה כ-220 אלף טון פחמן דו-חמצני, כמות המקבילה בהשפעתה להעלאת לא פחות מ-50 אלף מכוניות פרטיות על הכביש.
אם לא די בכך, תחנת הכוח גם פוגעת בטבע המקומי. על מנת לקרר את התחנה יש צורך לשאוב מים מאגם סמוך, בכמות של כ-500 אלף קוב מדי שנה. בדיקות שנערכו במקום מצאו כי לצד המים לקירור נשאבים גם כ-10,000 דגים וכ-600 אלף ביצי דגים, לרוות ודגים צעירים מדי שנה. כמו כן, התחנה מזרימה את המים שקיררו את הקיטור במערכת חזרה לאגם וכך גורמת לפגיעה נוספת במערכת האקולוגית המקומית ולצמצום אוכלוסיית הדגה באגם.
וורן שלחה השבוע מכתב למנכ"ל גרינדיג', ג'ף קירט, ובו כתבה כי היא "מוטרדת מצריכת האנרגיה הגבוהה של התחנה ומפליטות הפחמן הקשורים לכריית הביטקוין ומהשפעותיהן השליליות על מערכות אקולוגיות מקומיות ועל עלויות החשמל לצרכן". זו למעשה הפעם הראשונה שחברת סנאט מבקשת מחברת כריית ביטקוין מידע ספציפי על הנזק הסביבתי הישיר והעקיף שהיא מייצרת.
חלק מהבעיה או חלק מהפתרון?
מובן שלא רק חברות קריפטו צורכות חשמל. החיים המודרניים מצריכים מאתנו צריכת אנרגיה אינטנסיבית כמעט על כל פעולה יומיומית שנבצע: אנו שורפים דלק כשאנו נוסעים ממקום למקום, צורכים אנרגיה כחלק מצריכת מזון וכשאנחנו רוכשים בגד חדש שמשונע אלינו ממרחקים. אולם שריפת דלקי מאובנים בהיקפי ענק על מנת לייצר מטבע וירטואלי, היא תופעה חדשה ומטרידה, שחייבים לחשוב על המשמעות האמיתית שלה לא רק לכלכלה, אלא גם לסביבה.
יש יתרונות רבים לביטקוין, הוא בטוח יחסית, מאפשר דמוקרטיזציה של הממון ועוד שורת שיקולים שיכולים להיות לגיטימיים בעיני ראש עיריית ניו יורק הנכנס ורבים אחרים, אבל, וזה אבל חשוב, הוא גם אחראי לפגיעה סביבתית של ממש ובשורת השיקולים לשימוש בו חייב להיכנס גם השיקול האקלימי. האם לא כדאי לחשוב איך אפשר לרתום את העניין הרב בטכנולוגיית הבלוקצ'יין ובמטבעות הקריפטו בפרט באופן מקיים יותר?
כיום יש חברות שמפתחות מוצרי בלוקצ'ין סביבתיים, כמו חברת Starkware, שמבקשת לייעל את שיטת החישוב ברשת הבלוקצ'ין, או חברת Greeneum Network, שמעודדת כריית מטבעות תוך שימוש במקורות אנרגיה סולאריים, אבל יש עוד הרבה מאוד מה לעשות כדי שהטכנולוגיה הזאת תהיה חלק משינוי חברתי-כלכלי משמעותי שלא מהווה חלק מהבעיה הסביבתית, אלא דווקא לוקח חלק חיובי בפתרון שלה.
