יש אתרי טבע שמשמרים מידע שמאפשר לשחזר את ההיסטוריה של כדור הארץ. ים המלח. צילום: nils adam, unsplash
יודע כל ישראלי שים המלח הוא המקום הנמוך ביותר ביבשה. הטבע הייחודי שלו מביא מבקרים רבים מהארץ ומהעולם, שבאים לחזות ביופיו, לצוף במימיו ולהימרח בבוץ. לאחרונה הכירה ההתאחדות הבינלאומית של מדעי הגיאולוגיה (IUGS) בים המלח כאתר מורשת גיאולוגי. למה זה חשוב, ואילו עוד אתרים זכו בכבוד הזה?
אתר מורשת גיאולוגי דומה לאתרי המורשת של אונסק"ו, מסביר ד"ר עמית ריס, גיאולוגי ופוסט-דוקטורנט באוניברסיטת רייס שבטקסס, ארצות הברית. "כמו שיש אתרים היסטוריים שמשמרים את ההיסטוריה והמורשת שלנו, יש אתרי טבע שמשמרים מידע שמאפשר לנו לשחזר את ההיסטוריה של כדור הארץ". ריס, שהיה חלק מהצוות של החברה הגיאולוגית הישראלית שקידם את ההכרה בים המלח כאתר מורשת גיאולוגי, מספר שתהליך ההוכרה נקבע בהתאם לסטנדרטים גיאולוגיים מקצועיים ומבסס את ההבנה של התפתחות כדור הארץ. ים המלח, הוא מציין, "קיבל מכל השופטים את הניקוד הגבוה ביותר האפשרי".
יש מספר סיבות שבזכותן קיבל ים המלח את התואר הנכסף. אחת מהן היא בשל יכולתו לספק הצצה אל העבר: בעזרת שכבות הקרקע של ים המלח אפשר לשחזר את תנאי האקלים ששררו בסביבה בתקופות קדומות. "בגיאולוגיה זה נקרא פלאו-רקורד", מסביר ריס. "כשמסתכלים על השכבות שנחשפות היום ליד ים המלח אפשר לשחזר את האקלים בעבר". בעזרת המידע שנאסף בונים מודלים אקלימיים שעוזרים להסיק על השינויים הצפויים בעתיד. נוסף על כך, נוצרה בים המלח כימיה ייחודית לאגם המלוח, שהתפתחה באזור צחיח, בתנאי התאיידות קיצונית ותוך מפגש עם הסלעים המקומיים.
לדברי ריס, יש המון מה לחקור בים המלח מבחינה מדעית, גם ברמה היישומית. פני השטח סביב ים המלח ממשיכים להשתנות בקו החוף ובתוואי הנחלים. "בגלל שההתפתחות של הנוף פוגעת בתשתיות, מנסים למפות ולפתח שיטות לחזות איפה יהיו בולענים". זהו מחקר בעל חשיבות יישומית בגלל ההשפעה על מיקומי תשתיות וכבישים.
בנוסף לים המלח, הכירה ההתאחדות הבינלאומית של מדעי הגיאולוגיה ב-199 אתרי מורשת גיאולוגית ברחבי העולם. הנה 5 דוגמאות שמייצגות את המגוון המרתק של התחום וכוללות מקומות ששווים ביקור.
טורס דל פיינה – צ'ילה
אין מטיילות או מטיילים בדרום אמריקה בכלל, או בצ'ילה בפרט, שלא שמעו על טורס דל פיינה. בפארק מתנשא הר מרשים ויפיפה שחושף תא מַגְמָה (סלע מותך) קדום שהיה מתחת לפני השטח. השכבה הבהירה בהר הכהה נקראת "לקולית" – סלע זה היה לפני מיליוני שנים תא מגמה שנמצא עמוק בשכבות הפנימיות של קרום כדור הארץ. בגלל תנועות של לוחות טקטוניים ותנאים מיוחדים נוספים, התקרר ונחשף תא המגמה, שרוחבו 12 קילומטר וגובהו 2 קילומטרים.
תא מגמה קדום. טורס דה פיינה. צילום: pexels, marek piwnicki
הר געש מתחת למים – טונגה
בממלכת טונגה, מדינת איים באוקיינוס השקט, שוכן הר הגעש הפעיל הונגה. גובה ההר הוא כ-2 קילומטרים, אך רק אם מודדים מקרקעית הים – כי רובו נמצא מתחת למים, ורק 100 המטרים שבראשו נמצאים מעל פני המים. זה לא מנע התפרצות געשית גדולה לפני כ-3 שנים, ששברה שיאים של גודל הלוע הנוצר בהתפרצות – 9 קמ"ר – ושל הגובה שאליו נפלט החומר הגעשי – 58 קילומטר. אפילו בפרו, במרחק של 10,000 קילומטר, היו נפגעים מגלי הצונאמי שנוצרו בעקבות ההתפרצות. הר הגעש תועד באדיקות לפני, במהלך ולאחר ההתפרצות הגדולה הזאת, ולכן הוא נחשב חיוני להבנת הסיכונים של מערכות וולקניות. גילו המשוער הוא חצי מיליון שנים, ושני "הוריו" הם הלוחות הטקטוניים הפסיפי והאינדו-אוסטרלי שתנועתם משפיעה על התהליכים הוולקניים שבו.
התפרצות הר הגעש טונגה. צילום: NASA Earth Observatory images and video by Joshua Stevens, using data courtesy of Kristopher Bedka and Konstantin Khlopenkov/NASA Langley Research Center, and GOES-17 imagery courtesy of NOAA and the National Environmental Satellite, Data, and Information Service (NESDIS).
ניטים של סלעים – מדגסקר
אי אחר, הרסני מעט פחות ושמככב בסרט האנימציה האהוב והמוכר בעל אותו השם, הוא מדגסקר. במערב האי שוכן פארק הצינגי של במאראהאה ובו יער של אבנים חדות. זה מחזה ששווה לראות: סלעי גיר שמיתמרים לגובה של עד 100 מטר, ושמייצרים באזור נוף קרסטי שנוצר בגלל שחיקה והמסה של הסלע במגע עם מי גשם שמועשרים בפחמן דו-חמצני. זהו תהליך שדומה למתרחש במערות נטיפים על ידי המים שמחלחלים ומטפטפים. המחקרים באזור, שמוכר גם כאתר מורשת של אונסק"ו, מתמקדים בהבנת תכונות הסדקים והמערות הנוצרים בשכבת הסלע.
בעקבות גשם שמועשר בפחמן דו חמצני. הצינגי של במאראהאה במדגסקר. צילום: pixabay shell300
בין דינוזאור לעוף – גרמניה
אם אתם במקרה מעריצים אמיתיים של "חברים", כנראה שתדעו מה המקצוע של רוס: פלאונטולוג. אחד האתרים החשובים למחקר פלאונטולוגי – חקר מאובנים של יצורים חיים קדומים – נמצא בפארק אלמוטל שבגרמניה. מה שמייחד את האזור הוא הקרקע שעשויה גיר שנוצרה שם בעקבות אגם קדום ורעיל שלא התקיימו בו חיים. בזמנים של מזג אוויר סוער נקלעו בעלי חיים לתוך האגם וקיפחו את חייהם. גופות בעלי החיים שקעו והשתמרו שם בצורה מוצלחת מאוד. זהו המקום היחיד שבו נמצאו מאובנים של ארכאופטריקס – בעל חיים המסמל את המעבר בין דינוזאורים לעופות, ושמוזכר מאז ימי צ'ארלס דרווין בדיון המדעי על האבולוציה. המאובן הראשון התגלה באמצע המאה ה-19, ומאז נמצאו במקום 11 מאובנים נוספים שמוצגים במוזיאון היוּרה המקומי בעיר איכשטאט שבגרמניה.
בעלי חיים ששקעו באגם קדום ורעיל. מאובן בפארק אלמוטל. צילום: pexels, marcusl
הר המינרלים - קנדה
בקנדה, לא רחוק ממונטריאול, ניצב ההר סנט אילר. הוא אומנם מתנשא לגובה של 400 מטר בלבד, אבל איך אומר המשפט על הקנקן? תסתכלו על מה שיש בו: מינרלים, ובשפע. בסנט אילר קיימים מעל 400 סוגי מינרלים, כ-70 מהם מקומיים ומחציתם לא נמצאו בשום מקום אחר. בהר יש קריסטלים שנחשבים איכותיים במיוחד, וחלקם הוצאו ומוצגים באוספים הגדולים בעולם. הוא מהווה אתר חשוב לחקר מינרלים ומוצאם, אך ההגעה למינרלים מתאפשרת רק דרך חציבה הפוגעת בגוף ההר וביער המכסה אותו.
בסנט אילר קיימים מעל 400 סוגי מינרלים. דוגמה למינרל ממוזיאון בקנדה. צילום: j-yeo-unsplash
"לצערי, בניגוד לאתרי המורשת של אונסק"ו, אתרי המורשת הגיאולוגית הם דבר הצהרתי ולא מחייב", אומר ריס. זאת אומרת שהתואר לא מחייב ממשלות להגן עליהם וניתן לפגוע בהם בקלות. "יש תקווה לחשוף את הציבור למקומות עם חשיבות גיאולוגית שנמצאים תחת איומי פגיעה". עם החשיפה, מקווה ריס, תקודם ההכרה באתרי המורשת בקרב הציבור הרחב ויתגברו מאמצי השימור שלהם. אולי כך, הוא מציע, מורשת גיאולוגית תיכנס לשיקולים הציבוריים כשאזורים כאלו מגיעים לתודעה הציבורית.
