המחיר הבריאותי של הנפט האמריקאי

בריאות ומזון | תשתיות ואנרגיה |
ארצות הברית חזרה לאחרונה להיות יצרנית הנפט הגדולה בעולם, הרבה בזכות קידוחי גז ונפט בשיטת הסידוק ההידראולי ("פראקינג"). אך לעצמאות האנרגטית יש מחיר סביבתי ובריאותי, כפי שחושף דוח ישראלי

"אנחנו לא תלויים יותר בנפט מהמזרח התיכון", הכריז נשיא ארצות הברית דונאלד טראמפ בגאווה לפני כמה חודשים, בהתייחסו לנסיבות חיסול קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה האיראניות. יש בדבריו מידה רבה של צדק: ארצות הברית עקפה לפני כשנתיים את סעודיה והפכה ליצרנית הנפט הגדולה בעולם, ובשנה שעברה אף החלה לייצא נפט וגז טבעי. השינוי במעמדה של ארצות הברית, שמקדם אותה לקראת עצמאות אנרגטית, משפיע על פעולותיה בזירה הבינלאומית, משחרר אותה ממחויבותה ההיסטורית ליצרניות הנפט במזרח התיכון ובמקביל מאפשר לה מנופי לחץ ומרחב פעולה גדול יותר נגד איראן.

המהפכה הזו במשק האנרגיה האמריקאי נובעת מההתקדמות האדירה בטכנולוגיית הסידוק ההידראולי (hydraulic fracturing), הידועה בכינויה "פראקינג". קידוחי גז ונפט קונבנציונאליים (אנכיים) בשיטה זו ובשיטות נוספות המכונות "שיטות בלתי קונבנציונליות" (שימוש בסידוק הידראולי בקידוח אנכי ממנו יוצאים מספר רב של קידוחים אופקיים לכיוונים שונים), הגדילו את תפוקת הגז והנפט בארצות הברית ביותר מ-50 אחוז בעשור האחרון. אך לצד היתרונות הכלכליים והגיאופוליטיים, השיטה החדשה מעוררת התנגדויות רבות בצפון-אמריקה וברחבי העולם בשל ההשפעות הבריאותיות והסביבתיות שלה.

במאמר סקירה שנכתב בשיתוף פעולה ישראלי-אמריקני ושפורסם החודש בכתב העת Environmental Research, נחשף שקידוחים מסוג זה, שהולכים וצוברים תאוצה בשנים האחרונות, נמצאו כקשורים לנזקים בריאותיים משמעותיים.

לצד היתרונות הכלכליים והגיאופוליטיים, השיטה החדשה מעוררת התנגדויות רבות. תצלום: worksite ltd – unsplash

עשרות אלפי קילומטרים של קידוחים צפופים

נפט וגז טבעי נוצרים בסלעים במעמקי האדמה בתהליכים שנמשכים מאות אלפי שנים, ונודדים מהם עד שהם מצטברים במאגרים. בהפקת נפט וגז קונבנציונלית, כפי שמתרחש למשל באסדות הגז לווייתן ותמר, נחפרות אל המאגרים בארות בקו אנכי מפני הקרקע או מקרקעית הים. בשיטה הקונבציונלית נעשה לעיתים שימוש בטכניקת הסידוק ההידראולי כדי לחדור לתוך מלכודת נפט, אך ללא שימוש בקידוחים אופקיים מרובים בתא שטח קטן. בשיטות הלא קונבנציונליות, לעומת זאת, הנפט והגז מופקים ישירות מתוך הסלעים שבהם הם נוצרו, שנקראים פצלים, ומסלעים סמוכים צפופים מאוד שלא ניתן לשאוב מהם את הנפט והגז בשיטות הקונבנציונליות. אין לבלבל בין פצלים אלה לבין פצלי שמן, שעשירים בחומר שנקרא קרוגן, שממנו ניתן להפיק אנרגיה, ושקיימים בישראל בעיקר בנגב ובשפלה.

לשם הקידוח הישיר מהפצלים נבנים מערכי קידוחים צפופים ביותר על פני שטחים של מאות עד עשרות אלפי קילומטר, שכוללים בין השאר קידוחים אופקיים אל תוך שכבות הסלע. במערכי קידוח אלה נעשה שימוש בנוזל שמכיל כימיקלים רבים, שמוחדר אל האדמה בלחץ גבוה וסודק את הסלע בצורה משמעותית, כך שהנפט והגז שבתוכו משתחררים.

בישראל לא מתבצעים כיום קידוחים לא קונבנציונליים, אך במדינות אחרות בעולם נעשה בשיטה זו שימוש נרחב, בעיקר בארה"ב וכן במדינות כמו קנדה, ארגנטינה, פולין, אוקראינה וסין. במדינות מסוימות הטכנולוגיה נאסרה לחלוטין (ביניהן צרפת, וכן במדינות ורמונט וניו יורק שבארה"ב). בגרמניה, בריטניה ודנמרק קיימת רגולציה משמעותית על הקידוחים, למניעת נזקים סביבתיים אפשריים.

השפעה בריאותית למרחוק

המחקר החדש, שהתבצע בהובלת ד"ר קרן אגאי-שי מהפקולטה לרפואה בצפת ע"ש עזריאלי באוניברסיטת בר-אילן בשיתוף פעולה עם חוקרים מאוניברסיטת ייל, מהטכניון וממשרדי הבריאות והאנרגיה, חובר במסגרת עבודתה של ועדה בין-משרדית שהובלה על ידי משרד האנרגיה, שהמלצותיה הוגשו לממונה על ענייני הנפט. החוקרים סקרו 29 מחקרים שבהם נבחנו קשרים בין קרבה לקידוחים לא קונבנציונליים לבין נזקים לבריאות האדם. מתוכם, ב-25 נמצא קשר בין החשיפה לקידוח להשפעה בריאותית שלילית אחת לפחות.

הנזק הבריאותי שנמצא כקשור לקידוחים הלא קונבנציונליים במספר הרב ביותר של מחקרים הוא תוצאי לידה שליליים, וספציפית לידה מוקדמת ומשקל לידה נמוך. "זה לא ממצא מפתיע, כי הפיתוח והשימוש בטכנולוגיית הקידוחים הלא קונבנציונליים לא קיים שנים רבות ולמחלות לרוב לוקח זמן להתפתח", אומרת אגאי-שי. "היריון נמשך תשעה חודשים, ואם החשיפה מתרחשת בזמן הזה אנחנו עלולים לראות את תוצאותיה. אך למחלות כרוניות כמו סרטן, לעומת זאת, יכול לקחת גם 20 שנה להופיע, ובינתיים לא נגלה את השפעת החשיפה".

במחקרים שנסקרו נמצאו גם קשרים בין מגורים בקרבת הקידוחים לבעיות בריאותיות אחרות, ביניהן מחלות לב וכלי דם, מחלות של מערכת הנשימה, ואף עדויות מסוימות להעלאת הסיכון לסרטן בילדות.

לא ידוע כיום בוודאות מהו המנגנון שדרכו הקידוחים הלא קונבנציונליים משפיעים על הופעתן של בעיות בריאותיות, אך קיימות השערות שונות בנושא. השערה אחת תולה את האשמה בחשיפה ישירה לזיהום אוויר, אם משריפת שאריות הנפט שמתבצעת בקידוחים, מבריחה של חומרים אורגניים נדיפים מתוך הבארות או מכימיקלים שעלולים להיפלט לאוויר בתהליך. זיהום האוויר עלול להיות גם עקיף: העברת הנפט והגז מאתרי הקידוח למקומות האחסון או השימוש גורמת לעלייה משמעותית בתנועת המשאיות מאזור הקידוח ואליו.

השערה אחרת עוסקת בזיהום מים: בארה"ב התרחשו מספר מקרים שבהם הנוזל שבו נעשה שימוש בסידוק ההידראולי זיהם את מי התהום שעליהם מסתמכים התושבים לשתייה, שנמצאים גם הם בבטן האדמה. בנוסף, נוזל הסידוק המשומש נשאב מן האדמה בסיום התהליך ונאגר בבורות, שמהם מגוון החומרים המזהמים שהוא מכיל עלולים לחלחל אל האדמה ולזהם את מקורות המים.

מעבר לכך, הקרבה לאתרי הקידוחים מהווה מטרד רעש עבור התושבים באזורים הסמוכים לאתרים, מה שעלול להוביל לפגיעה בבריאותם ובאיכות חייהם, והלחץ הפסיכולוגי שעלול להיווצר בגלל החששות שמעלה הקרבה לקידוח עלול לגרום גם הוא לנזקים בריאותיים.

עד איזה מרחק משפיעים הקידוחים הלא קונבנציונליים על בריאות הסובבים? "ככל שמתרחקים מהקידוחים הסיכון יורד, אבל נמצאה השפעה גם במרחק של 16 קילומטר", אומרת אגאי-שי. "כרגע אין קונצנזוס על מרחק שבו בטוח לגור ליד הקידוחים".

ככל שמתרחקים מהקידוחים הסיכון יורד, אבל נמצאה השפעה גם במרחק של 16 קילומטר. תצלום: worksite ltd – unsplash

"אין מקום לקידוחים לא קונבנציונליים בישראל"

מעבר לכך שזיהום האוויר, המים ומטרד הרעש שנוצרים על ידי הקידוחים הלא קונבנציונליים עלולים לפגוע בבריאות האדם, הם פוגעים כמובן גם בסביבה. נזק סביבתי נוסף שלו גורמים הקידוחים הוא עלייה דרמטית בשכיחות התרחשות רעידות אדמה קלות ואף בינוניות בסביבתם, שנצפית בעקבות הזרקת שפכי הסידוק ההידראולי עמוק אל בטן האדמה.

נזק סביבתי אחר של הקידוחים הוא תרומתם להחרפת משבר האקלים: גז טבעי מורכב בעיקר ממתאן, שהוא גז חממה מזיק המשפיע על שינוי האקלים עשרות מונים יותר מפחמן הדו-חמצני, בעיקר בעשורים הראשונים לשהותו באטמוספרה (פי 80 יותר כשמתייחסים לזמן שהות של 20 שנה באטמוספירה). לאורך חיי הבאר, חלק מהמתאן שבה מוצא את דרכו אל האטמוספירה, במיוחד במהלך הסידוק ההידראולי, כאשר המתאן בורח מהנוזלים שחוזרים אל פי הבאר לאחר ביצוע תהליך הסידוק. כמויות המתאן שנפלטות בקידוחים הלא קונבנציונליים גדולות בלפחות 30 אחוז (וייתכן שאף פי שניים) מבקידוחי גז קונבנציונליים.

"סידוק הידראולי הוא תהליך בעייתי מבחינה סביבתית שגורם לנזקים ארוכי טווח בשטח הפעילות וכן סותר את הצורך הסביבתי הדחוף לעבור לאנרגיות מתחדשות ולהפסיק את השימוש בדלק פוסילי", אומר אלון זס"ק, סמנכ"ל משאבי טבע במשרד להגנת הסביבה. "היערכות נכונה לשינוי האקלים מחייבת אותנו לעבור לשימוש באנרגיות מתחדשות – ויפה שעה אחת קודם".

לדברי ד"ר אגאי-שי, בישראל נוספים על הבעיות הבריאותיות והסביבתיות שעלולות להיגרם מהקידוחים הלא-קונבנציונליים גם קשיים מקומיים. "בישראל יש מגבלה של מאגרי מים, והקידוחים האלה הם צרכני מים עצומים", היא אומרת. "בנוסף, אנחנו מדינה צפופה מאוד. יש בעיה בגלל צפיפות המגורים והמרחק המינימאלי שנדרש מהאוכלוסייה, וגם מבחינת הכבישים, תוספת תנועת המשאיות האינטנסיבית שנדרשת בפרויקטים הללו תהיה בלתי נסבלת. במדינת ישראל אין מקום לבצע קידוחים לא קונבנציונליים", היא מסכמת.

ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה:

"המחקר המדובר הוא תוצאה, בין היתר, של צוות מקצועי שיזם, כינס והוביל משרד האנרגיה. דעת החוקרת לגבי איסור גורף לשיטת ההפקה המדוברת ידועה, והוצגה כדעת מיעוט בצוות המומחים ובוועדת ההיגוי. רוב חברי הצוות סוברים כי אין מקום לאיסור גורף, בעיקר כי הסיכוי (ואיתו החשש) לקיום שבירה הידראולית בהפקה לא קונבנציונלית בישראל קטן מאוד ואין לדעת איך הטכנולוגיה תתפתח, לרבות צמצום ניכר בפליטת מזהמים, ומה יהיו תוצאות המחקרים בעתיד.

המלצות משרד הבריאות לטווחי ביטחון מסוג כזה של הפקה התקבלו על ידי משרד האנרגיה. אם בעתיד תובא בקשה לתכנית הפקה שכזו, היא תיבחן על ידי משרד האנרגיה באופן פרטני ותתבקש חוות דעת עדכנית לאותה נקודת זמן של הוועדה האפידימיולוגית המייעצת של משרד הבריאות לגבי מרחקי הבטיחות.

לגופו של המאמר, המאמר מסתמך על סקירת ספרות של תהליכים שקרו בעולם, ובעיקר בארה"ב. התשתיות הגיאולוגיות הנרחבות המהוות בסיס לשיטה זו והמחייבות הפקה בקנה מידה עצום מבחינה גיאוגרפית, לא קיימות במדינת ישראל. לפיכך, עמדת המיעוט שהציגה החוקרת במהלך עבודת העבודה לא התקבלה. רובו המכריע של הצוות המקצועי סבר שיש לבחון כל מקרה לגופו וכיוון שייתכן ויתגלו אזורים חדשים, המליצו לבחון בנקודת הזמן העתידית את הרלוונטיות של המחקרים מהעולם לתנאים בישראל, כולל גיאולוגיה בהתאם לסוג סלעי המקור, עומקם, הרכב הפחמימנים המרכיבים אותם והימצאות מזהמים נוספים בשכבות אלו, מרחק ממרכזי אוכלוסייה ושימושי קרקע רגישים אחרים.

המאמר אינו עוסק בכלל בישראל ואינו נותן המלצות למדיניות. הוא מכיל סקירה מקצועית של הידע הקיים, מצביע על השפעות בריאותיות קיימות וממליץ להחליט על מדיניות בנושא".



אולי יעניין אותך