המסע האחרון של העצים העתיקים


סרט גיאורגי חדש ומסקרן עוקב אחרי מיזם אבסורדי ומטריד של העתקת עצים עתיקים וגבוהים מקו החוף במדינה אל גינתו הפרטית של אוליגרך מקומי. מה אפשר ללמוד ממנו על המציאות הישראלית?

שיטפונות קטלניים במערב אירופה, שריפות קיצוניות ברחבי העולם, גל חום קיצוני באזורים צפוניים כמו סיביר וקנדה וקרחונים נמסים בקצב שיא – אם כל האסונות הסביבתיים הקיצוניים האלה לא הספיקו, בא דו״ח האקלים של האו״ם שפורסם לאחרונה, והבהיר סופית עד כמה קריטי משבר האקלים שבעיצומו אנחנו נמצאים.

234 מדעני אקלים עומדים מאחורי הדו"ח והנתונים שאספו מבהירים שמדינות העולם לא הצליחו עד כה לעצור את ההתחממות הגלובלית בדרך ל-1.5 מעלות צלזיוס מעל הממוצע טרום המהפכה התעשייתית (מה שהיה היעד התחתון של הסכם פריז), ושהסיכויים לעשות זאת הולכים ופוחתים ואנו עלולים לחצות את הסף הנ"ל בתוך עשור. עוד מפרט הדוח שהצפות ושריפות מהסוג שהתרחשו הקיץ יהפכו לאירועים שכיחים יותר בשנים ובעשורים הבאים, זאת לצד גלי חום בלתי נסבלים, וקושי הולך ומתגבר בהאכלת אוכלוסיית העולם.

כשזה המצב, קשה להשלים עם העובדה שעדיין מתרחש ניצול הרסני של משאבי הטבע הקיימים. עצים הם בין המשאבים החשובים ביותר ליכולת שלנו לשמור על הסביבה משום שהם מקבעים פחמן דו-חמצני לביומסה של גזע, ענפים ושורשים למשך עשרות ואף מאות שנים. כעת, סרט תיעודי חדש מציג מצב קיצוני שבו משאב הטבע שכה חשוב לעולם כולו הופך לאביזר קישוטי בידיו של אוליגרך חובב גינון.

עצים הם בין המשאבים החשובים ביותר ליכולת שלנו לשמור על הסביבה. תצלום: Taming the garden

48,330 עצים כרותים

מדינת ישראל כורתת אלפי עצים בשנה. לפי נתוני משרד החקלאות, בשנת 2020 אושרו כ-48,330 עצים לכריתה ועוד 4,152 עצים להעתקה – מדובר בעלייה משמעותית לעומת שנת 2019. הסיבות העיקריות לכריתות עצים הן לצורך בנייה חדשה ופיתוח תשתיות, וסיבות אחרות הן מטעמי בטיחות או בשל שריפות (ראוי לציין שני אירועי שריפה משמעותיים באוקטובר 2020, שהובילו לכריתת אלפי עצים שנשרפו בנוף הגליל ובשרון). חשוב לציין שאלה רק הנתונים הרשמיים של משרד החקלאות, והם לא כוללים מאות ואולי אלפי עצים נוספים אשר נכרתים ללא אישורים ובאופן פיראטי מדי שנה.

מובן שישראל אינה המדינה היחידה בעולם שכורתת אלפי עצים מדי שנה. יער האמזונאס בברזיל, המכונה גם ״המגן הירוק של העולם״, הוא יער הגשם הטרופי הגדול בעולם והוא נמצא בעשורים האחרונים בתהליך מאסיבי של כריתת עצים ובירוא היער. תחת שלטונו של הנשיא ז'איר בולסונארו תהליך כריתת העצים עלה מדרגה ורק בשנה שעברה נכרתו מעל ל-11 אלף קילומטר רבוע (קמ"ר) של עצים – עלייה של 9.5 אחוזים לעומת השנה הקודמת. למרבה הצער, בעשורים האחרונים, בגלל העלייה בצריכה ובגלובליזציה, הרס שטחי יער טרופי באמצעות כריתה ושריפה לטובת שימושים אחרים כגון מרעה לבקר ושטחי חקלאות  מהווה כ-20 אחוז מפליטת גזי החממה העולמית.

לא צריך להיות פרופסור לגיאולוגיה או מומחה גדול לענייני סביבה כדי להבין את החשיבות של עצים בשמירה על כדור הארץ. לעצים יש תועלות רבות, שמשפיעות לטובה על איכות החיים של בני האדם ובעלי חיים: כחלק מתהליך הפוטוסינתזה הם קולטים פחמן דו-חמצני מאחסנים אותו לתקופות ארוכות בגזע ובקרקע ופולטים חמצן. לעצים בוגרים יש השפעה חיובית משמעותית הן מבחינה סביבתית-אקלימית והן מבחינה אסתטית וחזותית. העצים והצומח, תורמים לתפקוד ולמבנה של מערכות אקולוגיות, לבריאות הציבור ולרווחתו. במרחבים בנויים – קיימים וחדשים, העצים גם מורידים את החשיפה לגורמים מזיקים, כמו הרעש שהם חוסמים, זיהום האוויר שהם סופגים והחום אותו הם ממתנים. הצל שהם מספקים בלב העיר החמה, יוצר תנאים נוחים יותר לשהייה בחוץ ומעודד את התושבים לבצע יותר פעילות גופנית, מה שכמובן תורם לבריאות. מלבד צל שורשי העצים מחזיקים את הקרקע ומונעים סחף שלה ותורמים לשיפור חזות העיר.

גחמה של איש אחד

הסרט התיעודי ״לביית את הגן״ (Taming the Garden), שהוצג בפסטיבל הקולנוע דוקאביב האחרון, מציג מציאות קיצונית של ניצול משאבי טבע, שאמורה להדאיג כל אחד מאתנו. הסרט מתרחש בגיאורגיה, ועוקב אחרי הפרויקט ההזוי והמגלומני של ראש ממשלת גיאורגיה לשעבר, המיליארדר בידזינה איוואנישווילי: העתקת עצים בוגרים בני מאות שנים, גבוהים ויפהפיים השוקלים מעל אלף טון, מאזורים כפריים לגינתו הפרטית.

בדרך לגינה שלו, העצים עוברים מסע ארוך בין כפרים ועל גבי רפסודות בים. ״זה התחביב שלי ואני באמת אוהב עצים גדולים, עצים ענקיים הם הבידור שלי״, אמר איוואנישווילי בראיון לאתר חדשות גיאורגי בשנת 2017, כאילו מדובר באוסף בולים ולא בהתעללות סביבתית. רוב עצי הנוי של המיליארדר הגיאורגי היו נטועים לאורך קו החוף של גיאורגיה, וחלקם מגיעים לגובה של 50 מטר. הסרט עוקב אחר תהליך עקירת העצים והעתקתם על ידי אנשי הכפר. חלקם מצדדים בטרנספר של העצים, חלקם מתנגדים – אבל בסופו של דבר, שום דבר לא עומד בפני הכסף, גם לא האתיקה הסביבתית.

הסרט מגולל את תהליך כריתת העצים, תהליך עצום בהיקפו, שלא נועד אלא להגשים גחמה של איש עשיר אחד: כריתה של עשרות עצים כדי לפלס דרך לעצים הבוגרים, העברת כבלי חשמל, הקמת קונסטרוקציות כבדות ושימוש בדחפורים, סלילת דרכי אספלט דרך מטעי מנדרינות – לולא זה היה כל כך נורא אפשר היה להגיד שזה סוריאליסטי, או אבסורד מפואר, אבל נדמה שמעבר לכל, זה פשוט עצוב. רוב הסצנות בסרט איטיות מאוד ובנויות מצילומים ארוכים וסטאטיים, ללא הרבה דיאלוגים. הדיבורים, אכן, מיותרים. אנשי הכפר עוקרים את העצים שלהם, למען הפרנסה. ההרס שעקירת העצים גורמת לקהילה המקומית ברור, אבל המיליארדר מספק פרנסה וסולל כבישים, ובלית ברירה, למרות איים של התנגדות, המבצע יוצא לדרך.

במאית הסרט, סלומה ג'אשי, נולדה בטביליסי בשנת 1981. היא למדה עיתונאות ועבדה ככתבת במשך כמה שנים, עד שהקימה חברה להפקת סרטים והתחילה לביים בעצמה סרטים תיעודיים. "יש הרבה דברים שהייתי רוצה להגיד דרך הסרט הזה – אולי כמה יותר מדי״, אמרה ג'אשי בהצהרה לקראת יציאתו של הסרט. ״בשבילי, הסרט הוא כמו חוויה של טיול בטבע. לפעמים אתה שומע יללה מרחוק או מבחין בעשבים המתנדנדים עם הרוח העדינה, או שאתה מרגיש משב רוח פתאומי של אוויר קר על צווארך המיוזע. לעיתים, רגעים אלה מעוררים תחושות בטן, ובפעמים אחרות, אלה עובדות טהורות. באופן זה, הסרט הופך לחוויה אינדיבידואלית״.

על אף שהבמאית בוחרת להתמקד בתיאור פיוטי ומעט מסתורי, ולהימנע מאמירה ביקורתית, הסרט שלה מציף בבירור סוגיות מטרידות מאוד של פערים חברתיים, חמדנות של בעלי אמצעים והרס הסביבה. 

לשמור על העצים של עכו

בעידן של התחממות גלובלית, כריתת עצים היא מעשה שאסור שיקרה ובטח שלא לצורכי פנאי פרטיים. בשנים האחרונות אנחנו עדים בישראל לעלייה במודעות הציבורית ליתרונות העצים, ולדיון ציבורי לגבי החשיבות של עצים במרחב העירוני, וכן, נגד פעולות כריתה מיותרות. רק לאחרונה הצליחו קבוצת תושבים ממטה אשר בגליל המערבי יחד עם ארגונים ירוקים לעצור כריתה של 100 עצי אקליפטוס לטובת סלילת אחת משלוחות המטרונית בקו קריות-עכו-נהריה.

פקיד היערות הראשי במשרד החקלאות, ד״ר ארז ברקאי, קיבל את השגות המתנגדים וכתב: ״אני מורה על שימורם של העצים ועל ביטולו של הרישיון לכריתת העצים. ברור כי פרויקט המטרונית הינו פרויקט ציבורי חשוב, שמעצם היותו פרויקט תחבורה ציבורית יש לו גם תועלות סביבתיות רבות ביותר. בוודאי שעיכוב פרויקט שכזה היא אינה תוצאה רצויה, אך גם כריתה של עצי פאר היסטוריים היא אינה תוצאה רצויה. אין לי כל ספק כי במקרה חריג זה הפגיעה אינה מידתית, ולא ניתן בנסיבות המפורטות להתיר כריתתם של עצי פאר, שאין להם כל תחליף, הנטועים בשדרה היסטורית״.



אולי יעניין אותך