הפגיעה בבזן: איך נשמור על הביטחון באנרגיה של ישראל?

תשתיות ואנרגיה |
בתוך ימים ספורים פגעו שתי תקיפות טילים איראניות במתחם בזן שבמפרץ חיפה. אם הפגיעות יימשכו, הסיכון לזיהום, לפגיעה בציבור ולשיבוש אספקת האנרגיה ילך ויגבר. מה אפשר לעשות?
מתחם בזן. צילום: יוסי זמיר, שתיל סטוק

נוסף על הסכנות הסביבתיות, קיימות סכנות מיידיות לציבור. מתחם בזן. צילום: יוסי זמיר, שתיל סטוק

בימים האחרונים התממש אחד מתרחישי הקיצון הקשים ביותר שמהם הזהירו אותנו כבר שנים: טיל ששוגר כחלק מהמתקפה האיראנית פגע בקו צנרת במתחם קבוצת בזן (בתי זיקוק לנפט בע"מ) שבמפרץ חיפה, ובהמשך אירעה פגיעה נוספת בתחנת הכוח של בזן – הפעם קטלנית – שגרמה למותם של שלושה מעובדי המפעל כתוצאה משאיפת עשן. בעקבות הפגיעות, הודיעה קבוצת בזן כי מתקניה, בהם מתקני בית הזיקוק וכל מתקני חברות הבת שלה, הודממו. מתקני בזן הם עמוד תווך באספקת הדלק בישראל ותפקודם הרציף קריטי למשק. יחד עם זאת, הם לא רק מפגע בריאותי ומפגע סביבתי, אלא גם יעד אסטרטגי מסוכן בלב אזור מאוכלס. איך אפשר לשמור על הביטחון האנרגטי של ישראל בלי לסכן את האוכלוסייה האזרחית?

סכנה סמויה

קבוצת בזן עוסקת בעיקר ברכישה של נפט גולמי וזיקוקו – כלומר, הפיכת הנפט הגולמי למוצרים כמו בנזין וסולר. כתוצאה מפגיעות הטילים, נוצרו דליפות דלק שעלולות לגרום לזיהום רב-מערכתי בכמה רבדים. "יש פה סכנות משמעותיות של זיהום קרקע, של זיהום מים ושל זיהום אוויר", מסביר ד"ר דניאל מדר, חוקר ויועץ בתחום מדעי הסביבה בחברת  SP Interface. לדבריו, דליפת דלק משמעותית עלולה לפגוע במי התהום ובמי השתייה באזור, ובמקרה של הגעת החומרים המסוכנים לים – להרוס מערכות אקולוגיות ימיות ואף לסכן את פעילות הנמל ומתקני התפלת המים הסמוכים לחוף.

נוסף על הסכנות הסביבתיות, קיימות סכנות מיידיות לציבור. "אם יהיה פיצוץ של חומרים מסוכנים, זה יסכן את כל האוכלוסייה מסביב. שריפות מאסיביות כמו אלה שכבר התרחשו עלולות להתפשט לעבר מבני תעשייה ואזורי מגורים", מסביר מדר. "תושבים רבים התלוננו על פליטות העשן שמגיעות לאזור מגוריהם כתוצאה מהפגיעות", מספרת ד"ר ליהי ברמן שחר, מנכ"לית איגוד ערים מפרץ חיפה להגנת הסביבה ובוגרת תוכנית ממשק.

נמל חיפה. צילום: pixabay

ב-2022 החליטה הממשלה על תוכנית להוצאת התעשייה הכבדה ממפרץ חיפה ופינוי של בזן תוך עשור. נמל חיפה. צילום: pixabay

אספקת האנרגיה והדלק

לדברי מדר, ישראל נשענת על מקורות דלק מעטים שהם גדולים ופגיעים. "יש בישראל רק שני מתקני זיקוק נפט מרכזיים – באשדוד ובחיפה. בארץ, במצב שבו אי אפשר לייצר דלק חדש, כמות הדלק היא מוגבלת והיא יכולה להספיק לכמה שבועות בלבד", הוא אומר. אומנם ניתן לייבא תזקיקים (דלקים מזוקקים) אך גם האפשרות הזו דורשת היערכות מוקדמת וגם היא נסמכת על מספר זעום של מתקנים. "אם מפעלי הזיקוק נפגעים ולא מצליחים להביא ספינות גיבוי שיביאו תזקיקים לארץ בכמות מספקת, אפשר להגיע תוך זמן לא ארוך למצב שבו אין דלק. במצב כזה, בראש ובראשונה ישמרו את הדלקים לצבא ואז הראשונים להיפגע יהיו כמובן האזרחים והכלכלה", הוא מזהיר. לדבריו, המחסור לא יוגבל רק לבנזין ולסולר, אלא ישפיע גם על תוצרים חיוניים נוספים שמופקים במתחם קבוצת בזן כמו דשנים, פלסטיק, חומרי הדברה ועוד.

"אם נעבור לתחבורה חשמלית, לא נצטרך את רוב התפוקה של בתי הזיקוק ומעבר לכך, זה יהיה טוב לסביבה, לבטיחות, לביטחון ואפילו טוב מבחינה כלכלית למדינה – במיוחד אם נייצר את אותו החשמל באמצעות אנרגיות מתחדשות. אם נחכים, גם נוכל לנצל חלק ניכר מפוטנציאל אגירת החשמל של הרכבים החשמליים לטובת אגירת אנרגיה מבוזרת לאומית", הוא אומר.

מדר אף מזהיר שככל שהצדדים ממשיכים בכיוון של פגיעה בתשתיות אזרחיות, המצב עלול להחריף. "ברגע שפגענו לאיראנים בתשתיות אנרגיה, יש להם כביכול הצדקה לפגוע בשלנו", הוא אומר. מערכות ההגנה האווירית אומנם מיירטות את רובם המכריע של הרקטות והטילים, אך אנחנו עדים לכך שההגנה היא לא הרמטית ובסופו של דבר, "יכול להיות שפגיעה אחת תספיק בשביל לייצר נזק משמעותי", הוא אומר.

שנים של אזהרות ותוכניות שהושהו

אזור מפרץ חיפה הוא אחד ממוקדי הזיהום הבולטים בישראל, ובמתחמי בזן נרשמו בשנים האחרונות חריגות בפליטות מזהמים. כך עלתה שוב ושוב הדרישה לסגור את המתחם הפטרו-כימי או לפחות להעבירו הרחק מריכוזי אוכלוסייה בשל כלל הסיכונים. "יש שתי סיבות עיקריות שעומדות מאחורי התוכנית לסגירת המפעלים במפרץ חיפה. הסיבה הראשונה והעיקרית היא שפגיעה במפעלים היא לא רק פגיעה אסטרטגית אלא גם סיכון סביבתי ובטיחותי לתושבים. הסיבה השנייה היא שברגע שנפנה את המפעלים, נוכל להשתמש בשטחים האלה באופן שיתרום לכלכלה ולאזור בדרכים אחרות", מסביר מדר.

ב-2022 החליטה הממשלה על תוכנית להוצאת התעשייה הכבדה ממפרץ חיפה ופינוי של בזן תוך עשור. ב-2023 פרסם משרד ראש הממשלה את תוכנית העבודה האסטרטגית לפיתוח מפרץ חיפה, לפיה פעילות התעשייה הפטרו-כימית במפרץ תופסק ב-2029. אולם היישום נתקל בעיכובים. "זה מה שקורה בדרך כלל: בעלי עניין לוחצים על הממשלה, ולממשלה – לא משנה איזו ממשלה – קל לדחות דברים לעוד שנה, עוד שנתיים, עוד חמש… תמיד אפשר לספק הסברים, אך בפועל הסיכון רק גובר", אומר מדר.

חלון ההזדמנויות שנפתח

פגיעות הטילים במפעלים הם קריאת השכמה דחופה והזדמנות להוביל לשינוי. "זאת הוכחה כמה התעשייה הפטרו-כימית רגישה ולא מספקת מבחינת רציפות אנרגטית", אומרת שחר ברמן. לדבריה, יש ליישם מעבר מהיר לשילוב אנרגיות מתחדשות ולייבוא תזקיקים תוך אחסון מאובטח – מהלך שיתרום לכלכלה, לביטחון ולסביבה. שחר ברמן קוראת לפעולה מיידית מצד מקבלי ההחלטות לפני שהסכנה הברורה תתממש: "צריך להשקיע בזה מייד את המשאבים ולעשות מעבר מהיר לייבוא תזקיקים בשביל לשמור על רציפות משק האנרגיה".



אולי יעניין אותך