שתפו‬        

רחלי ווקס

סופה של מלחמת המפרץ?

תכנית לסגירת המפעלים המזהמים במפרץ חיפה מקודמת לאחרונה באופן נמרץ. ארגוני המאבק לאוויר נקי במפרץ חיפה, שזכו בפרס ריבלין לקיימות, מסכמים מעל שני עשורים של פעילות ונערכים למה שיהיה אולי הקרב האחרון במערכה

22 בפברואר 2020



בוועידת האקלים הישראלית הרביעית שהתקיימה לאחרונה הוענק פרס נחמה ריבלין לקיימות, שחולק השנה לראשונה, לפעילי המאבק נגד בתי הזיקוק בחיפה. הפרס הוענק לפעילים בעקבות מאבק חסר פשרות נגד גורמים מהחזקים במדינה, שזכה בשנים האחרונות לשרשרת הישגים משמעותיים – ושייתכן שסופו מתחיל להיראות באופק.

על פי דוח מבקר המדינה שפורסם בחודש יוני 2019, אזור מפרץ חיפה הוא אחד ממוקדי הזיהום הסביבתי הבולטים בישראל. אולם, הסיכון שטמון במפעלים המזהמים לא מסתכם בהיבט הבריאותי בלבד. "מבחינה ביטחונית, בז"ן הוא אחת מנקודות החולשה של מדינת ישראל", אומרת ד"ר ליהי שחר ברמן, ממקבלי הפרס, לשעבר מובילת המאבק נגד המפעלים המזהמים בחיפה מטעם מגמה ירוקה וכיום עמיתת תוכנית ממשק ליישום מדע בממשל ברשות מקרקעי ישראל לצד רפי אלמליח, מנהל אגף בכיר לתכנון ופרויקטים.

במפרץ מרוכזת פעילות תעשייתית אינטנסיבית שכוללת בתי זיקוק, מתקני אחסון דלקים ומפעלי תעשייה כימית ופטרוכימית. לצדם, סובלת העיר מזיהום אוויר שנובע מכלי תחבורה רבים ובראשם משאיות ורכבי דיזל מסחריים; מפעילות הנמל וזיהום האוויר הקשה שנפלט מהאניות בהן נעשה שימוש בדלקים מזהמים במיוחד; ומטופוגרפיה שמקשה על פיזור המזהמים בשל המחסום הפיזי של רכס הכרמל.

כתוצאה מעומס הפעילות הזו נפלטים לאוויר המפרץ מזהמים רבים ושונים שלהם מגוון השלכות בריאותיות שליליות, ביניהם תחמוצות גופרית, תחמוצות חנקן, חלקיקים נשימים הקטנים מ-10 מיקרון (PM10), חלקיקים נשימים הקטנים מ-2.5 מיקרון (5.PM2), פחמן חד-חמצני, תרכובות אורגניות נדיפות שאינן מתאן (NMVOC) ובכלל זה בנזן. על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, חיפה נמצאת במקום הראשון (מתוך 236 רשויות) בפליטת תרכובות הידועות כמסרטנות לאוויר.

לאורך השנים הצטברו עדויות לכך ששיעור התחלואה במחלות שונות באזור מפרץ חיפה גבוה מהממוצע הארצי, והועלה חשש על ידי גורמים שונים שזיהום האוויר החריג באזור הוא בין הסיבות לכך. לפי מחקר שפורסם ב-2013, הסיכוי לחלות בכל סוגי הסרטן בנפת חיפה גבוה ב-16 אחוז מהממוצע הארצי, ובעבור סרטן ריאות הנתון גבוה ב-29 אחוז מהממוצע. מעבר לכך, על פי משרד הבריאות, שיעורי התחלואה בסרטן בנפת חיפה עולים עם השנים.

בנוסף, על פי נתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-2009, מחוז חיפה (הכולל את נפת חיפה ונפת חדרה) מוביל בשיעור הדיווחים על התקפי לב (32 מקרים לכל 1,000 תושבים, לעומת ממוצע ארצי של 22 מקרים). עוד נמצא ששיעורי התחלואה באסתמה בקרב ילדים במטרופולין חיפה גבוהים ביותר מפי שניים מהממוצע בישראל.

חמש פעמים בשבוע בכנסת

חשיפת הסיכונים הרבים שנגרמים כתוצאה מזיהום האוויר הכולל בעיר ומחלקם של המפעלים ובתי הזיקוק בו, הובילה להתעוררותה של מחאה נרחבת, בהנהגתם של תושבי האזור בשיתוף עם ארגונים סביבתיים. שחר ברמן מספרת שהמציאות שבה נתקלה כשהצטרפה למאבק, ב-2007, הייתה רחוקה מלהיות מעודדת.  "גיליתי רגולטור חלש, שמולו עומדים הלוביסטים החזקים במדינה המקדמים חוקים לטובת המפעלים. התגייסתי יחד עם חבריי ללובי נגדי. עבדנו מול המשרד להגנת הסביבה ומינהל התכנון באמצעות ביקורת ציבורית על היתרי פליטה, הגשת התנגדויות לתכניות הרחבת התעשייה וקידום שינויים רדיקליים בתכניות המתאר הקיימות, שיאפשרו אופק אחר לעתיד מפרץ חיפה".

מאבק התושבים היה אינטנסיבי. "היו לנו בשנה מעל 100 אייטמים בתקשורת, קרוב ל-60 הרצאות בחוגי בית, לפחות 4-3 הפגנות גדולות ופעילות בלתי פוסקת ברשתות החברתיות", אומרת שחר ברמן. "נאבקנו כדי לגייס את הציבור לטובתנו, אבל יותר מזה – כדי לגייס את מקבלי ההחלטות. עשינו עבודת לובי נמרצת מאוד בכל משרדי הממשלה, גם עם הדרג המקצועי במשרדים וגם עם הדרג הפוליטי, הגענו לראשי הרשויות, היינו בקשר רציף עם חברי כנסת וקיימנו פגישות תכופות עם מנכ"לים ושרים". לדבריה, פעילי המאבק הגיעו לכנסת אפילו חמש פעמים בשבוע. "קל זה לא היה, אבל היה בזה המון סיפוק. ראינו את התוצאות של המאבק שלנו בטווח המידי".

המאבק במפעלים המזהמים ידע עליות אבל גם מורדות, שאחת מהבולטות שבהן הייתה אישורה של תוכנית להרחבת בתי הזיקוק, לפני כשנתיים וחצי. "אישרו לבתי הזיקוק תוספת של 44 דונם למתקנים, ובמקביל אושרה הקמתם של רציף דלקים בנמל החדש שנבנה במפרץ ושל חוות מכלים חדשה", אומרת שחר ברמן. "כל התוכניות האלה אושרו בבת אחת, במגמה להגדיל את התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה". עם זאת, בזכות התנגדותם העיקשת של הפעילים ושל עיריית חיפה, החליט בית המשפט העליון ביולי האחרון להקפיא בינתיים את התוכנית ולהחזיר את הדיון בה למועצה הארצית לתכנון ובנייה.

הישגים בשיפור איכות האוויר במפרץ החלו להירשם בשנים האחרונות. תנועת רכבי דיזל, למשל, נאסרה בחיפה בשנת 2016 במסגרת הכרזת "איזור אוויר נקי". אך ההישג המשמעותי ביותר נרשם בתחילת השנה, כשרשות מקרקעי ישראל ושר האוצר, משה כחלון, החלו בקידום תוכנית "מפרץ החדשנות", שכוללת את סגירת המפעלים המזהמים במפרץ חיפה ובניית מרכז מטרופוליני חדש שכולל 100 אלף יחידות דיור חדשות על השטח שיתפנה, בנוסף ל-2.5 מיליון מ"ר שטחי תעסוקה ומסחר לצד פארק הקישון ופארק מטרופוליני. "כך, התוכנית הזו גם מכסה את עלויות הפינוי", אומרת שחר ברמן. התכנית נתמכה גם על ידי דו"ח מקינזי שהוכן לבקשת המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, לפיו מדינת ישראל תרוויח מהמהלך מעל 20 מיליארד שקלים כבר ב-2025.

רואים את הסוף

עם זאת, המאבק עוד לא תם. כיום, הפעילים נאבקים על מנת שתוכנית "מפרץ החדשנות" תתוקף בהחלטת ממשלה, שתהפוך אותה למחייבת ותקבע לוח זמנים ברור לביצועה. "קהילת האקטיביסטים, שאותה עזבתי לטובת תכנית "ממשק", ממשיכה לעבוד עם התקשורת, לקיים מערך חוגי בית אינטנסיבי מאוד, להסביר בבתי ספר ולפעול מול נבחרי ציבור", אומרת שחר ברמן. לאחרונה קרא גם המשרד להגנת הסביבה למשרד ראש הממשלה לקדם את סגירת המפעלים, אך מנגד, משרד הכלכלה הודיע כי הוא מתנגד לתוכנית בשל ההשלכות הכלכליות של סגירת המפעלים.

"מקרבות בלימה נגד התוכניות להרחבת התעשייה, מצאנו את עצמנו רואים את הסוף, ממש בספרינט האחרון שלפני החלטת ממשלה לסגור את בתי הזיקוק", אומרת שחר ברמן. כיום, לבקשת רשות מקרקעי ישראל, היא מסייעת לקדם את תוכנית מפרץ חיפה ברשות ואת תהליך היערכות משק האנרגיה הישראלי ליום שאחרי בז"ן.

"אחד הדברים המשמעותיים שהביאו להישגים הפנומנליים של שלוש השנים האחרונות הוא שיתוף הפעולה הבין-ארגוני", אומרת שחר ברמן. את פרס נחמה ריבלין לקיימות, שהוענק השנה לראשונה, קיבלו במשותף מגמה ירוקה, מרכז מחקר סביבתי חיפה, הקואליציה לבריאות הציבור, קהילת "מנקים את מפרץ חיפה" ו"אדם טבע ודין". "זה ללא ספק מרגש, הזכייה סוגרת יותר מעשור של אקטיביזם שאין דרך יפה יותר לחתום אותו מאשר פרס נחמה ריבלין", אומרת שחר ברמן.

במקביל למאבק החיפאי, זכו השנה בפרס גם שלוש יוזמות נוספות: מכתב הרבנים נגד שימוש בפלסטיק חד-פעמי, מחאת התלמידים למען האקלים בישראל ופארק עמק הצבאים בירושלים.

"המפעלים במפרץ חיפה משתייכים לתעשייה מיושנת, מזהמת ומסוכנת", מסכמת שחר ברמן. היא מדגישה שהפתרון הוא לא להעביר את המפעלים למקום אחר לאחר שיפונו ממפרץ חיפה, אלא להפסיק להשתמש בתוצריהם. "סגירת המפעלים חייבת לבוא במקביל לגמילה מפלסטיק, למעבר לתחבורה ציבורית יעילה ולשימוש בתחבורה שמושתתת על חשמל שמקורו באנרגיות מתחדשות ולא בדלקי מאובנים מזהמים", היא מסכמת. "כל הדברים האלה חייבים לקרות יחד".

הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה




שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית