השפה המורכבת של הציפורים

חי וצומח
מחקרים מהארץ ומחו״ל מצאו שציפורים לא מצייצות רק למטרות חיזור, ושיש להן שפה מורכבת שמשפיעה על הבחירה שלהן עם מי לתקשר וכיצד – גם בזמן הנדידה

אם הבטתם בשמיים בשבועות האחרונים, אולי יצא לכם לראות להקות גדולות של ציפורים שחולפות מעל ראשינו. מגלנים, אנפות ושקנאים מגיעים לישראל – שמהווה נקודת עצירה חיונית עבור העופות שיצאו אל נדידת הסתיו מאירופה ואסיה לכיוון אפריקה. חוקרים קנדים מצאו שמינים שונים של ציפורים מתקשרים ביניהם גם בזמן נדידה, וממחקר ישראלי חדש עולה שהשפה של הציפורים היא הרבה יותר מורכבת מאשר ציוצי החיזור המוכרים.

״בני אדם החלו להתעניין בקולות של ציפורים לפני אלפי שנים״, אומרת יעל לנרד, דוקטורנטית במעבדה של פרופ׳ עודד ברגר-טל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שחוקרת תקשורת ונדידת ציפורים ואת האופן שבו זיהום רעש משפיע עליהן. ״האדם הקדמון יצר משרוקיות שמחקות את הקולות שלהן, ושירתן שמשכה את האוזן והלב האנושי מוזכרת בין השאר בתנ״ך, במקורות יווניים ובאגדות עם״.

לדבריה, בעבר ההתמקדות במחקר הייתה בעיקר בשירת החיזור של הזכר אל הנקבה, ורק בעשורים האחרונים החלו לעסוק במחקר בציפורים שמצייצות לא רק למטרות מציאת בנות זוג. ״עם כניסתן של נשים לתחום המחקר של ביו-אקוסטיקה, עלתה המודעות והעיסוק בכך שגם הנקבות שרות שירים או מתקשרות בתקשורת קולית ענפה ומורכבת״.

להקת ציפורים. צילום: Zdeněk Macháček, Unsplash

"ציוצים בזמן תעופה דורשים מהציפורים אנרגיה וחושפים אותן לטורפים. לכן לקריאות שלהן צריכה להיות סיבה". צילום:
Zdeněk Macháček, Unsplash

שפת הנדידה

עד כה, השאלות שנבדקו במחקרי תקשורת ציפורים בנדידה, התמקדו בכימות הנדידה באופן טכני יותר ופחות במסרים שהציפורים מעבירות ביניהן. ״חוקרים השתמשו במיקרופונים שמוקמו על מגדלים ומגדלורים כדי לקלוט את הקולות שמשמיעות הציפורים ועל ידי כך לכמת גלי נדידה – כלומר מתי מתקיימת נדידה משמעותית של כמות ציפורים גדולה בבת אחת״, מסבירה לנרד.

מחקר קנדי שפורסם ב-2023 שינה את התמונה כשבדק איך הציפורים מתקשרות בנדידה. ״ציוצים בזמן תעופה דורשים מהציפורים אנרגיה וחושפים אותן לטורפים. לכן לקריאות שלהן צריכה להיות סיבה״, אומרת לנרד. ממצאי המחקר העלו שציפורים ממינים שונים עם קול ציוץ דומה יעופו קרוב יותר זו לזו וינדדו יחד – כך שייתכן שהשפה שלהן דומה ולכן הן מצליחות להבין זו את זו. לדבריה, לציפורים אין שפה אוניברסלית לתקשורת בדיוק כמו שאין שפה כזו אצל בני אדם. ״למינים שונים יש שפה קצת אחרת, אבל אנחנו יודעים שיש להם את היכולת להקשיב למינים אחרים ולפעמים להפיק מכך מידע״.

תקשורת מולדת או נלמדת?

״מהמחקר הקנדי עולה השאלה האם הקולות הללו התפתחו אבולוציונית אצל ציפורים שנודדות יחד, ושנעזרות בתקשורת המשותפת בין המינים כדי להימנע מטורפים ולקבל אוריינטציה לכיוון – או שאולי זה לא אבולוציוני ומדובר בקולות נלמדים״, אומרת איה מארק, בוגרת תואר שני במחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות באוניברסיטה העברית בירושלים. את המחקר שלה על הרפרטואר הקולי של המין המקומי בולבול צהוב-שת היא עשתה במעבדתו של ד״ר אורן קולודני, בהנחיה משותפת עם פרופ׳ יזהר לבנר וד״ר יוני וורטמן ממכללת תל-חי. 

במחקרה ניסתה מארק לענות על השאלה הזו כשחקרה שתי אוכלוסיות של בולבולים – אחת מצפון הארץ והאחרת מירושלים. ״כשאפיינו את היחידות הקוליות של הבולבולים ראינו שיש להם אוצר מילים רחב מאוד, ושהמילים מורכבות מיחידות בסיס שאנחנו קראנו להן הברות״, היא מסבירה. ״מצאנו שההברות דומות בין האוכלוסיות השונות, גם בין הרחוקות (ירושלים וקיבוץ יפתח, למשל) ולכן ייתכן שיש בהן מרכיב גנטי״. כלומר, ייתכן שההברות שציפורים מפיקות מושפעות מתכונות מולדות ולכן הן דומות בשתי אוכלוסיות הבולבולים. לדבריה, לעומת ההברות, נמצא כי אוצר המילים שונה מאוד בין האוכלוסיות (גם בין אוכלוסיות קרובות כמו באגמון וקיבוץ יפתח). ההבדלים הללו מרמזים על כך שהמילים נלמדות ולכן שונות בכל אוכלוסייה, ולמרות זאת, הן עדיין מורכבות מאותן ההברות.

״כל אלה מציעים שלבולבולים יש תרבות מקומית אשר באה לידי ביטוי בשפה מורכבת וברפרטואר ייחודי המאפיין כל אוכלוסייה״, היא מסבירה ומוסיפה כי במחקר נמצא שגם זכרים וגם נקבות מפיקים קולות מורכבים, כך שלכולם ולכולן יש חלק בעיצוב או בשמירת התרבות. ״מחקר נוסף על תקשורת של ציפורים, במיוחד קריאות תעופה וקריאות מחוץ להקשר של חיזור, יאפשר לנו להעמיק את הבנתנו על המרכיבים הגנטיים והנלמדים של הקריאות, ועל תפקידן בתהליכים אקולוגיים ואבולוציוניים. בתקווה הוא גם יעזור לנו לשמור על אותם מינים״.

ציפור בולבול צהוב שת

בולבול צהוב-שת. צילום: Baresi franco, CC BY-SA 3.0

רעשי רקע

ישראל נחשבת לנקודת מעבר חשובה עבור הציפורים הנודדות, ומדי שנה מאות מיליונים מהן חולפות בשמי הארץ, בעונות הסתיו והאביב. הנדידה טומנת בחובה סכנות רבות עבורן – פגיעה מטורבינות רוח, הרס ואובדן בתי גידול, התנגשות בכלי טיס וגם משבר האקלים תורם את חלקו כשהוא גורם להן להקדים או להגיע באיחור ליעדן. ״זיהום רעש הוא עוד גורם שחשוב לקחת בחשבון״, אומרת לנרד. ״אנחנו מייצרים רעש רב על ידי מטוסים ומסוקים, ולכן יכולים לשער שהוא ממסך חלקים ניכרים בתקשורת בין ציפורים בתעופה ובכך פוגם ביכולת שלהן להעביר מסרים באוויר״.

ואם כבר מדברים על רעש, אז האם המלחמה משפיעה על היכולת של הציפורים לתקשר? לדברי לנרד סביר להניח שכן. ״רעשי המלחמה עשויים להשפיע באופן ניכר על סטרס והתנהגויות שונות אצל ציפורים כגון אכילה ותקשורת״, היא אומרת. ״מחקרים אחרים בעולם שבדקו רעשי מטוסים, פיצוצי מכרות או אימוני צבא מצאו שלרעשים עוצמתיים כאלו יש השפעה שלילית על בעלי חיים״.

לנרד מדגישה שהמחקרים האחרונים מעידים על חשיבות התקשורת בין ציפורים מכיוון שזו שפה עם תוכן ומשמעות. ״ציפורים לא מצייצות רק למטרות הזדווגות, ובתקשורת שלהן יש היבטים משמעותיים מאוד לשיתוף מידע וחלוקת משאבים, כמו גם שיח בין מינים שונים ובין זוויגים שונים. לכן חשוב שנצמצם את ההשפעה השלילית שלנו על יכולתן לתקשר״, היא מסכמת.



אולי יעניין אותך