השקדייה פורחת. צילום: Ran Berkovich, Unsplash
אומנם פריחה היא אחד מסמלי האביב בישראל, אבל כבר עכשיו, בשיא החורף, אפשר למצוא את מטעי השקד בשיא תפארתם. לרגל ט"ו בשבט ערכנו ריאיון מיוחד עם ד"ר אור שפרלינג, חוקר עצי שקד ממינהל המחקר החקלאי – מכון וולקני. שפרלינג, שנמצא השנה במעצמת גידולי השקדים בקליפורניה, מספר על השאיפה לחקלאות בת-קיימא, על הייחודיות של בתי הגידול היבשים ועל השפעת משבר האקלים על השקדיות, בארץ ובחו"ל.
מה יש בעץ השקד שגרם לך לחקור דווקא אותו?
שקד הוא עץ מדהים ואני אוהב אותו מאוד. הוא צמח ותיק מאוד בישראל, ובעקבות 5,000–6,000 שנים של גידול שקד בארץ ישראל, יש אצלנו כל פטרייה, מחלה או וירוס של העץ. לעומת זאת, בקליפורניה צמחה תעשיית גידולי השקד לפני 70 שנה, ועכשיו היא שולטת בשוק העולמי עם 90 אחוז מהייצור. הסביבה באזורים חדשים פוגעת פחות במטע, ולכן לגידולים יש נטייה להיות מניבים יותר באזורים המתאימים – אך שלא היו בהם עצי שקד מבחינה היסטורית. מדובר בגידול שמניב סכומי עתק, ושהביא את קרנות ההון סיכון להשקיע בחברות חקלאיות בקליפורניה".
בתחילת פברואר הודיעה רשות המים שזה החורף היבש ביותר מזה 100 שנים. איך השקד מגיב לזה?
"פריחת השקד אמורה לקרות לקראת סוף החורף, בסביבות חודש מרץ. בחורפים חמים יחסית – כמו השנה – העצים נוטים לפרוח מוקדם יותר, ובאמת אנחנו רואים שהפריחה החלה כבר בתחילת פברואר. זו בעיה כי הפרח של השקד עדין והוא צריך מזג אוויר נעים. מזג האוויר צריך גם לאפשר לדבורים לרעות ולהאביק שקדים. גשם, ברד או לילה קר עלולים לפגוע קשות בעצי שקד שפורחים כי הפרחים עדינים מאוד. לכן, בחורפים 'רגילים' הם פורחים כשמזג האוויר מתמתן".
"בחקלאות אנחנו מתמודדים עם מנגנון ההישרדות של הגידולים. אם בחורף מזג האוויר לא מיטבי, אז לקראת הקיץ העצים יימנעו מעומסי יבול אחרי חורפים חמים ושחונים כדי לא למות. כלומר, הנטייה הטבעית שלהם היא לא להניב הרבה פירות בחורף הנוכחי״.
פריחת עצי שקד בישראל. צילום: Ran Berkovich, Unsplash
נשמע שהגשם וההשקיה הם גורם משמעותי לא פחות מההתחממות.
"בדרך כלל, כשמדברים על משבר האקלים מתמקדים בהתחממות, אבל אם נהיה כנים – אין מספיק גשם. השינוי במשקעים גדול יותר מהשינוי בטמפרטורה ועל המחקר החקלאי ללמוד איך לפצות על הגשם החסר".
אתה עוסק בחקלאות בת-קיימא, איך אתה מגדיר את המושג הזה?
"חקלאות בת-קיימא היא חקלאות שניתן לקיים במשך הרבה מאוד זמן. התנאי לקיום ממושך שלה הוא ניהול נכון ולא פוגעני של המשאבים – כמו הסביבה, והמחקרים שלי עוסקים בניהול אינטנסיבי אך אחראי של אמצעי ייצור. למשל, גידולי השקדים בקליפורניה הם תעשיית ענק ויש שם מטעים עצומים שמכניסים הרבה מאוד כסף. אבל קהילות לא יסכימו לקיומם של המטעים אם הם ייבשו להם את מקורות המים, כמו שקורה כיום. ביסוס חקלאות השקדים על סביבתיות ורווחיות יאפשר ייצור גדול לאורך זמן. זה דגש אחר של קיימות לעומת הכיוון האורגני שנהוג לדבר עליו".
נשמע מורכב. איך מגדילים את האינטנסיביות וגם שומרים על הסביבה?
"ההתמחות של המעבדה שלי היא כפולה. מצד אחד, אנחנו באים מתחום האגרונומיה, עם חוקרים שגדלו בעולם החקלאות ומבינים את התעשייה עצמה. מצד שני, אנחנו מתמקדים במדעי הנתונים; אנחנו אוספים הרבה מאוד מידע ומשקיעים את רוב הזמן שלנו בכתיבת קוד לניתוח המידע. ההיכרות עם הגידולים ועם הסביבה החקלאית מייצרת מגוון רחב של כלים".
"אתן דוגמה מעולם ההשקיה: צינורות השקיה עלולים להתפוצץ כתוצאה מלחצים או להיסתם כתוצאה מאיכות מים ירודה. זה מייצר מצב של עקה סביבתית, כי בשיא העונה המים לא יגיעו לכל העצים. בעיה כזאת פותחת שני כיווני מחקר. הראשון הוא לפתח מודלים סטטיסטיים לזיהוי תקלות במערכות השקיה בשטחים גדולים מאוד – מטע יחיד יכול להיות בגודל של שכונה או של יישוב קהילתי. הכיוון השני הוא לבדוק כמה זמן העצים יכולים לא להיפגע אם תקלה כזו מתרחשת. כלומר, כמה זמן יש לחקלאי למצוא ולתקן את התקלה לפני שיגרם נזק בלתי הפיך לעצים? יום או שבוע? במקרה כזה אפשר לזהות בצילומי לוויין את ההתפתחות של צמחייה עשבונית שגדלה באזור הדליפה, או להשתמש בחיישני לחץ בצנרת שמסמנים איפה נפל הלחץ".
ומאיפה מגיעים המים להשקיה?
"אזורים יבשים יכולים להיות פוריים מאוד וחשובים [מבחינה] חקלאית, למשל אוסטרליה, ישראל, דרום אירופה וקליפורניה. חקלאות צריכה מרחבים שטוחים, קרקע קלה והרבה מאוד שמש. חקלאות צריכה גם מים ומינרלים. לכן, מישורים יבשים שסמוכים להרים מצטיינים בחקלאות".
לדבריו, בהר יורדים גשמים ושלגים שזורמים מטה לעמק. "אפשר לראות את זה בארץ – בעמק החולה ובעמק יזרעאל, ובקנה מידה גדול יותר – בעמק הפו שבצפון איטליה ובהרי האלפים. בארצות הברית יש את העמק המרכזי של קליפורניה, שגדול פי שניים מישראל. ממזרח לעמק מצויים הרי הסיירה [נבדה], באורך 650 ק"מ עם פסגות בגובה 4,400 מטר. הם קולטים כמויות אדירות של מים שזורמים לתוך העמק היבש והופכים אותו למקום הכי פורה [מבחינה] חקלאית בעולם".
נשמע כמו פתרון טבעי טוב. מה עושים באזורים חקלאיים יבשים שלא זורמים אליהם מים מההרים?
"לאזורים כאלה צריך להסיע כמויות גדולות של מים – אם לא באופן טבעי, אז באמצעות מפעלים כמו המוביל הארצי בישראל או מערכת הסכרים בקליפורניה. מעבר לאתגר ההובלה של המים, קיים האתגר של המלחים שבאים עם המים. באזורים חמים המים מתאדים, המלח נשאר ופוגע בקרקע ובגידולים".
עם אילו אתגרים נוספים מתמודדים מגדלי השקדים?
"ההפריה של השקד צריכה שני זנים שונים שפורחים באותו הזמן. בשנה כמו זאת, הזנים לא פורחים יחד, הדבורים לא עושות את הביקור הנחוץ והפירות לא מתפתחים. זה מגדיל את סיכויי העץ לשרוד חורף שחון, אבל זו מכה לחקלאים".
איך פותרים את זה?
הגורם המגביל ביותר הוא הצורך ששני זני שקד יפרחו באותו הזמן ללא תלות במזג אוויר. פתרון עוקף הוא זן שקד שלא צריך זן אחר להפריה. זה לא מדע בדיוני – שקד הוא קרוב של האפרסק, ואפרסק לא צריך הפריה זרה (העברה של אבקה מפרח של עץ אחד לפרח של עץ אחר, ת"ע). למעשה, בספרד כבר מגדלים שקדים שלא צריכים הפריה חיצונית. בישראל, מינהל המחקר החקלאי בהובלת ד״ר דורון הולנד פיתח שקד עצמאי בשם מתן, אבל מדובר בשקד קצת אחר. בתעשיית ענק ממוכנת, שהתוצרת שלה מיועדת לחטיפים, לחלב ולתחליפי חלבון, שקד 'קצת אחר' זה עוד לא מספיק טוב. נדרש זמן רב לקבוע אם זנים חדשים מספקים את החקלאים והצרכנים".
