עין חוקוק. מי המעיין בתוך בריכה מהתקופה המנדטורית, ולא זמינים לחיות הבר. צילום: ד"ר אורית סקוטלסקי
כשמזג האוויר מתחמם והקיץ מתקרב זה הזמן להוציא את הצידנית ופק"ל הקפה ו'להיזרק' ליד מעיין צונן. משנה לשנה עוד מבקרות ומבקרים מגלים בעמקי הצפון, בשפלה, בהרי ירושלים ובמדבר יהודה מעיינות שכבר הפכו לסוד גלוי. בחלק מהמקרים, מקור המים הוא אומנם מקום מעולה להעביר בו את הזמן, אך הוא כבר רחוק מלהיות "טבעי". אבל זה יכול להיות אחרת – מעיינות יכולים גם להיות בית גידול בריא שתורם לסביבה הטבעית וגם לשמש אותנו לשכשוך בשעות הפנאי.
מבחינה אקולוגית, מעיינות נחשבים בתי גידול עם תנאים סביבתיים התומכים במגוון ביולוגי גדול של חי וצומח. יש בהם תנאים סביבתיים יציבים במשך העונות ובמשך השנים, כמו זמינות המים, ההרכב הכימי שלהם והטמפרטורה שלהם. מסיבה זו, מעיינות יכולים לספק שירותים לצמחים ולבעלי החיים באזורים יבשים ובעונות יבשות. כשבמעיין יש זרם מים סדיר וגדלה סביבו צמחיית גדות, אז המערכת האקולוגית מספקת מקור הזנה ומחסה לחיות בר, כמו חסרי חוליות מימיים, דו-חיים ובעלי חיים נוספים שמגיעים להרוות את צימאונם.
במצב שבו סביבת המעיין נפגעת או שספיקת המים קטנה, משטר הזרימה בערוץ יכול להשתנות, איכות המים עלולה לרדת, הצמחייה תיעלם, האוכלוסייה המקומית שמסתמכת על המעיין תידלדל ועל הסביבה עלולים להשתלט מינים פולשים. מאמר שפורסם לאחרונה ב"יער כתב עת לניהול יערות ושטחים פתוחים" מתאר את תוכניות קק"ל לשיקום מאות מעיינות בישראל שנפגעו בעקבות שימוש האדם.
למה לא לשפץ מעיינות
מעיין הוא בית גידול שרגיש להשפעה אנושית כי בני האדם נוטים לשנות את סביבת המעיין כך שיתאים לצורכיהם. בין אם מדובר בשימוש במים באמצעות שאיבה ואגירה ובין אם ב"עיצוב מחדש" של סביבת הנביעה על ידי מטיילים ועל ידי הרשויות – שינויים אלה פוגעים במערכת הטבעית. "באזורים ים-תיכוניים כמו ישראל, כמעט בכל המעיינות ניתן לזהות השפעה אנושית", אומרת ד"ר אורית סקוטלסקי, אקולוגית מיחידת המדען הראשי בקק"ל שכתבה את המאמר ביחד עם האקולוג ד"ר אלדד אלרון. "המעיינות הם משאב נדיר באזורים יבשים, אך הם לא מקבלים הגנה בחוק כ'ערכי טבע' חשובים. אנשים תפסו את השטח סביב מעיינות, שאבו ממימיהם, הרסו את המבנה הטבעי של הנביעות וזיהמו אותם", היא אומרת.
במקרים רבים, שינוי סביבת המעיין נעשה כדי שיהיה נוח יותר להשתכשך בו. תופעה זו של 'שיפוץ מעיינות' והטיית מימיהם לבריכות שכשוך גורמת לפגיעה חמורה במערכת האקולוגית של המעיין. פעמים רבות, השינוי נעשה בנביעה עצמה – המקום שממנו נובעים המים למעיין ושחשיבותו האקולוגית רבה. לעומת זאת, במעיינות שבהם בריכות השכשוך מרוחקות יותר מהנביעה, לדוגמה במורד ערוץ הנחל, אז הן מפריעות פחות למינים הרבים של החי והצומח שמשתמשים במי המעיין. בעיה נוספת היא שמבקרים במעיין בשעות מאוחרות של היום מפריעים לפעילות הלילית של בעלי חיים בסביבת המעיין.
לעיתים המעיין הוא לא רק מקום בילוי אלא גם מקור מים לאדם. מעיין עלול להזדהם בעקבות פעילות חקלאית, מפעלי תעשייה ובתי מגורים שסמוכים לו. "הרבה יישובים חקלאיים בארץ – למשל בעמק החולה, בעמק המעיינות ובאגן הקישון – קמו סביב מעיינות", מציינת סקוטלסקי. לדבריה, בעבר התושבים והחקלאים היו שואבים מים מהמעיינות בעזרת מערכת של משאבות, של צינורות ושל בריכות, מה שהעמיד את הנביעות בסכנת התייבשות. כיום, רשות המים פועלת לספק להם מים ממקורות חלופיים כמו מי קולחים או מים מותפלים. "בישראל היתרון הוא שלפי החוק המים הם משאב ציבורי השייך למדינה. אספקת החלופות 'משחררת' את מי הנביעה ומאפשרת להתחיל בשיקום הידרולוגי ואקולוגי של המעיין", היא מסבירה.
מדידת איכות מים כחלק מסקר מעיינות. עין ירדה, נחל מחניים. צילום: ד"ר אורית סקוטלסקי
איך לשקם מעיין?
לאור השימושים השונים במעיינות שמפרים את המערכת הטבעית, יש לבצע פעולת שיקום אקו-הידרולוגי. השיקום נועד להבטיח את תפקוד המערכת האקולוגית בצורה תקינה, לרבות הזנת ערוצי הנחלים במי הנביעה, שימוש כמקור למי שתייה והזנה של מגוון בעלי חיים וגדילה של צמחיית גדות. "תוכניות השיקום יכולות לכלול פירוק של בריכות מלאכותיות, שבמקומן תעוצב סביבת נביעה טבעית ככל הניתן", אומרת סקוטלסקי. התהליך נעשה בסיוע בעלות ובעלי מקצוע ממגוון תחומים: "הידרולוגית שבוחנת את מקורות המים, אקולוג בתי גידול לחים שסוקר את חסרי החוליות ובעלי חיים החיים במים, ובוטנאית שמאפיינת את מגוון מיני הצומח במעיין ובסביבתו ומתכננת את שיקום מיני צמחי המים", היא מספרת.
איך נוכל לזהות מעיין משוקם? לפי סקוטלסקי, "מרחב הנביעה ייראה טבעי, עם בריכה המורכבת מאבנים וחרסית ולא בנויה מבטון". כשהמערכת האקולוגית במעיין בריאה, נוכל לזהותמגוון מינים של צמחים הגדלים בסביבה מימית, ובית הגידול יהיה מקום מחייה ורבייה של מגוון מינים של בעלי חיים. במים יחיו סרטנים, צפרדעים וחיפושיות מים, ובסביבת המעיין יתקבצו לשתות ממנו תנים, קיפודים, נמיות ואפילו ציפורי שיר. בסביבת המים לא יהיו הפרות כמו זרימה מקוטעת, רעיית בקר ונוכחות של מינים פולשים שפוגעים בתנאי בית הגידול ובצמחי המים.
עד כה הושלמו סקרים מפורטים במספר מעיינות בארץ כמו בעין שולמית ברמות מנשה, בעין ערובות בנחל דישון, בעינות סלוקיה ברמת הגולן ובעין חוקוק שביער עמיעד שבגליל התחתון. הסקרים הם הבסיס לשיקום האקו-הידרולוגי, וממצאיהם מאפשרים לתכנן את השיקום בצורה המיטבית. בעין חוקוק, למשל, נמצא פוטנציאל אקולוגי לא ממומש: כיום, המעיין נובע לתוך מבנה מלאכותי והוא לא תומך בבית גידול מימי או לח. מי הנביעה זורמים לאורך דרך עפר ולבסוף יוצרים בריכה בשטח רעייה של בקר. כלומר, המים לא מנוצלים לטובת המערכת האקולוגית. עם שיקום נכון, שיכלול הטיה של אפיק הנחל, הרחקת מבקרים, יצירת נקודות שכשוך רחוקות מהנביעה והרחקת רעיית הבקר, תתאפשר התפתחות של מערכת אקולוגית מגוונת ומורכבת של בית גידול לח שנתמכת במעיין.
הצורך לאזן בין שיקום המערכת האקולוגית לבין התרת גישה לפעילות פנאי בטבע הוא אתגר העומד בלב הפעילות השיקומית. הפתרון בדרך כלל יהיה כמו במקרה המוצע בחוקוק, ויתבסס על אזור מתאים לטבילה במים שאינו צמוד לנביעה. "מצד אחד, יש לשקם את המעיין ולייצר מערכת אקולוגית מורכבת. מצד שני, אנחנו עדיין רוצים לאפשר לציבור ליהנות מהמים", סקוטלסקי מסכמת.
