שתפו‬        

רן בן מיכאל

מן הפחת לצלחת

על פי מיזמים חדשים פסולת חקלאית היא בעצם משאב לייצור תרופות, חומרי גלם ואפילו שוקולד. האם אפשר לצמצם באמצעותה את השפעותיה הסביבתיות השליליות של החקלאות ולייצר אפיק הכנסה חדש לחקלאים?

31 באוגוסט 2019



 

אחד התחומים שהתערבות בו יכולה להקטין דרמטית את ההשפעה שלנו על הסביבה ולשפר את רמת החיים ואיכות החיים של מאות מיליוני בני אדם הוא החקלאות. זה הדגש העיקרי בדו"ח מיוחד שפרסם לאחרונה הפאנל הבינלאומי לשינוי האקלים של האו"ם. בתוך שלל מחקרים ופיתוחים לשיפור היצרנות החקלאית והפיכתה לידידותית יותר לסביבה, יש תחום נוסף שמתחיל לזכות בתשומת לב – הפסולת החקלאית. בעולם יש מספר לא-מבוטל של מיזמים מעניינים בתחום, אך בישראל הם עדיין לא מיושמים.

אחרי השקיעה בשדה

לתוצרת חקלאית יש פחת עצום – קליפות, תרמילים, גבעולים, נצרים, עלים וגזם הם רק חלק ממה שנשאר בשדה. גם בשלב העיבוד הראשוני בתעשיית המזון נותרות שאריות אורגניות רבות. ניצול מה שנחשב תוצר לוואי יכול לחסוך טיפול בפסולת, לצמצם זיהום, לחסוך חומרי גלם מזיקים, להרחיב את היצע המזון, ולהפיק מוצרים רבי-ערך. ללא טיפול כזה, הפסולת הופכת לנטל סביבתי וכלכלי, שיש לשנע ולהטמין אותו ושיוצר מטרדי ריח וזיהום.

בחקלאות המסורתית נעשה שימוש בחלק מהפחת כדשן ממקור טבעי. בחקלאות האורגנית והאגרו-אקולוגית משתמשים בפחת בתור הגנה מפני מזיקים, אמצעי לטיוב קרקע או לתמיכה במגוון הביולוגי. חלק מהפחת הולך להאבסת בעלי חיים (למשל תחמיץ), לקומפוסט או להפקת אנרגיה במתקנים ייעודיים ובשריפה (בתהליכים יקרים שאינם אופטימליים לסביבה). אבל חלק הארי של הפחת אינו מנוצל.

בנוסף, האפשרות למכור מוצרים משניים, לפתח תעשייה מקומית, או ליהנות מחומרי גלם שיפחיתו עבורם עלויות יכולים לשפר את מצב החקלאים ולתרום לפיתוח רב-קיימא בהיקף רחב יותר באמצעות יישום עקרונות הכלכלה המעגלית, שבה תוצר לוואי מוסיף ערך לשלב הבא של חיי המוצר.

שימוש בשאריות ליצירת מזון, חומרי גלם ומוצרים מתכלים. תצלום: Markus Spike, Unsplash

 

אריזות, תרופות, ושוקולד

דוגמה טובה לשימוש יצירתי בפחת חקלאית היא המיזם האירופי גלופאק, שמפתח אריזות מתכלות מפסולת חקלאית בהן מתוכננים רכיבים להארכת חיי המדף ולחיווי על איכות המזון. ייצורן אמנם כרוך בעלויות גבוהות מזה של אריזות הפלסטיק , אך אריזות אלו אמורות לפתור שלוש בעיות: טיפול במקור בשאריות, מייתרות את המיחזור, וייצורן פולט פחות גזי חממה וזיהום יחסית לייצור הפלסטיק.

באופן דומה לאריזות, ניתן להחליף חומרים סינתטיים אחרים בחומרים שמקורם בפסולת חקלאית (ביו-מולקולות). מיזם אירופי אחר בשם Life Evergreen מציע להשתמש בחומר בשם פוליפנול כבחומר הדברה לטיפול בחיידקים גורמי מחלות (פתוגנים) אצל צמחים ובנמטודות – תולעים נימיות שהן מזיק משמעותי לחקלאות. כך, למשל, ניתן להדביר באמצעותו גידולים כמו קיווי וזית. כך, הפסולת מבטיחה את היבול החקלאי עצמו ובנוסף חוסכת ייצור ושימוש בחומרים כימיים שעלולים להוות סיכון בריאותי וסביבתי.

ארגון אוסטרלי בשם  The Agricultural Product Development Research Consortium מפתח חומרי גלם כאלו עבור תעשיית תוספי המזון, התרופות והקוסמטיקה כדי להפיק נוגדי-חמצון, נוגדי-דלקות ומעכבי-סרטן וגם חומר בשם כִיטוֹסאן שלו שימושים רבים כמו פלסטרים אנטי-בקטריאליים להחלמה מהירה של פצעים.

לצד תחליפים למוצרים וחומרי גלם ניתן להשתמש בפסולת חקלאית כמזון או מצע לגידול מזון. קחו לדוגמה את הקקאו, שגידולו משאיר אחריו פי עשרה פסולת חקלאית יחסית למשקל הפולים שעוברים לתעשיית המזון. מצד שני, קקאו הוא סחורה חקלאית שהדרישה לה עולה תמידית בשל עלייה בביקוש לשוקולד. לשאריות קקאו יש שימושים שונים. כך, למשל, הן יכולות לשמש כמצע לגידול פטריות אויסטר  (Pleurotus cystidiosus) (שיכולות לגדול גם על פסולת אורז, כותנה ותה). אלו הן פטריות מבוקשות בעלות ערכים בריאותיים וסביבתיים רבים. כשלעצמן, קליפות הקקאו הן מזון עתיר סיבים לבני אדם או לחיות משק, מדביר עשבים, מקור לפיגמנטי צבע, וניתן להפיק מהן נייר או לבשל בירה. ואכן, חברה קולומביאנית בשם NextCoa מפיקה שורה של מוצרים מהפסולת במטעים כמו אבקת קקאו ושוקולד ללא-פולים.

בשדה ירוק על גבעה תלולה

ומה מצב ניצול הפסולת החקלאית בישראל? "פסולת חקלאית עדיין מנוצלת באופן מוגבל בישראל ויש מקום לפיתוחים נוספים", אומר פרופ' אבי פרבולוצקי, לשעבר מנהל המחלקה למשאבי טבע במכון וולקני וחוקר של תחום האגרו-אקולוגיה בישראל ובעולם, "השוק בארץ קטן והכדאיות הכלכלית של מתקנים מרכזיים נמוכה. החקלאות בישראל מגוונת מאוד וחלקות עם גידולים דומים נמצאות רחוק זו מזו וכך מתווספות עלויות איסוף. לכן, תשתית הולמת זקוקה להקצאת משאבים ממלכתיים. מימון כזה אינו נפוץ בשנים האחרונות בישראל ובנוסף, החקלאים והציבור הרחב אינם מגלים עניין מספיק בכך כדי להניע גורמי ממשל לשנות את המדיניות הנוכחית ולהקים תשתית עבור פסולת חקלאית".

אבל דוגמה מהודו מראה שלפעמים אפשר לקבל גם החלטות של היגיון בריא בלי מערכת תומכת: שלושה חודשים אחרי שפתחה את החנות הראשונה בהודו הכריזה ענקית הריהוט השבדית איקאה על מיזם שבמסגרתו ייאספו שִלְפֶי אורז (שאריות הגבעולים שנותרות בשדה לאחר הקציר) במדינה כדי להכין מהם רהיטים. בדרך כלל, חקלאי הודו שורפים את השלפים אחרי התייבשותם, מה שמעצים את בעיית הזיהום החמורה.

הייתם לובשים את החולצה הזו?

פסולת חקלאית אינה מוגבלת רק לגידולים צמחיים; גם לחיות משק יש הפרשות והם אחראיות לכמעט 3.2 מיליארד טון של צואה וגללים שבהתפרקותם משתחררים גזי חממה, נגרמים מטרדי ריח, ומזדהמים מקורות מים. למרות מסורת עתיקת יומין, רשויות בריאות רבות מגבילות את השימוש בהפרשות כדשן אורגני לשדות.

אולם עד 40 אחוז מהמסה של ההפרשות היא תאית (צלולוז, הדופן של תאי הצמח), שאינה מתעכלת (בעיקר בבקר) ולה שימושים רבים. ניצול הצלולוז בפסולת מאפשר ייצור נייר וביו-דלקים; או – כפי שמבקש מיזם הזנק הולנדי נועז – להפיק ממנה סיבים עבור תעשיית הביגוד.

האם גם תעשיית האופנה תתחיל להפיק בגדים מסיבי צלולוזה? תצלום: Ethan Bodnar, Unslpash

 

על פי פרבלוצקי, בישראל קיימים חילוקי דעות בין משרד החקלאות, התומך בשימוש ישיר בזבל רפתות ולולים בשדות לבין המשרד להגנת הסביבה המתנגד לכך ודורש למחזר את ההפרשות, אך התוצרים ממתקני המיחזור והקומפוסט שהוקמו למטרה זו עדיין יקרים כיום עבור רוב הגידולים החקלאיים בישראל.

חדשנות בניצול פסולת חקלאית היא תחום שבו ניתן לממש יעדי קיימות רבים והמיזמים המתוארים כאן מצביעים על הפוטנציאל הטמון בהם. בקרוב, אפשר אולי יהיה לשבת על כורסת איקאה מאורז; השאלה היא: איזה ריח יהיה לחולצה ומתי כל זה יגיע לישראל?.


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-ynet

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית