שתפו‬        

יעל מור

פלישה אלרגנית

בארצות הברית ובאירופה כבר יודעים להיזהר מפני האמברוסיה, צמח פולש אגרסיבי במיוחד שמקורו באמריקה, אבל בישראל עדיין לא מודעים מספיק לסכנות שהוא טומן בחובו לאדם ולסביבה. צוות ייעודי של מומחים מנסה לשנות את המצב


5 בספטמבר 2020



בחודשים האחרונים אזרחי ישראל נכנסו לסגר ויצאו ממנו בעקבות התפרצותה של מגפה חדשה שהתפשטה ברחבי העולם. בישראל, ביצוע צעדי סגר כהתמודדות מול גורם בלתי נראה שמאיים על בריאות הציבור הוא ללא ספק פעולה דרמטית, אך במדינות שלמות בארצות הברית סגר וולונטרי בשל איום בריאותי שמרחף באוויר הוא עניין שבשגרה, אלא שבמקרה הזה לא מדובר בווירוס הקורונה, אלא בהתגוננות מפני אבקנים של צמח האמברוסיה.

צמח האמברוסיה כולל 42 מינים שמקורם ביבשת אמריקה. הצמח ידוע בעולם כפולש אגרסיבי, שאינו מגיב להדברה ושיש לו השפעות שליליות חמורות על הסביבה, על החקלאות ועל בריאות האדם. גם לישראל הוא הגיע, כאשר תצפיות ראשונות של הצמח דווחו בתחילת שנות ה-90 באזור חוף הכרמל. היום, המין הנפוץ ביותר בישראל הוא האמברוסיה המכונסת (Ambrosia confertiflora), המתפשטת בעיקר באזורים מופרים – כלומר, בצדי הכביש, בגינות נוי, בשטחים חקלאיים ובשטחים פתוחים.

"הצמח הגיע מדרום אמריקה ביחד עם משלוח גרעינים לאזור שכם. יש ויכוח לגבי סוג הגרעינים – חיטה, שעורה או תירס", מסביר ד"ר אמיר ארז, ראש אגף מים שפכים ונחלים במשרד להגנת הסביבה "מנחל שכם זה התפשט לנחל אלכסנדר ומשם לעמק חפר. היום, הצמח הגיע עד לגבול לבנון בצפון ולפאתי הנגב בדרום. איך הוא מגיע לכל המקומות האלה? דרך שתילים במשתלות נגועות, דרך הרוח (הזרעים שלו מתפשטים ברוח) והרבה מאוד גם בהפצה טבעית בעזרת זרימת מים, עם נחלים".

למראית עין, האמברוסיה המכונסת נראית לא מזיקה: גבעוליה שעירים, עליה מסורגים והיא בעלת תפרחת בצבע צהוב-ירוק, אבל הנזק של האמברוסיה אינו כזה הנראה לעין. התפרחות שלה מורכבות מכוסיות המכילות אבקנים ומשום שהצמח מואבק בעזרת הרוח, מדובר בכמויות גדולות של אבקה. האבקה הזו מסוגלת להגיע למרחקים גדולים מאוד – בארה"ב תועדו אבקנים שנישאו באוויר אל הים עד למרחק של כ-640 קילומטר מהחוף בו היה הצמח שממנו יצאו לדרך ועד לגובה של שלושה קילומטרים באוויר.

בתקופת הפריחה (בקיץ ובסתיו), אבקת האמברוסיה גורמת לתסמיני אלרגיות באוכלוסייה הרגישה להם. תצלום: Anthony Mendoza

17 אחוזי אלרגיה

בתקופת הפריחה (בקיץ ובסתיו), האבקה גורמת לתסמיני אלרגיות בקרב אוכלוסייה הרגישה להם, כ-20-10 אחוז מאוכלוסיית העולם. "כשגרגירי האבקה מגיעים לרקמות החשופות – העור, מערכת הנשימה, מערכת העיכול – הם גורמים לתסמיני אלרגיה כמו פריחה, גרד, הפרשת ריר, דמעת ואסטמה", אומרת ד"ר יפעת יאיר מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית.

תסמיני האלרגיה שמופיעים בעקבות חשיפה לאבקני האמברוסיה לפעמים מצריכים טיפול רפואי. במחקר שנעשה באירופה, במהלכו רואיינו במרפאות אלרגיה חולים אקראיים הרגישים לאבקני אמברוסיה, דיווחו מרבית המרואיינים כי בעקבות התגובות האלרגיות הם נאלצו להתייעץ עם רופא לפחות חמש פעמים בשנה, בממוצע. בנוסף, שליש מהחולים דיווחו כי בעקבות התסמינים, חויבו לשהות בבית כחמישה ימים בכל שנה וכחמישית מהם דיווחו כי נדרשו לשבועיים חופשת מחלה בשנה. באירופה, כ-13 מיליון איש סובלים מאלרגיה לאבקת האמברוסיה הלענתית. ההפסדים הכלכליים שכרוכים בכך הם אדירים ומהווים כ-7 מיליארד אירו בשנה אותם מוציאה האוכלוסייה הרגישה לצמח על טיפול באלרגיה ובארה"ב העלות מוערכת בכ-18 מיליארד דולר.

"בדוקטורט שלי, בהנחיית פרופ' ברוך רובין, אספתי גרגירי אבקה של אמברוסיה מכונסת ושל אמברוסיה צרת עלים ולאחר מכן עשיתי מהם מיצויים", מספרת יאיר. "את המיצויים האלה בדקנו על 163 אנשים שהגיעו למרפאות אלרגיה והסכימו להשתתף במחקר, בשני בתי חולים בישראל. לפי תוצאות המחקר, 17 אחוז מהנבדקים הגיבו לאמברוסיה המכונסת, 8 אחוזים הגיבו לאמברוסיה צרת עלים ו-5 אחוזים הגיבו לאמברוסיה לענתית, הנפוצה בארצות הברית. חשוב לציין שהבדיקות והתוצאות לא היו על כלל הציבור אלא רק על אנשים רגישים שהגיעו למרפאות האלרגיה".

אבקני האמברוסיה כמעט אינם נראים ומורגשים, אך הם נדבקים לגוף ולביגוד בקלות. לכן, ממליצות הרשויות למי שסובל מאלרגיה להישאר בתוך מבנה וגם למנוע כניסה של האבקנים הביתה באמצעות חליצת נעליים מחוץ לבית, החלפת בגדים, ושטיפת הגוף. יש מומחים שאף ממליצים להתקין פילטרים ייעודיים בדירות, כדי למנוע נוכחות של אבקנים בתוך הבית.

מפת התפשטות האמברוסיה בעולם

קצב הפלישה המהיר ביותר

ההשפעה של צמח האמברוסיה לא מסתכמת רק בבריאות – לאמברוסיה המכונסת השפעה מזיקה גם על גידולים חקלאיים ועל צמחיית הבר. לפי המשרד להגנת הסביבה, "קצב הפלישה של הצמח הוא המהיר ביותר מבין הצמחים הפולשים היבשתיים בישראל". האמברוסיה המכונסת יוצרת יחידות צפופות מאוד הדוחקות את מיני הצמחים המקומיים האחרים בשטח ועמידותה לקוטלי עשבים והתפשטות שורשיה העמוקים והמסועפים על חשבון שטחים חקלאים, מקשים את הטיפול בהתפשטותה. "קשה ממש להיפטר מהצמח הזה", אומרת דניאלה כפרי, הרבולוגית במשרד החקלאות "יש לשורש ולנוף מבנה שמיועד לעמוד בתנאים קשים של עקה".

למעשה, כיסוח הצמח לא מועיל משום שהוא מתחדש מהר (הצמחים מתחדשים תוך חמישה שבועות בלבד לאחר כיסוח בתנאי מזג אוויר אופטימליים). לפי המשרד להגנת הסביבה, עקירה יכולה להיות יעילה בפרטים מאוד צעירים אך עקירה של פרטים מבוססים (מעל 10 סנטימטרים גובה) אינה יעילה כיוון שחלקים מהשורשים נותרים בקרקע. "הבעיה באמברוסיה היא שאי אפשר פשוט לעקור אותה מהאדמה: שורשיה גם אנכיים וגם אופקיים", מספרת כפרי. "האופקיים יכולים להוריד עוד שורשים למטה וגם להוציא עוד נצר למעלה והאנכיים מתפשטים לרוחב מתחת לקרקע ומוציאים צמח חדש במהירות. לכן, יש תקופות שהולכים במקומות בהם קיימים שורשים תת-קרקעיים ולא רואים אותם אבל כשמגיעה הטמפרטורה המתאימה, השדה מאוד משגשג. כלומר, גם אם מכסחים את הצמח ומורידים את החלק העליון, עדיין יש לצמח אפשרות להתפשט הלאה".

בעיה נוספת בהתמודדות עם האמברוסיה היא שקוטלי הצמחים השכיחים בישראל אינם מאוד יעילים נגדה, משום שהפרטים מתחדשים לאחר הריסוסים. "מנסים כל מיני חומרים ותכשירים לחיסול הצמח אבל מאוד קשה למצוא משהו שעובד", מסבירה כפרי.

הדברה נגד אמברוסיה בכפר סבא. תצלום: Rickjpelleg – CC BY-SA 4.0

ההשפעות על הבריאות ועל החקלאות גרמו למדינות אירופה הנגועות בצמח האמברוסיה להתאגד לפעולה משותפת. לצורך כך הן הקימו את אגודת International Ragweed Society העוסקת בהכרת הביולוגיה והאקולוגיה של האמברוסיה, בשיפור ממשק הטיפול בה ובהפצת מידע באירופה.

גם בישראל התאגדו לשם מטרה דומה. המשרד להגנת הסביבה בשיתוף משרד החקלאות הקימו צוות ייעודי לטיפול באמברוסיה. צוות זה הוקם ומנוהל ביחידה הסביבתית של רשות הטבע והגנים. צוות העבודה מלווה ומנוהל על-ידי וועדת היגוי בין-משרדית ובליווי מקצועי של מומחה לנושא. מטרת הצוות העיקרית למנוע הפצה של האמברוסיה לאזורים חדשים ברחבי המדינה "הצמח מפיץ את עצמו בשתי צורות – בעזרת הזרעים שלו ובעזרת השורשים." מסביר ד"ר ארז מהמשרד להגנת הסביבה. "יש לנו פרוטוקול טיפול באמברוסיה: הרעיון הוא להגיע לשטח לפני שהצמח מגיע לפריחה, לרסס אותו בחומר הדברה ולייבש אותו, ובכך למנוע הפצת זרעים נוספת. אם הצמח גדול – יש כאלה המגיעים לגובה של 2 מטרים – פעולת הריסוס לא יעילה: כמויות חומר ההדברה שנצטרך להשתמש בהן יקרות, והריסוס אינו יעיל ומזהם. לכן, מבצעים כיסוח מכני של הצמחים, עורמים את הצמחים שכוסחו, שמים מעליהם יריעה שחורה ומבצעים ייבוש ועיקור סולארי. לאחר מכן, מאפשרים לצמח שכיסחנו לצמוח מחדש וכשמציצה עלווה חדשה, מרססים את העלים עם חומרי הדברה מתאימים שנכנסים לתוך הצמח, חודרים לשורשים ומונעים את החיוניות שלהם ואת יכולתם להתרבות ולהמשיך לצמוח. אחרי הריסוס הזה חוזרים לאתר כל מספר חודשים ובוחנים מה מצב הצמחים – לפעמים צריך ריסוס שני וגם שלישי. ניתן לראות תוצאות טובות של שיטת טיפול זו ובאתרים רבים שבהם טיפלנו, לא נצפתה חזרה של צמחי האמברוסיה".

אין מודעות לנושא

"אנחנו רואים הקטנה משמעותית של מוקדים גדולים וגם היעלמות של חלקם, אבל זה לא מספיק. צריך להשקיע עוד בהסברה כדי למנוע את המשך ההפצה" אומרת כפרי. לטענתה, הצמח מתפשט בידי בני אדם בשל חוסר מודעות לנושא: ההפצה נעשית בעיקר באמצעות כלי עבודה הנוסעים ברחבי הארץ כאשר אתם מועברת גם אדמה מאזורים נגועים – זרעים או חלקי צמח שנופלים מכלי העבודה ושעלולים ליצור מוקדים חדשים. ההפצה יכולה להגיע גם ממטיילים שאינם מודעים לפוטנציאל ההתפשטות של האמברוסיה ומעבירים זרעים או חלקי צמח בעזרת ביגוד והנעלה.

האמברוסיה המכונסת נמצאת כבר 30 שנה בישראל, אך בניגוד לאירופה ולארה"ב, נראה כי אין מספיק מודעות להשפעותיה. "אני כל הזמן שואלת את עצמי איך יכול להיות שאנשים לא מדווחים על תסמיני אלרגיה בגלל האמברוסיה. אז מסתבר שהציבור לא יודע. כלומר, יכול להיות שיש אנשים רגישים אבל הם לא יודעים שמקור תסמיני האלרגיה הם מאבקת איגוד האלרגיה האמריקאי מציין כי המתחרים היחידים שעולים עליה מבחינת רמות האלרגניות לציבור הם רק פטריות העובש".

צוות הטיפול ממפה את מוקדי האמברוסיה המכונסת בישראל ופועל באופן שוטף לאתר ולטפל בחלק מהמוקדים הידועים בשטחי ציבור ובשטחים חקלאיים. המידע על המוקדים מתקבל מרשת של מדווחים, ביניהם מפקחים של רשות הטבע והגנים ושל משרד החקלאות, אך לא רק הם יכולים לדווח: כל מי שמוצא מוקד אמברוסיה, יכול להיכנס לאתר של המשרד להגנת הסביבה, לדווח על הזיהוי ולעזור במאמץ לטיפול ולחיסול האמברוסיה המכונסת.


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-וואלה!

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית