
באזורים נרחבים בדרום אמריקה כורתים עצים כדי לייצר שטחי מרעה. צילום: pexels, grizzlybear
דימוי של פרות רועות בשלווה במרחבים ירוקים הוא כמעט קלאסיקה של טבע פסטורלי. אבל מאחורי התמונה האידיאלית מסתתרת מציאות מורכבת: שטחי מרעה, שהם שימוש הקרקע הנפוץ ביותר בעולם, עלולים להחמיר את משבר האקלים. בעוד שתשומת לב רבה מוקדשת לפליטות גזי חממה כתוצאה משריפה של דלקים מאובנים, גם תעשיית ייצור המזון, ובפרט תעשיית הבשר, היא קריטית לבלימת המשבר. כיצד שינוי בניהול ובשימוש שטחי המרעה יכול לתרום במאבק במשבר האקלים?
גזים של פרות
גידול בקר פולט לאטמוספרה מתאן – גז החממה השני בחשיבותו אחרי פחמן דו-חמצני. נוסף על כך, גידול בקר תורם גם להעלאת ריכוז הפחמן הדו-חמצני בעקבות כריתת יערות והפיכתם לשטחי מרעה – שלא מקבעים פחמן באותה היעילות. כלומר, היערות שנכרתו כבר לא משתמשים בפחמן הדו-חמצני שבאטמוספרה ולפיכך כבר לא מפחיתים את ריכוזו. "באזורים נרחבים בדרום אמריקה כורתים עצים כדי לייצר שטחי מרעה", אומר ד"ר דוד ילין, חוקר קרקע במכון וולקני, שעוסק בין השאר בתרומה של ממשקים חקלאיים לקיבוע פחמן בקרקע.
מחקר שפורסם לאחרונה מציע הסתכלות חדשה על תעשיית הבשר – אולי העניין הוא לא רק מה שאנחנו אוכלים, אלא גם היכן המזון שלנו מיוצר. קבוצת החוקרים מהאוניברסיטאות ניו יורק, שטוקהולם ואלאטו (שבפינלנד) בדקה האם ניתן להפחית את סך פליטות גזי החממה על ידי הפחתת שטחי מרעה במקום אחד בעולם והגדלת שטחי מרעה קיימים במקומות אחרים. כלומר, הם בדקו היכן בעולם יש קרקעות עם פוטנציאל לתמיכה ברעייה אינטנסיבית יותר, ומנגד, היכן שטחי המרעה שאם היו מפונים ממרעה ועוברים שיקום אקולוגי, קיבוע הפחמן שבהם יוכל לגדול באופן ניכר.
המחקר השתמש באמצעי חישה מרחוק כדי לגלות מה יהיה השימוש היעיל ביותר של קרקע במקומות שונים בעולם. הם אפיינו סוגי צמחייה כדי להבין אם היא אכילה וכמה מזון היא יכולה לספק לגידול בקר באזור שמשמש למרעה. הם מצאו שיש שטחים שבהם ניתן לגדל עוד בקר בעקבות פוטנציאל לא ממומש של ניצול העשב. אזורים אלה מרוכזים באפריקה שמדרום לסהרה ובדרום אמריקה – מקומות ששורר בהם חוסר ביטחון תזונתי. מנגד, המקומות שבהם עדיף יהיה לוותר על גידול הבקר הם במזרח ארצות הברית ובמערב אירופה – אזורים מובילים בצריכת בקר ובזיהום. שם, עונת גידול המזון לבקר קצרה יותר, וגידול עצים במקום שטחי מרעה יספק שירות סביבתי חשוב של קיבוע פחמן.

רעייה שמנוהלת נכון מעודדת צימוח. צילום: Pixabay
לצרוך בחוכמה
תוצאות אלו הן מצע תיאורטי, שאינו חף מקשיים גיאו-פוליטיים וכלכליים, להשגת רווח כפול ברמה הגלובלית. הראשון הוא גידול בקר אינטנסיבי יותר היכן שהקרקע יכולה לתמוך בכך, והשני הוא שמירה על שטחים פתוחים, במקומות המתאימים, שתתרום לצמצום של פליטות גזי החממה.
איך זה ישפיע עלינו? לפי החוקרים, אפשר לגדל כמות זהה של בקר אם 13 אחוז מגידולי הבקר בחציו הצפוני של כדור הארץ ייפסקו. זה יעשה בעזרת גידול בקר אינטנסיבי יותר בשטחי מרעה בחציו הדרומי של כדור הארץ. שטחי המרעה בצפון הגלובלי שיהפכו ליערות יוכלו לקבע 125 מיליארד טון פחמן דו-חמצני – נתון שגדול מסך הפליטות העולמיות בשנים 2021–2023.
עם זאת, בין אם מדובר בצפון או בדרום, פוטנציאל קיבוע הפחמן מנטיעת יערות אינו דבר טריוויאלי. "הדבר תלוי בהצלחת היער תחת תנאי בית הגידול", מסביר ילין. כלומר, אזורים שבעבר היו מיוערים עלולים לאבד את פוטנציאל קיבוע הפחמן שלהם. גם רעייה אינטנסיבית לא חפה מבעיות, והיא עלולה להשאיר את הקרקע חשופה ללא עשבייה. במצב כזה, "הגשם סוחף את הקרקע, ובנוף נשארות רק אבנים", הוא אומר. כלומר, הרעייה משפיעה לא רק על קיבוע הפחמן אלא גם על עיצוב הנוף. מצד שני, "יש הטוענים שלא צריך לוותר על המרעה כדי להגיע לחקלאות שתורמת לקיבוע פחמן, למשל כי פרות יכולות להחדיר את הפחמן לקרקע עם הטלפיים שלהן", הוא מספר.
הקרקע בראייה הוליסטית
"קיבוע פחמן תלוי ביעילות הפוטוסינתזה לתא שטח, וניתן לשפר אותה בעזרת מקסום הצמחייה שבתא השטח", מסבירה שירה גורן, מדריכת ניהול הוליסטי ומייסדת את "האב ישראל לחידוש קרקע". ניהול הוליסטי של קרקע נועד לשפר את תפקודי המערכת האקולוגית שכוללים מחזורי מים ומינרלים, ניצול מרבי של אנרגיית השמש ומגוון המינים. "זאת גישה לניהול שטחים שבה חקלאים מתחשבים בשיקולים כלכליים, חברתיים ואקולוגיים, מתוך תפיסה שהחקלאי ישגשג אם הקרקע תשגשג", מסבירה גורן. מכיוון שמדובר במערכות מורכבות, הפעולות לשיפור המערכת האקולוגית תמיד יהיו תלויות בהקשר. "צריך לבדוק את הקרקע, מה שהיה בה ומה אפשרי שיהיה בה. נוסף על כך, נסתכל מי היא האוכלוסייה המקומית ומהן אורחות חייה ומסורותיה", היא אומרת.
אחד הכלים שניהול הוליסטי מציע הוא השימוש בבעלי חיים. "בעלי חיים שמצויים בשטח יכולים להפוך אותו למדבר, או להפריח מדבר ולהחזירו להיות אזור עם עשב פורה", היא מסבירה. בעלי חיים יכולים לתרום למערכת האקולוגית שבה הם חיים דרך ביצוע מספר שירותים סביבתיים, למשל על ידי פתיחת קרומי הקרקע, "שמגבירה את יעילות חדירת מי הגשם". נוסף על כך, בעלי חיים מסייעים בניהול הצמחייה. "בעונת היובש הם מסירים עלווה יבשה ומאפשרים הגעה של אור לבסיס הצמח של צמחים עשבוניים רב-שנתיים. בעונת הצימוח, רעייה שמנוהלת נכון מעודדת צימוח, מגבירה את היעילות הפוטוסינטזית ליחידת שטח ותורמת ליצירה של יותר ביומסה [של מזון] עבור כל היצורים החיים מעל הקרקע, ובתוכה", היא מסבירה.
הקשר בין גידול בקר, שטחי מרעה ומשבר האקלים הוא מורכב מאוד, ואין פתרון קסם. לצד הפוטנציאל של ניהול מרעה אינטנסיבי באזורים מסוימים עולה הצורך בראייה הוליסטית של הקרקע, שמתחשבת בשיקולים אקולוגיים, חברתיים וכלכליים. בסופו של דבר, צמצום צריכת הבשר וצרכנות נבונה נותרים גורמים משמעותיים במשבר האקלים. "צרכנות היא אחד הגורמים המשפיעים על הנושא האקלימי, אבל אף תאגיד לא יגזור קופון מצרכנות נבונה ומצומצמת ולכן לא מדברים עליה", היא מסכמת.