כשאין תג מחיר לטבע, קל להתעלם ממנו. צילום: pixabay
לרגל יום האוקיינוסים הבין־לאומי, שחל מדי שנה ב-8 ביוני, מחקר חדש שופך אור על אחד מאוצרות הים הבולטים של ישראל – שונית האלמוגים באילת. עם תחילתה של עונת הקיץ ונהירת הישראלים דרומה, מראה המחקר עד כמה השונית חשובה לישראלים – לא רק מבחינה סביבתית אלא גם כלכלית. המחקר החדש שיוצג בוועידה השנתית ה-53 למדע ולסביבה שתיערך ב-8-9 ביולי באוניברסיטת תל אביב, מראה כמה כסף "שווה" שונית האלמוגים.
טבע זה לא רק נוף
"אנחנו חיים בעולם שבו החלטות רבות מתקבלות על בסיס שיקולים כלכליים, וכשאין תג מחיר לטבע, קל להתעלם ממנו", מסבירה עפרי מנה, סטודנטית לתואר שני מחקרי במחלקה לניהול ומדיניות ציבורית בפקולטה לניהול, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. "לטבע בכלל ולשוניות אלמוגים בפרט יש ערך ממשי – כלכלי, חברתי וסביבתי – והערכת השווי שלו מאפשרת להכניס את השיקולים הסביבתיים לשולחן קבלת ההחלטות". החלטות אלה מערבות, למשל, מאמצי פיתוח באזורים בעלי רגישות סביבתית בדגש על תשתיות כמו מתקני התפלה ותשתיות אנרגיה דוגמת קצא"א. "בדילמות של פיתוח מול שימור, יש להשוות בין העלות לבין התועלת ולתכנן מדיניות שמאזנת ביניהם. כאשר מתעלמים מהשווי הכלכלי של הטבע, נגרמים נזקים משמעותיים לא רק לטבע – אלא גם לציבור", מסבירה מנה.
במסגרת המחקר שנמשך מ-2023 בהנחיית פרופ' אופיר רובין ובסיועם של פרופ' עדו בר-זאב מפרויקט MERC בסוכנות USAID, של צוות שמורת האלמוגים ושל סטודנטים לתואר ראשון, נערכו סקרים בקרב המבקרים בשונית האלמוגים ובקרב הציבור הכללי בישראל על היחס שלהם לשונית. הקבוצות השונות, מבקרים ומדגם מייצג של כלל האוכלוסייה נשאלו על עמדותיהם כלפי שונית האלמוגים ועל נכונותם לתמוך בשימורה.
המוכנות להשקיע בשמירת טבע נובעת בעיקר ממערכת ערכים פנימית ובראשה תחושת אחריות בין-דורית. צילום: pixabay
יש ערך כלכלי לאי-שימוש
"כדי לכמת את שווי שונית האלמוגים יש להבחין בין שלושה סוגי ערכים: שימושים ישירים, ערכי אי-שימוש ושימושים עקיפים", אומרת מנה. לדבריה, שימושים ישירים מתייחסים לתועלת שהציבור מפיק מהפעילות בטבע – במקרה זה, השמורה – ולפעילות הכלכלית שנוצרת בעקבות הביקור כמו נסיעות, לינה, מזון ופעילות פנאי כמו צלילה ושנירקול. על פי תשובות הנשאלים, נאמד שווי השימוש הישיר בשמורה ב-33.6 מיליון ש"ח בשנה – סכום המבוסס על ההערכה שמבקרים בשונית 180 אלף איש בשנה.
אי-שימוש מתייחס לסיפוק של אדם מעצם הידיעה שאתר הטבע קיים ושתהיה לו אופציה לבקר בו בעתיד, ואף לאפשר לדורות הבאים לבקר בו. באופן מפתיע, עיקר השווי שמיוחס לשונית האלמוגים נובע מערכי אי-שימוש: 278.5 מיליון ש"ח. המבקרים בשמורה ומדגם מייצג של כ-2.7 מיליון משקי הבית בישראל נשאלו כמה היו מוכנים לתרום למען שונית האלמוגים. בקרב המבקרים עמד הממוצע על 154 שקלים בשנה למשק בית, ובקרב הציבור הכללי עמד הממוצע על 104 שקלים למשק בית.
שימוש לא ישיר מתייחס לשירותים האקולוגיים שהשונית מספקת כמו הגנה על קו החוף מפני סחף קרקע, קיבוע פחמן, שמירה על מגוון ביולוגי ותרומה לאיכות המים. " את ערכי השימוש הלא ישיר לא כללנו במסגרת החישוב. לכן, הממצאים משקפים רף מינימלי של שווי השונית באילת", היא מסבירה.
התוצאה הכוללת של המחקר מייחסת ערך כלכלי של 312 מיליון ש"ח בשנה לשונית האלמוגים באילת. לשם השוואה, "הערך הכלכלי של השימוש הישיר בשונית המחסום הגדולה באוסטרליה מתקרב לחצי מיליארד אירו בשנה. נוסף על כך, ההוצאה הממוצעת לביקור שם גבוהה יותר", היא מציינת. ההבדלים נובעים מגודל השוניות ומנפח התיירות הבין-לאומית שבהן. "יחסית לגודלה, השונית באילת מציגה תרומה כלכלית גבוהה מאוד. זה מצביע על החשיבות האזורית והלאומית שלה", היא מסבירה.
אמונה בטבע
השאלונים כללו גם התייחסות למאפיינים השונים של משקי הבית: רמת הכנסה, השקפה אידאולוגית, רמת דתיות ומצב משפחתי. "התמיכה בשמירה על השונית נמצאה רלוונטית לכלל הציבור הישראלי וחוצה גבולות אידיאולוגיים ודמוגרפיים", היא אומרת. "רמת ההכנסה הייתה המשתנה הדמוגרפי היחיד שהשפיע באופן מובהק על הנכונות לתרום להגנה על השונית". עוד ממצא מעניין שעלה מהמחקר הוא שמבקרים באילת שהחשיבו את הקניות בעיר כתחום עניין מרכזי שלהם בעת הביקור בעיר, היו מוכנים לתרום פחות לשמורת האלמוגים. "כלומר, ההעדפה לפעילויות פנאי צרכניות השתקפה בקשר הפוך עם רמת ההזדהות עם ערכי הטבע והצורך לשמרם", היא מסבירה.
לדבריה, הרצון להוריש לדורות הבאים את האפשרות לבקר בשונית התברר כגורם המשפיע החזק ביותר על גובה התרומה. מבחינתה, הדבר קשור להווייה הישראלית ולחשיבות שאנחנו מייחסים לחיי המשפחה. "בישראל, שבה שיעור הפריון גבוה לעומת שאר העולם המפותח, ערך ההורשה מקבל משמעות ייחודית ותחושת האחריות נובעת מאמונה דתית, מחיבור למסורת או מהדגשה של התא המשפחתי כערך מרכזי", היא אומרת. "זה מלמד אותנו שהמוכנות להשקיע בשמירת טבע נובעת בעיקר ממערכת ערכים פנימית ובראשה תחושת אחריות בין-דורית. הממצא הזה ריגש אותי במיוחד על רקע המציאות שלנו, שבה נדמה לא פעם שהמכנה המשותף שלנו כחברה הולך ומצטמצם", היא מספרת. "דווקא מתוך שיח כלכלי וסביבתי עלתה תחושת שייכות, מחויבות ואחריות משותפת לעתיד. זו מבחינתי נקודת תקווה: לראות איך הטבע מצליח לא רק לעורר אכפתיות, אלא גם לחבר ביננו – דרך המחשבה על הדורות הבאים".
"לטבע יש ערך מעבר להיותו 'נוף יפה'. מדובר במערכת שמספקת לנו שירותים, ביטחון כלכלי ומשמעות. כשאנחנו לא כוללים את הערך הזה בקבלת החלטות, אנחנו עלולים לקבל החלטות לא יעילות שפוגעות בסביבה, ברווחה של הציבור היום ובאיכות החיים של הדורות הבאים", היא מסכמת.
בואו לגלות עוד מחקרים פורצי דרך בוועידה השנתית ה-53 למדע ולסביבה, שתתקיים באוניברסיטת תל אביב ב-8–9 ביולי >> להרשמה לוועידה.
