
90 אחוז מהקלוריות שלנו כיום מגיעות מכ-30 מינים של צמחים בלבד. תורמוסים בנחל תבור. צילום: עדי ויינברגר
האנושות לא מפסיקה להפתיע בהמצאות וביצירות חדשות בשלל תחומי החיים. כיום נדמה שהקדמה והטכנולוגיה נעות בקצב מסחרר. עוד לא הספקנו להתרגל לטכנולוגיה חדשה, וכבר מגיעה הבאה בתור כדי להחליף אותה. אך תחום אחד נשאר הרחק מאחור, וזהו המגוון התזונתי שלנו. במקום לגדל ולצרוך מזונות חדשים אנחנו מצמצמים את חומרי הגלם שלנו לכדי כמה עשרות זני צמחים בודדים. מחקר ישראלי חדש מנסה לשנות את הדבר ולהפציע עם כוכב חדש על הצלחת – תורמוס ההרים.
תזונה מגוונת
"ישנם המון צמחים שאפשר לאכול, אבל אנחנו לא אוכלים אותם. 90 אחוז מהקלוריות שלנו כיום מגיעות מכ-30 מינים של צמחים בלבד", אומר ד"ר אורן שלף, ראש צוות המחקר במינהל המחקר החקלאי, מכון וולקני. למחקר שותפים אייל בן-שמחון וצוות המחקר ד"ר עופר כהן ופרופ' מרסלו שטרנברג, הפקולטה למדעי החיים אוניברסיטת תל אביב.
"הבעיה של צמצום המגוון החקלאי היא שהיא חושפת את החקלאות בעולם כולו לפגיעות. כלומר, כאשר מגיעים מחלה או מזיק, או שתנאי האקלים משתנים לרעה, אז ענפים שלמים קורסים בקנה מידה עולמי. הדוגמה הטובה לכך היא גידול הבננה", מספר שלף על פטריית קרקע שמאיימת לחסל את גידולי הבננות בכל העולם. "ביקשנו להסתכל על צמחי הבר שיש בישראל, ולבדוק האם ישנם מינים מעניינים של צמחים שאפשר לשלב לתוך החקלאות", וכך הגיעו החוקרים לתורמוס ההרים.
עשיר בחלבון, אבל מר
תורמוס ההרים הוא צמח חד-שנתי מרשים בעל פרחים כחולים גדולים וכתם לבן שמשנה את צבעו לסגול ככל שהפרח מתבגר ומוכן להאבקה. תורמוס ההרים מניב פרי בתרמילים שמכילים מספר זרעים גדולים. הוא גדל בצפון הארץ, בשפלה וביהודה ושומרון. תפוצתו העולמית משתרעת על פני אגן הים התיכון המזרחי. מספר תכונות מרכזיות גרמו לו לעלות אל מוקד תשומת הלב של החוקרים. חלקן תכונות "חקלאיות" כמו יכולתו של התורמוס לגדול במגוון סוגי קרקעות, גידולו שדורש השקיה מועטה בלבד או ללא השקיה כלל, עמידותו בפני שלל מזיקים ואתגרי אקלים שונים, וזרעיו הגדולים שמתאימים לקציר מכני. במהלך המחקר אף גילו החוקרים שכמויות היבול של התורמוס דומות לכמויות היבול של גידולי קטנייה נפוצים אחרים כמו הסויה.
תכונה נוספת שמשכה את החוקרים לחקור את התורמוס היא ערכיו התזונתיים, ובראשן אחוז החלבון הגבוה שמרוכז בזרעי הצמח. "בתחילת הדרך דמיינו את זרעי התורמוס כמוצר אותו ניתן לרכוש בחנויות המזון השונות ולבשל בצורה ביתית. ככל שהתקדם המחקר התברר שהכיוון הריאלי יותר הוא שזרעי התורמוס ישמשו כחומר גלם שעשיר בחלבון עבור תעשיית המזון", אומר שלף. כיום תעשיית החלבון האלטרנטיבי משקיעה סכומי עתק במציאת פתרון 'נקי' שיחליף את גידול הבשר המתועש. "אנחנו מבינים כיום שמכלל האפשרויות שמונחות על השולחן לייצור חלבון אלטרנטיבי, הדרך היעילה והחסכונית ביותר היא הפקתו מצמחים – הם היצורים הכי יעילים בייצור חלבון".
החוקרים אספו זרעים ממגוון אוכלוסיות שונות ברחבי הארץ וחילקו אותם לשתי קבוצות: תורמוסים שגדלים באדמות בזלתיות – כמו בגולן, ותורמוסים שגדלים באדמות גירניות – כמו בהרי ירושלים. לאחר מכן, הם גידלו אותם בחלקות ניסוי כדי להבין כיצד תנאי הסביבה משפיעים על התכונות החקלאיות והתזונתיות של הצמח, ובכך לברור את הזנים ודרכי הגידול שמתאימים ביותר. ככלל, התוצאות הטובות ביותר שהתקבלו הגיעו מאדמות בזלתיות.
האתגר הגדול ביותר שעמד בפני החוקרים הוא מרירותו של התורמוס. המרירות נובעת מכימיקלים שנקראים אלקלואידים – מדובר בקבוצה גדולה של תרכובות אורגניות שמצויות בצמחים וידועות בטעמן המר. אלקלואידים מוכרים הם קפאין, ניקוטין ואף סמים כמו קוקאין, אקסטזי והרואין. "בתכונה הזו אין תורמוס ההרים מצטיין, מכיוון שרמת המרירות שלו גבוהה מאוד ויש צורך להעביר אותו תהליכי שטיפה ממושכים כדי להיפטר מן המרירות. יצאנו מנקודת הנחה שבמידה והתורמוס יתגלה כגידול משמעותי, אנשי הביוטכנולוגיה של המזון יוכלו להתגבר על המכשול הזה, אך אנחנו עדיין לא שם", מסביר שלף.

האתגר הגדול ביותר שעמד בפני החוקרים הוא מרירותו של התורמוס. צילום: עדי ויינברגר
תחליף טופו
לדברי שלף, ברחבי העולם גדלים מספר זנים של תורמוסים כגידולים חקלאיים, בעיקר באוסטרליה ובאירופה. הזן המוביל הוא התורמוס הלבן אבל הוא גדל בכמויות קטנות ביחס למקורות חלבון אחרים כמו סויה או חומוס. הוא קשה לעיבוד, לא מניב כמות גדולה יותר של יבול וגם טעמו מר. לעיתים ניתן למצוא אותו נמכר בצידי הדרכים בכפרים הדרוזים בצפון הארץ אבל לא מגדלים אותו בארץ באופן מסחרי.
שיתוף פעולה נוסף של שלף עם ד"ר לואי בשיר ותלמידיו מהחוג למדעי המזון במכללת תל-חי עשוי להצביע על הכיוון הקולינרי אליו צועד התורמוס. אחת מעבודות הגמר של תלמידי החוג הייתה יצירת 'טמפה' מתורמוס לבן. 'טמפה' (Tempeh) הוא מאכל אינדונזי מסורתי, והוא מיוצר בהתססה של קטניות, לרוב סויה. התוצר הסופי דומה במידת מה לטופו. הטמפה הולך וצובר תאוצה ברחבי העולם כחלק מהניסיון לצרוך תחליפי חלבון בריאים ונקיים יותר.
כיום תחום החקלאות פוגע רבות בסביבה בעקבות זיהום קרקע, זיהום מי תהום, סחף קרקעות, בירוא יערות ושריפת דלקים שמתרחשים בקנה מידה אדיר בשטחים חקלאיים ברחבי העולם. מטרת המחקר היא לייצר חקלאות חדשה שתשמש אלטרנטיבה נקייה וטובה יותר למערכת המזון הנוכחית שלנו. אומנם ייתכן שיתברר שזה לא כדאי לייצר חלבון מתורמוסים, אבל דבר אחד ברור – הסתמכות על סוגים מעטים של גידולים חקלאיים טומנת בחובה סכנה לביטחון המזון שלנו, וחשוב להמשיך ולחפש מקורות נוספים לחלבון.