4.12.2014 – זיהום הנפט הגדול בשמורת הטבע עברונה. צילום: דורון ניסים, באדיבות רשות הטבע והגנים
אחד הטיולים שהכי זכורים לי לטובה היה במסלול של נחל נקרות. אחרי לילה של סיר פויקה תחת שמיים זרועי כוכבים בחניון בארות, העמסנו כל החבר'ה את התרמילים על הגב ויצאנו לדרך. אלא שהשילוב המנצח בין שלווה והרפתקה שמטיילים ישראלים רבים מוצאים במדבר נמצא תחת איום של זיהום נפט חמור. בשבועות האחרונים סוגיית הרחבת שינוע הנפט במפרץ אילת, והגברת הפעילות של קצא"א, שבה ועלתה בדיונים בממשלה. הטענה המרכזית נגד הגדלת היקף השינוע התייחסה להגנה על שוניות האלמוגים במפרץ אילת. בזמן שללא ספק חשוב מאוד להגן על המערכת האקולוגית הרגישה הזאת, שינוע ואחסון הנפט בקווי הדלק של קצא"א ובאתריה מאיימים על נקודות חן ואתרי טבע רבים ואהובים על מטיילים.
בעוד שאחת ההמלצות כיום לפריסת תשתיות אסטרטגיות למדינה, כדוגמת קווי חשמל וגז, היא בסמוך לכבישים ולצירי תחבורה, הצינורות של קצא"א חוצים את השטח כמעט בקו אווירי ישיר בין אילת לאשקלון. מדובר בשני קווים להעברת נפט ומוצרי דלק: האחד בקוטר של 42 צול והאחר בקוטר של 16 צול. לדברי שחר ישכרוב, ממונה תשתיות במחוז דרום של רשות הטבע והגנים, מתוך כמעט 260 ק"מ, כ-105 ק"מ מהתוואי חוצים שמורות טבע מוכרות ואהובות בדרום הארץ.
הנה שישה מקומות אהובים במיוחד בדרום, שייתכן שהמטיילים יאלצו להיפרד מהם במקרה של דליפה.
בקעת צין ומסלולי הטיול בשדה בוקר
האזור של קיבוץ שדה בוקר ומדרשת שדה בוקר הוא פנינה אמיתית לאוהבי מדבר וטיולים. סמוך לקבר בן גוריון, אפשר ליהנות מהנוף המרהיב שנשקף ממצוק הצינים, לצד יעלים שמתהלכות שם בנחת. המקום הוא גם נקודת יציאה לכמה ממסלולי הטיול המבוקשים ביותר על ידי משפחות בישראל, כמו חוד עקב ועין עקב.
צינור דלק חשוף בעין זיק. צילום: לינקולן אברהם, באדיבות רשות הטבע והגנים
תוואי הצינורות עובר כאן מאחורי צומת טללים, חוצה את נחל בוקר ויורד אל בקעת צין. במקרה של דליפה, "אם מוצר הדלק ינזול במדרונות, כל מרחב הטיול של אזור שדה בוקר, בדגש על בקעת צין, יהיה בסכנה," אומר ישכרוב. "אי אפשר יהיה לרדת יותר דרך מעלה צין המוכר." לדבריו, הגישות הנגישות משם אל מסלולי הטיול הפופולריים, כמו עין עקב, יסגרו. לא מדובר רק באיום על הנאתם של המטיילים, אלא גם בעלי החיים באזור, כמו היעלים, נמצאים בסכנה. לדבריו, במקרה של זיהום, יפגעו בעלי חיים שמהם ניזונים אוכלי הפגרים והעופות הדורסים. "זה ישליך גם על הפעילות של הנשרים ושל העופות הדורסים במצוק העיטים," הוא אומר. "רבים מהקינונים האחרונים של נשרים נמצאים שם – 50 אחוז מהקינונים בישראל הם בבקעת צין."
גם עין זיק נמצא בסכנה. שם, הצינור של קצא"א עובר באתר, בין עצי התמר. המקום חשוף לשיטפונות, וכך גם הצינור – שאמור להיות טמון מתחת לקרקע – שוכב חשוף בחלקו. "זה קו 16," אומר ישכרוב. "בתוכו יש דלק סילוני ישן". גם שם, אין ניטור שוטף של הצינור בגלל הקושי בגישה ובתחזוקה. "הקו הזה לא נבדק כבר שנים, ובכל רגע הוא יכול לנזול". עוד הוא מספר כי הקו חשוף לאוויר לא רק במיקום הזה, אלא הוא נחשף בעשרות נקודות לאורך התוואי. "איך שמתחילה עונת השיטפונות, אנחנו [ברשות הטבע והגנים] לא ישנים בלילה", הוא אומר בדאגה.
גב חווה
גב חווה שוכן בתוך נקיק, מתחת למפל בגובה של כ-25 מטר, ומזמין אליו מטיילים בדרך לא פשוטה אך מתגמלת. המים הקרירים שהוא מציע במשך כל ימות השנה מפצים על ההליכה המאומצת בשביל התלול. מדובר בנקודת חן שמושכת גם את הצועדים בשביל ישראל, במקטע של נחל חווה.
התוואי של קצא"א עובר רק כ-150 מטר מהאתר. במקרה של דליפה, הנפט יזרום אל הוואדי ואל הגבים. הכביש הקרוב ביותר נמצא כ-20 ק"מ משם, בדרך 4X4. ישכרוב מספר כי לפי סקר סיכונים, זמן ההגעה המשוער לטיפול בדליפה במקום הוא 12 שעות.
גב חווה, במקרה של דליפה הנפט יזרום אל הוואדי ואל הגבים. תמונה באדיבות רשות הטבע והגנים
מכתש רמון
מכתש רמון הוא אתר טבע גיאולוגי מרשים בקנה מידה עולמי. מדובר במכתש הגדול בתבל שנוצר עקב תהליכים של סחיפת שכבות הסלע. בין אם נשארים ללון בו בחניון לילה חאן בארות, או מגיעים לטיול יום רגלי, הוא מכיל מקבץ של מסלולים הן למשפחות והן למטיבי לכת. אחד המסלולים המפורסמים שבהם הוא פרסת נקרות ועין סהרונים, שעובר בחאן נבטי, בגבי מים ובקניון יפהפה.
התוואי של הצינורות של קצא"א חוצה את מצוק מכתש רמון, במעלה מחמל, ליד דרך הבשמים העתיקה שהוכרזה על ידי אונסק"ו. ישכרוב מספר כי קו 16 יורד במאונך, תלוי באוויר. משם הצינורות של קצא"א ממשיכים וחוצים את המכתש.
קו 16 שיורד במאונך במעלה מחמל, מכתש רמון. תמונה באדיבות רשות הטבע והגנים
דליפה מהקווים תחרוץ את גורלו של המכתש, ערכי הטבע שבו ואת הכלכלה של מצפה רמון ושל יישובים אחרים בנגב, שרבים מתושביהם מתפרנסים מהתיירות באזור. באזור בארות, בחציית נחל רמון, קו 42 שוכב חשוף לאוויר, עם חבטות שנראות כמו סימני קליעים. "בשיטפונות הוא חוטף אבנים שפוגעות בו כמו קליעים ויוצרות נקודות תורפה בצינור, כל זה בזמן שבתוכו יש נפט גולמי", מסביר ישכרוב. לדבריו, פרסת נקרות ועין סהרונים נמצאים רק כ-2 ק"מ משם, במורד הנחל. "אם זה פורץ עכשיו – עין סהרונים, פרסת נקרות, ואתרי הטבע המרכזיים במזרח מכתש רמון – הכול נכחד לכל החיים". הוא מוסיף שלחלק מהאתרים אין גישה לטיפול במקרה של זיהום, ולכן גם אין דרך פשוטה לפנות משם את זיהום הנפט במקרה של אסון.
נוסף על החשש לטבע, מדובר גם באיום על מי השתייה שלנו. לדברי ישכרוב, גרבן כרכום הוא אחד האקוויפרים החשובים ביותר בנגב. "מי השתייה הכי טובים בנגב, שמובלים לנגב הדרומי ולערבה, זורמים שם. הקו של קצא"א עובר מעל האקוויפר הזה. אם יש פה דליפה בקו 42, זה יכול להוות סיכון לאקוויפר זה", הוא אומר. לדבריו, למרות שאחת הדרישות לאחר אסון הזיהום בשמורת עברונה הייתה להוסיף מגופי חירום הנשלטים מרחוק על קו 42, בתווך שבין תחנת פארן לבין משאבי שדה – מרחק של 89 ק"מ – לא הותקנו מגופים עד כה. "זה אומר שאם הקו נחתך כאן, הכול מתרוקן".
קו 42 חשוף בנחל רמון מצפון לבארות, מכתש רמון. צילום: שחר ישכרוב, רשות הטבע והגנים
חי-בר יטבתה
שמורת חי-בר יטבתה היא יותר מרק אטרקציה. המבקרים יכולים לפגוש בה פנים אל פנים בחיות בר כמו ראמים, צבאים ויענים. בעלי חיים רבים שנכחדו מארצנו גדלים בחי-בר בגרעיני רבייה במטרה להשיב את המינים האלה לטבע הישראלי.
אומנם בערבה, בניגוד לנגב, התוואי של קצא"א קרוב יחסית לכביש, אבל "הקו עובר באמצע של החי-בר". כלומר, מתחת לפני השטח הפתוח של חי-בר יטבתה, שם בעלי החיים מסתובבים, זורם נפט גולמי. נוסף על כך, התוואי עובר גם בשטח האקלום של צבי השיטים. האוכלוסייה של צבי השיטים בעולם מונה רק כמה עשרות בודדים של פרטים, והוא נמצא בסכנת הכחדה חמורה.
הקו עובר באמצע של החי-בר. צבי שיטים. צילום: ערן גיסיס, באדיבות רשות הטבע והגנים
שמורת עברונה
בשמורת הטבע עברונה שבערבה הדרומית, מצפון לאילת, אפשר למצוא את קבוצת עצי דקל דום הצפונית ביותר בעולם, כמו גם עצי שיטה וצמחים אחרים שעמידים למליחות הקרקע. בדצמבר 2014 נפרץ הצינור סמוך לכביש 90, ויותר מ-5,000 מ"ק של נפט גולמי זרמו והגיעו גם אל מלחת עברונה. במקרה הזה, הטיפול בזיהום החל כבר בשעות הראשונות. "עברונה היא מקום מתון יחסית מבחינת פרופיל גבהים, ואפשר לנסוע בכביש עם טרקטורים כדי לעצור את הזיהום", מסביר ישכרוב.
עם זאת, חרף התגובה המהירה, השטח עדיין מזוהם. לדבריו, לאחר פיילוט שבו ניסו חוקרים לפרק את הנפט באמצעות חיידקים, התוצאות לא היו מזהירות. "אנחנו נערכים לפינוי הקרקע המזוהמת עם טרקטורים. זה מתאפשר כי המקום נגיש לתחבורה".
כשנמצאים בשטח או מתבוננים בתמונות שצולמו בו, אי אפשר כבר להבחין בזיהום. "נראה תמים, נכון?" אומר ישכרוב. אלא שרק סנטימטרים בודדים מתחת לפני השטח, הקרקע מזוהמת בנפט. "השכבה הזאת היא כמו אספלט, המים לא חודרים אותה. זה אומר שאין נביטה בערוצים שהזדהמו. זה גם הורג לאט-לאט את שאר הצמחייה. אין עצים צעירים. העצים הבוגרים עוד שורדים, אבל כבר היום מצאנו עצים גדולים שנפגעו".
מפרץ אילת
שונית האלמוגים במפרץ אילת היא הדבר הראשון שרובנו חושבים עליו כשמזכירים את סכנת הזיהום של קצא"א. מדובר בשוניות האלמוגים מהצפוניות בעולם, ובמוקד משיכה לצוללים ולמשנרקלים. אבל במקרה של דליפת נפט, לא רק מי שצוללים יפגעו, אלא גם הנופשים שנהנים לרבוץ בחופים לא יוכלו להתקרב אל מימי המפרץ, ותעשיית התיירות כולה תיפגע.
זיהום נפט במפרץ מאיים גם על המים המותפלים לשתייה ולחקלאות. כיום המים נשאבים אל מתקן ההתפלה סבחה. לדברי ישכרוב, נעשות עבודות להקמת תחנת שאיבה גדולה של מי ים לטובת התפלה בצפון מפרץ אילת. עוד בצפון המפרץ צומחים מרבדים של עשב ים, שתרומתו לקליטת הפחמן הדו-חמצני גדולה, ולכן הוא משמעותי גם לוויסות האקלים המשתנה. האיום על מפרץ אילת הוא לא רק במקרה של דליפה ממכליות לשינוע נפט, אלא גם במקרה של פריצה מאחד הקווים שעוברים בשטח מעל המפרץ. "[עסקי התיירות בעיר] יוכלו לסגור את הבסטה. מי ילך לים אם השמן יצוף שם", מסכם ישכרוב.