"כשהיינו קטנים, ספרי הקודש היו עוברים מהסבא לאבא ולנכד, והיינו מדביקים ומסדרים אותם בכל פעם שהיה צורך", נזכר אליעזר בונדהיים, יו"ר עמותת גניזה כללית, מהעמותות שמובילות את נושא הגניזה בישראל. "יחודו של עם ישראל כעם הספר בא לידי ביטוי גם ביחס המיוחד שהוא נותן לספר לאחר השימוש בו. עם זאת, ככל שהדפוס נהיה פשוט וזול יותר, הכמויות באופן טבעי גדלות – וכיום, יש צורך לגנוז כתבים רבים מאוד".

בשונה מכל נייר אחר, דפים או ספרים שכתובים בהם שמות קודש, תפילות ופסוקים, לא מושלכים לפח רגיל או למיחזור – ועל פי ההלכה היהודית יש לגנוז אותם באדמה. אם בעבר היה מדובר בכמויות זניחות, על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, כיום מיוצרת בישראל גניזה בהיקף של 60 אלף מטר מעוקב בשנה (שהם כ-30 אלף טון). כמויות הספרים והכתבים ההולכות וגדלות וערמות עלוני השבת שמחולקים כיום בכל בית כנסת, והנזקים הסביבתיים שעלולים להיגרם בעקבותיהם, הביאו את חלק מהפוסקים לנסות ולמצוא הקלות בחלק מהמקרים, כדי שיתאפשר למחזר חומרים במקום לגנוז אותם. עם זאת, גם בימינו הדבר לא פשוט.

דברי סת"ם מכל העולם

הגניזה מתחלקת למעשה לשני סוגים. הראשון הוא גניזה חמורה: ספרי תורה, תפילין ומזוזות (סת"ם), שנכתבו ידנית בדיו על קלף. על פי ההלכה, קדושתם חמורה יותר, ויש לקבור אותם באופן שבו שימור הקלף יהיה מקסימלי, והם יחזיקו לאורך שנים וייוותרו ללא פגע.

"בכל מתקני הגניזה הייעודיים שמוצבים ברחבי הערים מותקנת תיבה מיוחדת עבור גניזה זו, ואנחנו גם מקבלים דברי סת"ם ישירות אלינו מכל רחבי העולם", מספר בונדהיים. דברי הסת"ם נאגרים ומוטמנים בחללים בלתי מנוצלים בבתי קברות – כמו תחת יסודות של קירות תמך.

דברי הסת"ם שמיועדים לגניזה מונחים בתוך כדים ומכוסים בשכבות של יציקות בטון. "מדובר על כמות מזערית מאוד מכלל הגניזה. לשם המחשה, לאחרונה הטמנו בבית קברות גניזה חמורה שנאספה מכל הארץ במשך 8 שנים – וזו הייתה כמות כוללת של 20 קופסאות", אומר בונדהיים.
סוג הגניזה השני, והעיקרי מבחינת הכמות, הוא הגניזה הרגילה. היא כוללת כתבי דפוס שכתוב בהם אחד משבעת השמות הקדושים, שחל איסור למחוק מהתורה, וכאלה שכוללים ציטוטים מהתנ"ך ומהתלמוד שלא כוללים את השמות (שגם אותם יש לגנוז, על פי חכמים).

הגניזה הרגילה נקברת במחצבות בלתי פעילות, שמורשות על ידי המשרד להגנת הסביבה, ושהוסדרו לראשונה ב-1996 בסיועו של יוסי שריד ז"ל, בעת שהוא כיהן כשר לאיכות הסביבה. ממחצבות אלה נחצבו בעבר חצץ וכורכר שנצרכים לבנייה ולסלילת כבישים. מלבד גניזה, מובאים אליהן עודפי שטחי עפר ופסולת מוצקה, שממלאים את הבקע שנותר בנוף הסביבתי.

למנוע גניזה שלא לצורך

כיצד משפיעה הטמנת הגניזה במחצבות על הסביבה? פרופ' אופירה אילון, מומחית לטיפול בפסולת מהחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה וממוסד שמואל נאמן, מסבירה שבשונה מבעבר, הדפוס היום הוא ברובו מבוסס מים, ולכן הטמנת דפים מודפסים באדמה גורמת לזיהום קרקע קטן מבעבר. "בסופו של דבר הנייר הוא חומר אורגני, והוא לא יישאר לנצח אלא יתפרק באדמה – מיקרואורגניזמים שמצויים באדמה ייכלו אותו בתהליך אנאירובי (מחוסר חמצן) איטי – שיגרום לפליטת גז החממה הבעייתי מתאן, שהוא פי 86 מזיק יותר מפחמן דו-חמצני (כשמתייחסים לזמן שהות של 20 שנה באטמוספירה)", היא אומרת. "אם נייר מוטמן במחצבות כחלק משיקומן, התהליך יהיה איטי יותר (בגלל היעדר חומר אורגני זמין, בהשוואה למטמנה רגילה) – אבל עדיין יפלט מתאן".

בונדהיים מדגיש שחלק גדול מפעילות העמותה שבראשה הוא עומד נועד למנוע גניזה שלא לצורך. "אנחנו משקיעים בהסברה ופונים לגופים רבים כדי להפחית את כמות הגניזה, נותנים עצות שונות ומסבירים על שיטות לצטט מקורות מהתלמוד והתנ"ך בצורה שלא טעונה גניזה", הוא אומר. "לדוגמה, כשרוצים לכתוב פסוק בפרסומת אפשר לשנות את סדר המילים בו – למשל, לכתוב 'ונשמרתם לנפשותיכם מאוד' במקום 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' – ואז אין צורך בגניזה".

דוגמה נוספת היא ספרי הטלפונים, שעדיין נפוצים מאוד בציבור החרדי. "יש בספרי הטלפונים מדור עסקים, ומפרסמים בו לדוגמה ריהוט לבתי כנסת – בעזרת פסוקים עם שם השם", מספר בונדהיים. "במקום לגנוז ספר טלפון שלם, לימדנו את המוציאים לאור שלא לכלול פסוקים בפרסומים שלהם. אלו כמויות אדירות שנחסכות". לדבריו, צעדיהם השונים הובילו לירידה של יותר מ-30 אחוז בהיקף הגניזה.

אחת הסוגיות הבוערות בתחום הגניזה היא עלוני השבת – החוברות שמחולקות בבתי הכנסת ושמכילות דברי תורה ומאמרים לצד פרסומות שונות. על פי פסקי הלכה חדשניים שהוציאו רבנים מוכרים, כמו הרב דב ליאור (שפסק בנושא ב-2011) והרב יובל שרלו, יש לשים את עלוני השבת בצורה מכובדת בפח המיחזור. זאת כיוון שהמוציאים לאור של עלוני השבת מונחים באופן מתמיד שלא להדפיס בהם את השמות הקדושים שמחייבים גניזה, ומשום שמלכתחילה הם הודפסו כדברים זמניים.

בונדהיים, לעומת זאת, מציג דעה מחמירה יותר. "עלוני שבת הם בעיה קשה, שברנו את הראש בניסיונות למצוא פתרון לנושא", הוא אומר. "ביררנו את הדבר לעומק, היינו בסיור עם הרבנים הראשיים לישראל במפעלי מיחזור – אך למרות שמיחזור הוא דבר יפה, מבורך וטוב לסביבה, התוצר של מפעלי המיחזור הוא נייר בייתי מתכלה, שממנו מייצרים בין השאר טישו, נייר טואלט וטיטולים. גם אם בעלונים לא מוזכרים שמות השם, בעייתי להפוך דברי תורה למוצרים כאלה". לדבריו, הם ניסו אף לבדוק את האפשרות למחזר את העלונים שלא כוללים שמות קודש כך שייוצרו מהם ספציפית עלוני שבת חדשים. "היינו בשני מפעלי מיחזור, אבל נאמר לנו שכמות הנייר היא לא מספקת כדי שישתלם כלכלית לעצור את פס הייצור של הנייר הרגיל – לשם כך יש צורך בלפחות 18 טון נייר בשעה. לצערנו, עדיין לא נמצא פתרון", הוא אומר.

חלק מבעיה גדולה

כך או כך, אף שכמויות הגניזה גדלו בהשוואה לעבר, מדובר בחלק קטן מבעיה גדולה בהרבה. מתוך כלל פסולת הנייר והקרטון שיוצרה בישראל ב-2020, מוחזרו רק כ-400 אלף טון (וכ-300 אלף טון הושבו לאנרגיה) – כלומר, לפחות 700 אלף טון הוטמנו. גם מעבר לנייר, כמות הפסולת הכוללת רק הולכת וגדלה. "אנחנו מייצרים כ-6 מיליון טון אשפה בשנה, ולחלק מהחומרים שנכללים בה, כמו פסולת אלקטרונית או שאריות חומרים מסוכנים ביתיים יש השפעה סביבתית משמעותית הרבה יותר", מסכמת אילון.