הגשם עושה קאמבק: איך נגן על הים מהזיהום שהוא מביא?

ים וחופים |
כשיורד גשם בישראל, כולנו שמחים; אבל הגשם הזה "מנקה" את הרחובות ושוטף אל הים זיהום רב. בעמותת צלול מציעים פתרון: מתקן אגירה שיקלוט את הזיהום
חוף טרומפלדור בתל אביב. צילום: נדב דסברג, צלול

חוף טרומפלדור בתל אביב. צילום: נדב דסברג, צלול

בכל חורף בערים בישראל חוזרת על עצמה תופעה קבועה שנקראת הנֶגֶר הראשון. לא מדובר רק ביורה בכבודו ובעצמו; הנגר הראשון מתייחס גם לגשם הראשון שיורד אחרי תקופה יבשה בין אירועי הגשם שלאורך החורף. הוא שוטף את הכבישים, את המדרכות ואת הגגות ואוסף שכבות של זיהום עירוני: חלקיקי גומי מצמיגים, בדלי סיגריות, שמנים, פלסטיק ולעיתים אפילו ביוב. כשהזרימה הזו מגיעה אל הנחלים או הישר אל הים, היא עלולה לפגוע בבעלי החיים הימיים ובנו. עמותת צלול, שעוסקת בהגנה על הים ועל הנחלים בישראל, מנסה להילחם בתופעה. בעבודה שפורסמה לאחרונה הם מציעים פתרון: מיכל אגירה תת-קרקעי שיאחסן את הנגר עם הזיהום, עד שיועבר למתקני הטיפול בשפכים.

תופעת הנגר הראשון: השפעות הזיהום העירוני ושינוי האקלים על נחלי ישראל

ההשפעות של הנגר הראשון משמעותיות במיוחד בערים ששם מרבית הקרקע מכוסה בטון ובאספלט ואינה מאפשרת חלחול טבעי של המים לתוך האדמה. נוסף על כך, "שינוי האקלים גורם לכך שאנחנו רואים בישראל מערכות גשמים הרבה יותר מרוכזות, עם עוצמות וכמויות גשם גדולות הרבה יותר מבעבר. באירועים כאלה נוצרים עודפי גשם, ואז אנחנו מקבלים כמות גדולה של מים שזורמת על פני השטח ושוטפת איתה הרבה מאוד זיהום מהעיר אל תוך תעלות הניקוז, ומשם אל הנחלים והים", מסביר ד"ר יובל ארבל, סמנכ"ל ים וקשרי ממשל בעמותת צלול. זה קורה בכל פעם שגשם יורד לאחר תקופה יבשה כשהזיהום מצטבר לו בשקט במשך כמה שבועות, ואז נשטף בבת אחת.

בחלק מתעלות הניקוז העירוניות מותקנים נקזים. אלה הם מסננים שתפקידם לעצור פסולת גסה כמו שקיות, עלים, ענפים או בקבוקי פלסטיק מלהגיע לים. אלא שהם נותנים מענה מוגבל. הם מונעים רק מחלק מהפסולת להגיע לתעלות הניקוז, ואינם מסוגלים לסנן חלק מהמזהמים המסוכנים יותר כמו שמנים, דלקים ושאריות ביוב. כדי להתמודד עם מזהמים כאלה קיימות "תחנות מי הקיץ". מדובר במתקנים שאוספים זרימות לא תקינות, כמו דליפות ביוב או מי השקיה, שמשם עוברות למתקן הטיפול. אבל כשהנגר מציף את המערכת בבת אחת, התחנות האלה לא בנויות להתמודד עם הכמות האדירה של המים והמזהמים. נוסף על כך, תחנות מי הקיץ קיימות כיום במעט מקומות בארץ, על אף שלדברי ארבל יש כבר תחנות חדשות שנמצאות בהקמה.

כך, אין תשתית מתאימה להתמודד עם הכמות הגדולה של המזהמים שזורמים באירועי גשם שמתרחשים לאחר זמני יובש. "ההשפעה של הנגר הראשון עלולה להיות משמעותית בנחלים ובמעיינות, כלומר בגופי מים קטנים יחסית וסגורים יותר. בשפך הנחל לאחר הקיץ, הזרימה לים לפעמים חסומה כמעט לחלוטין והזיהום 'נתקע' במערכת. כך מצטברת כמות גדולה של מזהמים ונוצר שם מחסור בחמצן. אם הזיהום כולל ביוב אז נמצא שם גם אמוניה שהיא גורם נוסף למוות של בעלי החיים. לפעמים לאחר הגשם הראשון אנחנו מוצאים באזורים כאלה ריכוז של דגים מתים, לפעמים אפילו עשרות או מאות מהם", הוא מספר.

גם בים אנחנו מרגישים את הזיהום הזה ורואים את ההשפעה שלו. "בכל חורף אנחנו מקבלים מהציבור לא מעט תלונות. יש יותר ויותר אנשים שמשתמשים בים בחורף ובטח בתחילת החורף. יש מי ששוחים, ושעושים ספורט ימי כמו גלישת גלים, גלישת רוח, קיאקים, ועוד. אחרי הגשמים, המשתמשים בים חשופים יותר לסיכון כתוצאה מהזיהום. יש יותר ויותר דיווחים רפואיים על אנשים שחלו ושהתאשפזו, על פצעים שהזדהמו בעקבות שחייה בים, על דלקות עיניים ואוזניים," הוא אומר.

נוסף על האדם, גם הטבע הימי נפגע. "אם מדובר רק בקצת חומר אורגני, זה לרוב לא בעיה לבעלי החיים. אבל כשהזיהום כולל פלסטיק וחומרים כימיים, זה כבר פוגע בהתפתחות וברבייה שלהם," אומר ארבל.

נגר מזוהם זורם לים בתל אביב. צילום: נדב דסברג, צלול

נגר מזוהם זורם לים בתל אביב. צילום: נדב דסברג, צלול

פתרונות תשתית למניעת זיהום ימי: תכנון מיכלי אגירה וניהול נגר עירוני

כדי למצוא פתרון לבעיה פנתה עמותת צלול למהנדסת רויטל ג'זואה לבנת, יועצת לניהול ותכנון מערכות ניקוז ושפכים, כדי לבחון פתרונות שונים מהעולם. לאחר שחקרה את הנושא, המליצה ג'זואה לבנת על פתרון קל יחסית ליישום: מיכל אגירה ייעודי לנגר הראשון. מדובר במיכל גדול, לרוב תת-קרקעי, שמחובר לתשתית של תחנות מי קיץ קיימות. ברגע שמגיע הנגר הראשון והמים המלוכלכים מתחילים לזרום אל מערכת הניקוז, המיכל מסוגל לקלוט את הזרימה הראשונית ולאחסן אותה – במקום לאפשר לה להישפך ישירות לנחלים ולים. בתוך המיכל, המים נפרדים לשכבות: הפסולת הגסה והמשקעים שוקעים למטה, שמנים ופסולת קלה צפים למעלה, ובשכבה האמצעית נשארים מים מזוהמים פחות. רק לאחר שהסערה הראשונית חולפת, המים נשאבים באופן מבוקר אל מכון הטיפול, בקצב שהמערכת מסוגלת לעמוד בו. כך נמנעת ה'מכה הזיהומית הגדולה' של הגשם הראשון, והעירייה מקבלת כלי פשוט יחסית שמפחית באופן דרמטי את כמות המזהמים שמגיעים אל הים בתחילת כל חורף או בגשמים שלאחר תקופות יובש.

ארבל מספר שמאז פרסום העבודה רשויות מקומיות התחילו להתעניין בפתרון. ההמלצות אף נכנסו לטיוטת העדכון של אמנת ברצלונה להגנה על הים התיכון – צעד שעשוי לעזור לרשויות לגייס מימון ליישום הפתרון. "המטרה שלנו היא שרשויות יקימו עוד תחנות מי קיץ, ויבנו אותן כבר יחד עם המתקן הזה", הוא אומר. "מתקן האגירה עולה כמה מאות אלפי שקלים, וזו השקעה כדאית לרשויות כדי לשמור על הנחלים שבתחומיהן וכדי לוודא שהחופים שלהן ימשיכו להיות אטרקטיביים. נגר ראשון עשוי להגיע בחגי הסתיו או בפסח; אלה התקופות שבהן הרבה אנשים מגיעים לים ובכל פעם שיש זיהום כזה יש התראת זיהום, ואז הנופשים נמנעים מלבוא. לכן משתלם לרשויות למנוע את זה", מסביר ארבל.

ארבל מזכיר גם את הכנס שמובילה עמותת צלול בנושא מניעת זיהום בנחלים ובים (ב-24 בדצמבר), ובו ג'זואה לבנת מציגה את הבעיה ואת הפתרון. "מעבר לזה שאנחנו רוצים לשמור על הים ועל בעלי החיים שבו, אנחנו חושבים שבאקלים הנוכחי כשיש יותר ימי חורף שבהם הים הוא משאב שאנחנו נהנים ממנו אבל לא שהוא מזוהם, זה חשוב מתמיד לפתור את הבעיה," הוא מסכם.



אולי יעניין אותך