חשוב לייצר שיח בין אקולוגים לחקלאים. מטע אבוקדו יחיעם. צילום: יעל הרטמאיר
הגידול הרב באוכלוסייה האנושית מביא איתו לא מעט אתגרים, כמו ניצול יותר ויותר מהשטחים המוגבלים על פני כדור הארץ לגידול מזון. אך הצורך הגובר בשטחים לטיפוח גידולים חקלאיים, כמו גם במיקסום התפוקה שאפשר לגדל, מהווה איום משמעותי על מינים רבים של חיות בר ושל צמחים. השטחים הצפופים הללו הופכים פעמים רבות לסביבה עוינת עבורם – לפעמים עד כדי סכנת הכחדה.
לפי דו"ח Living Planet לשנת 2024, אוכלוסיותיהם של למעלה מ-5,000 מינים של חיות בר הצטמצמו בכ-73 אחוז בין השנים 1970–2020. אבל הנה הבשורה החיובית: במקרים רבים אפשר עדיין לשנות את התמונה, ולמנוע הכחדת מינים באמצעות מאמצי שימור – אפילו בשטחים חקלאיים.
אחת משיטות החקלאות שאינן מיטיבות עם בעלי חיים קטנים היא שיטת המונו-קולטורה – שיטה שבה כל הגידולים בשטח הם מזן יחיד, של פלפלים או גזרים, למשל. שיטה זו רווחת בעולם בשל יתרונותיה – ביניהם השתילה, התחזוקה והקטיף האחידים – והיא מייצרת עלייה בתפוקת המזון העולמית. לצד זאת, הפיכת השטחים החקלאיים לחלקות מונו-קולטוריות צפופות מצריכה שינוי ועיבוד של השטח שבעבר יכול היה לשמש גם למעבר בעלי חיים קטנים, וחוסמת למעשה את המעברים הטבעיים עבורם.
מטעי האבוקדו מפנים מעבר לבעלי החיים
אחת החברות החקלאיות הישראליות שנרתמו לטובת העניין היא מילופרי – תאגיד ענק הנמצא בבעלותם של 25 קיבוצים ו-3 מושבים שיתופיים. התאגיד חולש על שטח של 120 אלף קמ"ר בגליל המערבי – שרובו מורכב ממטעי אבוקדו – ומייצא כ-75 אחוז מהתוצרת לחו"ל. המחויבות לעמוד בתקינה האירופית, לצד ההבנה שבעלי החיים זקוקים למרחב תנועה בטוח בשטחים חקלאיים, הוליד ב-2021 את הפרויקט "חקלאות תומכת מגוון ביולוגי במטעי האבוקדו של חברת מילופרי".
הפרויקט – בהובלת מילופרי, בניהול איגוד ערים לאיכות הסביבה גליל מערבי, ובייעוץ מקצועי של מכון דש"א – מבוצע בתמיכת רמ"י, במסגרת זכייה בקול קורא של הקרן לשמירת השטחים הפתוחים. במסגרתו מיוצרים מעברים אקולוגיים קטנים, המתחברים ליצירת מסדרון אקולוגי ברמה אזורית – מראש הנקרה ועד בואכה חיפה –תוך שיקום אקולוגי בעשרות מטעים. במילים אחרות, מדובר ביצירת רצף של בתי גידול משוקמים שיאפשרו מעבר חופשי של בעלי חיים במרחב החקלאי המעובד.
יעל הרטמאיר, מנהלת מחלקת אקולוגיה באיגוד ערים לאיכות הסביבה גליל מערבי ובין מובילי הפרויקט, מתייחסת אל שיתוף הפעולה הנרחב הנדרש לביצוע הפרויקט: "רוב השטחים הפתוחים הלא-מוגנים בישראל הם שטחים חקלאיים. לכן, חשוב לייצר שיח בין אקולוגים לחקלאים במטרה לשפר את שירותי המערכת האקולוגית שהשטחים הפתוחים מספקים לחקלאי מחד גיסא, ולשקם את תפקודם כמסדרונות אקולוגיים למגוון הביולוגי מאידך גיסא".
לדבריה, "ניהול שמתחשב בבעלי החיים מאפשר להם תנועה לצורך קיומם הבסיסי. כשמייצרים רצף אקולוגי גם החקלאים מרוויחים מכך כיוון שהשטחים המשוקמים תומכים באוכלוסיות חרקים מאביקים החיוניים להפריית האבוקדו, בראשם דבורת הדבש".
עוד היא אומרת כי "בפרויקט שוקמו משארי שדה – כלומר, שטחים פתוחים בשולי הגידולים החקלאיים – שיכולים להוסיף בתי גידול טבעיים במרחב החקלאי המעובד, לטובת שיפור הקישוריות האקולוגית".
לייצר מעברים אקולוגיים במרחב החקלאי. מטע אבוקדו רמת יוחנן. צילום: יעל הרטמאיר
שיקום אקולוגי שמועיל גם לחקלאים
הרטמאיר מסבירה כי בשלב הפיילוט הראשוני של הפרויקט נכתבו הנחיות לחקלאים, על בסיסן התבצע השיקום מ-2021 ואילך. ההנחיות לניהול החלקות החקלאיות כללו שיקום משארי שדה ופריצת פתחים בגידור לצורך מעבר של בעלי חיים קטנים. ההנחיות לשיקום התייחסו לשיפור התפקוד האקולוגי של השטח, כולל סוג הצמחים המועדפים לשיקום המערכת האקולוגית ולהעשרת הקרקע, שילוב צומח בעל פריחה ופירות המשרתים בעלי חיים, הנחיות לבקרת עשבייה וריסוס מדייק במטע (ריסוס המוגבל למקומות הנחוצים בלבד), שימוש בכיסוח במקום בהדברה, ועוד.
"כדי להרחיב את השפעת הפרויקט, המסדרון האקולוגי-חקלאי החדש מחבר לא רק שטחים טבעיים מקומיים, אלא מתחבר גם לרשת המסדרונות האקולוגיים הארצית. נוסף על כך, כלל הפרויקט יצירת מספר בריכות חורף כפתרון לבעיות ניקוז והקמת גינות מקלט לצמחים בסכנת הכחדה", היא אומרת.
ערך מוסף חשוב שהתקבל במסגרת הפרויקט הוא ההבנה כי מטע הנמצא סמוך למשאר שדה משוקם זוכה להרבה יותר מאביקים. המידע התקבל במחקר שנערך במעבדה האנטומולוגית לאקולוגיה יישומית במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב, וניטר מאביקים מעופפים. התוצאות הראו עלייה מובהקת בעומס המאביקים במרכז המטע שלצידו היה משאר שדה משוקם, ביחס למטע שלצידו היה משאר שדה לא משוקם. הרטמאיר מתייחסת לכך ואומרת כי "תוצאות המחקר מצביעות על פוטנציאל לתועלת נוספת של השיקום, בהגדלת היצע המאביקים לאבוקדו, נוסף על התרומה לקישוריות האקולוגית המרחבית".
הפרויקט צפוי להסתיים עד סוף 2026, והרטמאיר מעריכה כי חברות נוספות עתידות לבצע פרויקטים כאלו בעתיד. "ההצלחה הרבה של הפרויקט היא בראש ובראשונה הודות לנכונות החקלאים לשתף פעולה ולסייע בשיקום המשארים". לדבריה, היא קיבלה פניות מתאגידים נוספים בענף החקלאות, "חלקם מקדמים שיקום משארי שדה ממש בימים אלו, על בסיס השיטות שפותחו במסגרת הפרויקט שלנו". היא מציינת כי "אחת ממטרות הפרויקט היא לייצר פרוטוקול עבודה יעיל וזול לשיקום משארי שדה, שיהיה נגיש לכל מגדל או תאגיד חקלאי שיהיה מעוניין לבצע זאת בשטחו".
"הפרויקט הזה, של שיקום אקולוגי של משארי שדה, מאפשר לייצר מעברים אקולוגיים במרחב החקלאי וכך לתרום משמעותית להעלאת חוסנן של המערכות האקולוגיות הטבעיות באזור. לצד התרומה הרבה למגוון הביולוגי, השיקום משפר את שירותי המערכת האקולוגית שהחקלאים מקבלים מהטבע ומאפשר להם לעמוד בתקינה הנדרשת לייצוא התוצרת החקלאית. אלה תוצרים מבורכים נוספים של הפרויקט", היא מסכמת.
