מיד עם החלטת משרד הבריאות בשנת 2015 להשיב את הפלרת מי השתייה, ניצת מחדש הדיון הציבורי לגבי השיטה. המבקרים טענו, וממשיכים לטעון, כי הנזק רב על התועלת, ומציינים ומצטטים תופעות שליליות הקשורות בהפלרה בלתי מפוקחת (שימוש בריכוזים גבוהים מאוד של פלואור) – בהן, בין היתר, הרעלת פלואוריד בתינוקות, יכולת שכלית ירודה בילדים ופגיעה בעצמות ילדים ובוגרים. לעומת זאת, תמימות הדעים לגבי בטיחות השיטה בקרב מומחים הביאה לכך שבישראל, כמו במקומות רבים בעולם, נוהגים כיום להוסיף פלואוריד למים.
כעת, אל הידע הקיים בנושא מצטרפים צמד מחקרים עדכניים, שגם בהם לא נמצא קשר בין רמות פלואוריד הגבוהות מהתקן הישראלי המותר במי שתייה לבין נזקים משמעותיים לבריאות.
טוב לשיניים, רע לעצמות?
פלואוריד, שהוא בעצם יון שלילי של היסוד פלואור, נמצא במים באופן טבעי, בריכוז שמשתנה בהתאם למיקום הגיאוגרפי של מקור המים. ניתן למצוא בישראל ריכוזי פלואוריד טבעיים שונים במי תהום מאזורים שונים. בבדיקות שנערכו בעבר נמצאו ריכוזים של כ-0.1 מ"ג לליטר במקורות מים בצפון הארץ וכ-2 מ"ג לליטר במי גלם (מים לפני סינון או התפלה) באזור הערבה ואילת. לשם השוואה, לפני מספר חודשים דוּוח שבצפון-מזרח טורקיה נמצא ריכוז פלואוריד טבעי של כ-2.5 מ"ג לליטר במי השתייה.
קיימת עדות מדעית יציבה לכך שחשיפה מתונה לפלואוריד חיונית לחיזוק מבנה השיניים והיא מגנה עליהן מפני עששת. פלואוריד נמצא כחומר המגביר את עמידות השכבה החיצונית של השיניים, ונוכחותו במים מקטינה את הסיכון לסיבוכי עששת בלתי מטופלת כגון דלקות חניכיים. יחד עם זאת, חשיפה למעט מדי או להרבה יותר מדי פלואוריד עלולה להזיק. מחסור בפלואוריד עלול לגרום להיחלשות השיניים והעצמות, ואילו עודף בפלואוריד עלול לגרום לפלואורוזיס (הופעת כתמים לבנים או צהובים בשיני חלב).
חשיפה מופרזת לפלואוריד בתזונה בגילאי הילדות (למשל מעל ל-1.3 מ"ג ליום לפעוטות בגילאי 1-3 שנים) עלולה להזיק לבריאות השיניים ולמרות טענות שהועלו, המחקרים האפידמיולוגיים הקיימים אינם תומכים בקשר בין הפלרת מי שתייה וסרטן בכלל או סרטן העצם בפרט. חשיפה כרונית למינונים גבוהים של פלואוריד במי שתייה (למשל מעל 0.7 מ"ג לליטר בכל הגילאים) נמצאה קשורה בשכיחות גבוהה של תת-פעילות בבלוטת התריס באוכלוסיות שונות ברחבי העולם.
הפלרה היא למעשה התאמה מלאכותית של ריכוז מיטבי של פלואוריד במים. בתהליך ההפלרה הנהוג בישראל, אירופה וארה"ב, מוספת למים חומצה פלואורו-סיליצית (H2SiF6) טרם אספקתם לתושבים. חומצה זו עוברת תהליכים כימיים שבסופם מתקבל חומר הזהה לפלואוריד הטבעי. הפלרה נהוגה באופן חלקי או מלא בעשרות מדינות בעולם. כך, למשל, נהוג לגבי כל אוכלוסיית סינגפור והונג-קונג, מרבית אוכלוסיית ארה"ב, כמחצית מאוכלוסיית ניו-זילנד וכעשירית מאוכלוסיית אנגליה. משרד הבריאות מתיר ריכוז מירבי של 0.7 מ"ג לליטר במי הרשת המסופקים לצרכים הביתיים בארץ. רמת הפלואוריד במי הרשת מנוטרת על ידי ספקי המים ומדווחת למשרד הבריאות בתדירות קבועה.
מגן על אוכלוסיות בסיכון
"הפלרת מי השתייה היא אחת הפעולות היעילות ביותר ברפואה המונעת, ויש לה חשיבות לגבי מדינות ואוכלוסיות שבהן שכיחות העששת גבוהה", מסביר פרופ' יונה אמיתי, מומחה ברפואת ילדים, טוקסיקולוגיה ובריאות הציבור, שביצע בעבר מחקרים בנושאי חשיפה למזהמים במי שתייה והשפעתם על בריאות ילדים ומבוגרים בישראל. "מחקרים רבים בארץ הראו שהעששת שכיחה בפעוטות, בילדים וגם באוכלוסייה הבוגרת, בהשוואה למדינות רבות במערב. במצב זה, חשוב להמשיך בהפלרת המים, שכן זהו האמצעי היעיל ביותר, אשר מגן על כלל האוכלוסייה ובעיקר על אוכלוסייה בסיכון, בדגש על ילדים.
"מאחר וחלק ניכר מטיפולי השיניים בישראל נעשים במסגרות פרטיות, האוכלוסייה שנמצאת בסיכון, עם שיעורי עששת גבוהים, אינה מגיעה לעתים קרובות לטיפולי שיניים, ונמצאת במצב שיניים שהוזנח עם סיכון בריאותי גבוה" ממשיך פרופ' אמיתי ומסביר. "החשיבות של הפלרת מי השתייה בישראל גבוהה במיוחד לאור ההיקף הנרחב של השימוש במי ים מותפלים, שבהם אין פלואוריד כלל, ולכן ריכוז הפלואוריד במי השתייה בישראל נמוך ולעתים כמעט אפסי באזורים שבהם רוב מי השתייה הנם מים מותפלים".
דבריו של פרופ' אמיתי אינם מגיעים בחלל ריק. לפי נתוני רשות המים, נכון להיום כ-80 אחוז ממי הרשת בישראל הינם מים מותפלים. למים המותפלים אומנם מוסיפים בטיפול שלאחר ההתפלה קלציום קרבונט (סידן פחמתי), אך הם נטולי מינרלים חשובים אחרים כגון מגנזיום, ובכלל זה פלואוריד, עקב שיטת ההתפלה הנפוצה בישראל – אוסמוזה הפוכה – המרחיקה את רובם המוחלט של המינרלים מהמים המותפלים. ביישובים בהם מי הרשת נשענים בעיקר או באופן כמעט מוחלט על מים מותפלים, נמוך הסיכוי למצוא פלואוריד במי השתייה.
שני מחקרים שפורסמו לאחרונה בדקו את השפעת החשיפה לרמות שונות של פלואוריד. בתצפית מחקרית שבוצעה בקרב כ-30 ילדים טורקים (בגילאי 7-13) שנחשפו לרמות פלואוריד הגבוהות ביותר מפי שלושה מהתקן הישראלי, התגלו שיעורי עששת נמוכים ושכיחות גבוהה של פלואורוזיס (כתמים על השיניים) ברמה נמוכה. יחד עם זאת, במשפחותיהם של ילדי הכפר התגלתה שכיחות סרטן, תחלואת לב וכלי דם וכן אסתמה הדומה לשאר חלקי טורקיה, הכוללים אזורים רבים שבהם רמות הפלואוריד במי השתייה נמוכות מהתקן המרבי המותר על ידי משרד הבריאות. למרות גודל המדגם הקטן מאוד במחקר זה, חלק מייחודו מיוחס לעובדה שהוא נערך בקרב אוכלוסייה שנחשפה לרמות גבוהות יחסית של פלואוריד במי השתייה ללא התערבות של הרשויות וככל הנראה עם מודעות נמוכה של התושבים להשלכות האפשריות של מצב זה. ממצאי המחקר עשויים ללמד על סבירות נמוכה לנזק לשיניים בילדים הנחשפים לריכוזי פלואוריד המותרים על ידי משרד הבריאות הישראלי.
במחקר קליני נרחב מאוד שפורסם לאחרונה, ושבוצע בכ-200,000 בוגרים אמריקאים שלקו בסרטן העצם ושנחשפו לרמות פלואור מתחת ומעט מעל לתקן הישראלי, לא נמצא הבדל משמעותי בין מחוזות בהם הונהגה הפלרה מתחת ומעט מעל לתקן הישראלי בשכיחות סרטן עצמות שניוני. חשוב לציין שלחוקרים לא היה מידע על אודות הרגלי צריכת המים של המשתתפים ותזונתם בכלל. יחד עם זאת, גודלו העצום של המדגם והדמיון לתוצאות מחקר נוסף ששלל קשר בין סרטן עצמות בילדים ומתבגרים וחשיפה לרמות פלואוריד הגבוהות מ-0.7 מ"ג/ל' במי השתייה, מחלישות עוד יותר את הטענות שעולות מדי פעם, ומנסות לקשור בין שכיחות סרטן העצמות לחשיפה לפלואוריד במים.
פלואור בכיור
תוצאות המחקרים האחרונים מחזקות את העמדה המקצועית שלפיה הפלרת המים בריכוזים המותרים בישראל הינה בטוחה ומשרתת את בריאות הציבור. ההיסטוריה מלמדת שתקנות משרד הבריאות בנושא עשויות להשתנות בהתאם לממצאים מדעיים מקומיים.
יחד עם זאת, השימוש הגובר במים מותפלים והישענות משמעותית עד בלעדית על מקור מים מותפלים ביישובים מסוימים מצביעים על צורך בבחינה מחודשת של התהליך. נראה שמקבלי ההחלטות עשויים להידרש לדיון בנושא ניטור ערכים מזעריים של פלואוריד במי השתייה, יחד עם בחינת עלות-תועלת של הפלרת מי שתייה, הואיל וככל הידוע אין בנמצא נתונים אודות חשיפה לפלואור ממי ברז ביתיים. תצפיות בקהילה מרמזות שחלק ניכר מתושבי ישראל צורכים מים שעברו סינון ביתי, שככל הנראה מפחיתים את החשיפה לפלואוריד ממים.
