כדי לעקוף את הצורך בתשלום על פליטות הפחמן, חלק מהתאגידים האירופים העתיקו את הפעילות המזהמת שלהן למדינות אחרות. צילום: Unsplash
בחודשים האחרונים סער עולם האקלים העולמי בעקבות קריסתה של חברת הסטארט-אפ האמריקאית Aspiration Partners, שעסקה בסחר בקרדיטים של פחמן ובהצעת פתרונות ירוקים לתאגידים. החברה, שזכתה לתמיכת סלבריטאים ומשקיעים מובילים ובהם כדורסלני NBA ושחקנים כמו ליאונרדו דיקפריו ורוברט דאוני ג׳וניור, הכריזה על פשיטת רגל בתחילת 2025 לאחר שהתברר כי ניהלה עסקאות מפוקפקות. המייסד השותף של החברה, ג׳וזף ניל סנברג, הסכים להודות באשמה באוגוסט 2025 בשני סעיפים של הונאה הקשורים בהצגת מצגי שווא של הכנסות ומצב פיננסי בחברה.
הקריסה טלטלה את אמון המשקיעים והציבור בשוק הפחמן הוולונטרי והמחישה עד כמה חשובים מנגנונים מפוקחים ושקופים לתמחור פליטות פחמן. האירוע הזה המחיש היטב מדוע הרגולציה האירופית בתחום, הכוללת את מנגנון התאמת פחמן בגבול, או בקצרה ה-CBAM (Carbon Border Adjustment Mechanism), אינה רק עוד יוזמה סביבתית אלא שינוי מבני ורגולטורי עולמי שמתמחר פחמן בצורה שקופה ומאפשר להקטין את חששות המשקיעים והציבור מהונאות דומות לאלה של Aspiration Partners.
יצואנים רבים לאיחוד האירופי כבר מכירים את ראשי התיבות CBAM. מדובר ברגולציה אירופית בתחום האקלים, שמטרתה לצמצם את "זליגת הפחמן" מהאיחוד האירופי למדינות אחרות. זליגת פחמן נובעת מהרגולציה המחמירה של האיחוד האירופי, הכוללת שוק פחמן מחייב כחלק מהמאבק במשבר האקלים. כדי לעקוף את הצורך בתשלום על פליטות הפחמן, חלק מהתאגידים האירופים העתיקו את הפעילות המזהמת שלהן למדינות אחרות. בריחה של התעשייה למדינות אחרות עלולה לפגוע בכלכלה האירופית, וה-CBAM בא לפתור בדיוק את זה.
איך ה-CBAM עובד?
למניעת זליגת פחמן ופגיעה בתחרותיות, ה-CBAM מחייב יבואנים לרכוש תעודות שמשקפות את פער המחירים בין שוק הפחמן באירופה לזה שבמדינת המקור. אם למדינת המקור יש מנגנון תמחור פחמן, ניתן יהיה לנכות אותו מהחיוב. חשוב לחדד שהאיחוד האירופי אינו מחשיב את המנגנון כמכס ואף נמנע משימוש במילה "מכס" בכל הקשור ל-CBAM. השלב הראשון של ה-CBAM מחייב כבר היום יבואנים לאיחוד האירופי בשישה סקטורים (פלדה וברזל, אלומיניום, מלט, דשנים, מימן וחשמל) לדווח על פליטות גזי החממה שלהם. החל מינואר 2026 יידרשו היצואנים לרכוש תעודות עבור הפליטות הגלומות במוצרים המיובאים לשוק האירופי, אלא אם יוכיחו שנגבה עליהם מחיר פחמן במדינת המוצא. ככל שמדינת המקור מפעילה מנגנון תמחור פחמן, ניתן יהיה לנכות את המחיר המקומי מהחיוב האירופי.
מפעל אלומיניום ברוסיה. רוסיה הגישה תלונה רשמית לארגון הסחר העולמי במאי 2025. צילום: Pixabay
אי אפשר לברוח מזה
ה-CBAM יצר בעולם מהומה שכן המנגנון, הלכה למעשה, הופך את הייבוא בשוק האירופי לתחרותי פחות. לא כל מדינות העולם עושות שימוש בתמחור פחמן במסגרת מדיניות האקלים שלהן. חלק מהן מתמקדות בגישות רגולטוריות כמו קביעת תקנים למוצרים וקידום טכנולוגיות נקיות. הגישה הרגולטורית לא מתיישבת עם דרישות ה-CBAM, ולכן מדינות רבות מבקרות אותו ואף שוקלות פנייה לארגון הסחר העולמי (WTO). הן טוענות שהמנגנון מעניש מדיניות אקלים לגיטימית שאינה מבוססת על שוק פחמן. בינתיים רק רוסיה הגישה תלונה רשמית ב-WTO במאי 2025.
השפעתו של ה-CBAM אינה מוגבלת רק לאיחוד האירופי. לפי דו"ח ה-RFF, מאז 2019 קידמו 37 מדינות מהלכים בתחום תמחור הפחמן, לצד נטייה גוברת לשקול CBAM מקומי מאז כניסת חובת הדיווח באוקטובר 2023. ארצות הברית בוחנת לקדם חקיקה (ה-Foreign Pollution Fee Act) שעשויה להטיל חיובים על מוצרים מיובאים לפי עוצמת פליטות ייצור. קנדה, אוסטרליה וטייוואן גם הן שוקלות מנגנוני CBAM. המשמעות היא שגם אם תאגיד ינסה להסיט את יעד היצוא ממדינות האיחוד כדי להימנע מהרגולציה המחמירה, ייתכן שהוא ימצא את עצמו מתמודד עם מנגנונים דומים במקומות אחרים.
יש היגיון כלכלי לכך שמדינות יפתחו מנגנוני תמחור פחמן משל עצמן בתגובה ל-CBAM. למה לאפשר לאיחוד האירופי לגבות הכנסות על הפליטות אם מדינות יכולות לעשות זאת בעצמן? מסיבה זו, ההערכה היא שה-CBAM יניע הקמת מנגנוני תמחור פחמן נוספים בעולם בשנים הקרובות. נוסף על כך, העובדה שתאגידים בעולם מוציאים כסף רב כדי לעמוד בדרישות הדיווח של ה-CBAM ורגולציות אחרות יכולה להיות בסיס מקל עבור מדינות שאין להן מנגנוני סחר לקדם רגולציה מקומית בתחום.
אילו מדינות ייפגעו מכך?
דו"ח של ה-IETA מצא שהשפעת ה-CBAM צפויה להיות משמעותית במספר רב של מדינות. מדינות כמו סין, הודו, טורקיה, רוסיה, אוקראינה, דרום קוריאה, בריטניה ודרום אפריקה בולטות בחשיפה שלהן, בין אם בגלל היקף היצוא לאירופה ובין אם בשל עצימות הפליטות בתעשיות שבשטחיהן. תחום הפלדה לבדו הוא כ-66 אחוז מכלל החשיפה הרגולטורית למנגנון, מה שעושה אותו לסקטור המושפע ביותר בעולם. גם מדינות קטנות צפויות להיפגע משמעותית. למשל, 90 אחוז מיצוא הפלדה של זימבבואה (0.5 אחוז מהתמ"ג) מיועדים לאיחוד האירופי.
בריטניה, המקדמת CBAM משלה ואת קישור מנגנון הסחר שלה עם זה של האיחוד האירופי, צפויה ליהנות מהחרגה. מדינות רבות אחרות החלו לקדם או להרחיב מנגנוני סחר. סין מרחיבה את מערכת הסחר בפליטות הפחמן שלה, מיישמת תקני פליטות ברמת המוצר ומשקיעה רבות בטכנולוגיות ייצור דלות-פחמן. טורקיה, שמייצאת כמעט 40 אחוז מהמוצרים שלה לאירופה, הכריזה על כוונה להקים מערכת סחר בפליטות. ניתן לראות מגמה דומה במדינות נוספות.
ומה בישראל?
בישראל אין מנגנון תמחור פחמן העומד בדרישות ה-CBAM. אף שמוטל מס בלו על דלקים, אין מדובר במס פחמן ישיר המוטל על הפליטות מהארובה. האיחוד האירופי אינו מכיר בו, שכן בהיעדר תמחור ישיר וברור של פליטות גזי חממה, קשה להשוות בין מנגנונים ולכמת את הערך שלהם. לכן, התעשייה הישראלית צפויה להיפגע. כמו כן, ההשפעה אינה מוגבלת לששת הסקטורים שבתחולת המנגנון, אלא חלה גם על מוצרים המכילים את הרכיבים הרלוונטיים בהתאם לקידוד מוגדר (קודים CN). לפי הערכה מ-2021, כ-112 מיליון יורו מיצוא ישראלי לאיחוד האירופי יושפעו מהשלב הראשוני של ה-CBAM, וההשפעה צפויה לגדול עם הרחבת הרגולציה. יש לזכור שגם חברות ישראליות המייצרות בחו"ל יושפעו מהמנגנון לפי מדינת הייצור.
כיום מדיניות הממשלה מתמקדת בעיקר בתמיכה בתעשייה הישראלית בעקבות העלאת הבלו על הדלקים. המדינה הוציאה קולות קוראים לתמיכה במפעלים שיפעלו להפחתת פליטות מזהמים. זהו צעד חשוב, אך אין כאן התמודדות מערכתית עם אובדן ההכנסות מה-CBAM. בישראל יש דיונים על אמצעי המדיניות הנדרשים כדי לעמוד בדרישות ה-CBAM כאשר על פניו הכיוון העיקרי הנדון הוא למצוא דרך שבה האיחוד האירופי יכיר בתשלומי פחמן בישראל לצורך קיזוז התשלומים באיחוד האירופי.
אם בוחנים את הנעשה בעולם, לפי הבנק העולמי, מרבית צעדי המדיניות החדשים הם יצירה של מגנוני סחר בפליטות גזי חממה, והמגמה הזו צפויה להימשך בעתיד. לנוכח היקפו המוגבל של שוק פליטות הפחמן האפשרי במשק הישראלי, הצעתי בעבר שישראל תבחן יצירה של שוק פחמן משותף עם מדינות הסכמי אברהם. בינתיים, החלו מדינות אלה לפעול במסגרת הליגה הערבית וגופים אחרים ליצירת מנגנוני סחר בפליטות גזי חממה ללא ישראל. גם אם הנושא אינו בראש סדר העדיפויות של ישראל, יש לפעול כבר היום ליצירת תמחור פחמן אפקטיבי כי לשם העולם צועד. מדינות העולם נעות לעבר תמחור פחמן ושוק פחמן מפוקח ושקוף, בין השאר כדי למנוע כשלים ואובדן אמון כפי שנחשפו בפרשת Aspiration וגם כדי לדאוג לאינטרסים הלאומיים שלהן. ההיערכות לתהליכים אלה דורשת שנים, וחבל שישראל תאבד הכנסות שנחוצות לנו היום יותר מתמיד ותפגע בתחרותיות התעשייה הישראלית.
ד"ר גלית פלצור היא כלכלנית מומחית לניהול סיכוני אקלים, קיימות, אסונות טבע ואירועי קיצון, וחברת פורום דבורה.
