האם המלחמות, הבעיות הפוליטיות והקיטוב בחברה הישראלית מסיחים את דעתנו? הפגנה למען הסביבה. צילום: Pixabay
בעוד מדינות רבות בעולם מגבירות את ההיערכות וההתמודדות עם שינוי האקלים, נדמה שאנחנו – במדינה חמה, צחיחה ופגיעה במיוחד מבחינה אקלימית – מעדיפים להדחיק את הסכנה. סקר בין-לאומי רחב היקף שפורסם לאחרונה מציג תמונה מטרידה: הישראלים אינם תופסים את משבר האקלים כאיום חמור בהשוואה לאיומים אחרים. נראה שאפילו הטורקים עקפו אותנו, ואנחנו מדורגים בתחתית הרשימה מבין המדינות שהשתתפו. השאלה המתבקשת היא האם המלחמה, הבעיות הפוליטיות והקיטוב בחברה הישראלית מסיחים את דעתנו, ומונעים מאיתנו להפנות תשומת לב לאחד האיומים הגדולים והמשמעותיים ביותר על עתידנו כאן – שינוי האקלים המתרחש לנגד עינינו?
מדינות העולם מתמודדות במקביל עם שורה ארוכה של סוגיות בוערות ומורכבות, החל ממצב כלכלי קשה ועד לאתגרים פוליטיים, מדיניים, ביטחוניים וטכנולוגיים. איומים כמו הפצת מידע כוזב באינטרנט ("פייק ניוז"), מצבה של הכלכלה העולמית והטרור נתפסים היום, על פי הסקר החדש שפורסם, כמרכזיים ודחופים ביותר. לעומת זאת, הדאגה מפני שינוי האקלים ומחלות זיהומיות – נושאים שהיו עד לא מזמן בלב סדר היום הציבורי העולמי – הולכת ודועכת בשיח ברוב המדינות שנסקרו. הסקר בחן את תפיסות הציבור לגבי חמישה איומים גלובליים מרכזיים: הפצת מידע כוזב ברשתות החברתיות, מצבה של הכלכלה העולמית, טרור, שינוי האקלים והתפשטות מחלות מידבקות.
על פי הסקר, שנערך בקרב 25 מדינות וכלל מעל ל-28 אלף משתתפים, עולה כי שיעור חציוני של 67 אחוז מהנשאלים רואים בשינוי האקלים איום חמור על מדינתם. בישראל, לעומת זאת, רק 42 אחוז מהאוכלוסייה מחזיקים בעמדה זו – השיעור הנמוך ביותר בין כל המדינות שנבדקו (כולל מדינות כמו הונגריה, הודו וניגריה). יתרה מכך, שיעור הישראלים שאינם רואים כלל בשינוי האקלים איום הוא הגבוה בין המדינות ועומד על כ-24 אחוז. הנתונים הללו ממקמים את ישראל כחריגה ביחס לשאר המדינות שנסקרו, ומעלים סימני שאלה על סדרי העדיפויות בחברה הישראלית לנוכח מציאות אקלימית הולכת ומחמירה.
גם טורקיה בולטת במיוחד בתוצאות הסקר. שיעור התושבים הרואים בשינוי האקלים איום חמור זינק מ-47 אחוז ב-2013 ל-70 אחוז ב-2025 – עלייה מרשימה שמציבה את רוב הציבור בטורקיה בצד המזהה את חומרת הבעיה. אף על פי כן, גם בטורקיה וגם בישראל משבר האקלים אינו נתפס כאיום ראשון במעלה. הן בישראל והן בטורקיה הוא מדורג במקום הרביעי בלבד מתוך חמשת האיומים שנבחנו. בראש הרשימה עומד הטרור, ואחריו התפשטות מחלות מידבקות – סדר עדיפויות שממחיש את ההשפעה של המציאות הביטחונית והבריאותית באזור על דעת הקהל.
האיום של שינוי האקלים נדחק לשוליים
"במבט ראשון התאכזבתי מתוצאות הסקר בישראל בהשוואה למדינות אחרות", אומרת ד"ר נטע גלנור טנא, מנהלת פורום האקלים הישראלי. "אבל לאחר שקראתי את הנתונים לעומק הבנתי שהוא לא בהכרח משקף את התמונה המלאה". לדבריה, עצם פרסום סקר כזה בעיתוי שבו ישראל נתונה במלחמה, בשונה מהמצב במדינות אחרות שנבדקו, הופך את ההשוואה לבעייתית ולא מדויקת. "ברור מאליו שבמצב של מלחמה הציבור רואה בטרור את האיום המרכזי ולא במשבר האקלים. לא צריך מחקר כדי לנחש מה תהיה דעת הקהל", היא מוסיפה. יצוין שמדינות אחרות שנמצאות כיום במלחמה כגון רוסיה, אוקראינה או פקיסטן לא השתתפו בסקר.
ואכן, בישראל סדר העדיפויות של הציבור בולט בשונותו לעומת מדינות רבות אחרות. לפי תוצאות הסקר, האיום המרכזי בתודעת הישראלים הוא אכן הטרור: כ-89 אחוז מהציבור רואים בו סכנה ראשונה במעלה – נתון גבוה מאוד בהשוואה לרוב המדינות. אחריו ניצבת התפשטות מחלות מידבקות (55 אחוז), ולאחר מכן מצבה של הכלכלה העולמית (51 אחוז). מנגד, רק מיעוט מהישראלים תופסים את הפצת המידע הכוזב ברשתות החברתיות או את שינוי האקלים כאיומים ממשיים. במילים אחרות, סדר היום הציבורי בישראל מונע בעיקר משיקולי ביטחון ובריאות, בעוד נושאים כמו מידע כוזב ואקלים נדחקים לשוליים.
אומנם משבר האקלים נתפס בסקר בקרב הישראלים כאיום המשני ביותר, אך גלנור מעדיפה להתמקד בצד החיובי. "נכון שבשלוש השנים האחרונות נרשמה ירידה בתפיסת האיום של משבר האקלים בקרב הציבור הישראלי, אבל כשמסתכלים על התמונה הרחבה רואים דווקא מגמה חיובית. בשנת 2013 רק 30 אחוז מהישראלים הגדירו את משבר האקלים כאיום משמעותי, ואילו השנה הנתון כבר עלה לכ-42 אחוז, וזה בהחלט מעודד", היא אומרת, ומוסיפה: "אם ישאלו את הישראלים בעיתות שלום מה הם חושבים על משבר האקלים – אני מהמרת שהאחוזים יהיו גבוהים אף יותר".
האיום המרכזי בתודעת הישראלים הוא הטרור. צילום: Pixabay
משבר האקלים לא יחכה לשלום
אחת הסוגיות המרכזיות שעליהן מצביעה גלנור נוגעת לאופן שבו משבר האקלים מוצג בסקר ולבעייתיות המתודולוגית הכרוכה בכך, לטענתה. "כשמשתמשים במונח הכוללני 'איום אקלים', רבים מתקשים להתחבר אליו ואפילו לא תמיד מבינים את משמעותו", היא מסבירה. "אבל אם מפרקים אותו לנושאים מחיי היום-יום – כמו ביטחון אנרגטי, ביטחון מזון, צל במרחב הציבורי, אוויר נקי או אספקת חשמל יציבה – התשובות משתנות לגמרי". לדבריה, הדרך להתמודד עם הנושא צריכה להשתנות. "במקום לדבר על משבר האקלים בשפה גבוהה ומרוחקת, צריך לפרוט אותו להשלכות יום-יומיות על חייהם של אנשים, במיוחד בישראל, מדינה שמתמודדת עם כל כך הרבה איומים ובעיות".
על אף הנתונים המדאיגים, גלנור מבקשת שלא להרים ידיים. "אנחנו יודעים מה צריך לעשות – הפתרונות קיימים, והידע המדעי ברור", היא אומרת. "הבעיה היא לא היעדר כלים, אלא היעדר סדר עדיפויות. ברגע שהציבור והמדינה ישימו את משבר האקלים במקום שמגיע לו, נוכל לראות שינוי אמיתי". ייתכן שבמציאות הישראלית, שבה טרור ומלחמות תופסים את מרכז תשומת הלב, קשה להעלות את משבר האקלים לראש סדר היום. אבל גלנור מזכירה כי משבר האקלים לא יחכה לשוך הקרבות. "משבר האקלים הוא איום כולל", היא מסכמת, "שמשפיע במקביל גם על הביטחון וגם על איכות החיים שלנו כאן. השאלה היא האם נדע לפעול בזמן – לפני שיהיה מאוחר מדי".
