משחתת אמריקאית פולטת 9 טונות של פחמן דו-חמצני בכל שעה. צילום: pixabay
גלי חום, שיטפונות ושריפות ענק כבר לא מופיעים רק בדו"חות מדעיים, אלא מדובר בתופעות שעולות לכותרות בתדירות הולכת וגוברת. משבר האקלים ממשיך להחריף, ומדינות רבות הציבו לעצמן יעדים להפחתת פליטות גזי החממה. אך מתברר שיש גורם שלא נלקח מספיק בחשבון, והוא מושך חזק בכיוון ההפוך: מלחמות. בעוד רוב המחקרים מתריעים כיצד שינוי האקלים עלול להצית סכסוכים, מחקר חדש שפורסם בכתב העת npj Climate Action מציג תמונה הפוכה שהיא לא פחות מדאיגה – סכסוכים גיאופוליטיים הם בעצמם מכשול אדיר בבלימת המשבר.
"פיגוע אקלימי המוני"
המחקר מביא שורה של דוגמאות ממלחמות עכשוויות שממחישות זאת באופן ברור. מטוס קרב מסוג B-2 פולט טון של פחמן דו-חמצני על כל 45 ק"מ של טיסה. משחתת אמריקאית פולטת 9 טונות של פחמן דו-חמצני בכל שעה. לשם השוואה, כדי להגיע להיקף פליטות דומה לזה שעושה המשחתת עם רכב פרטי מונע בנזין, תצטרכו לנסוע כ-36,000 ק"מ. במהלך 18 החודשים הראשונים של המלחמה באוקראינה, גרמו פעולות הלחימה לפליטות של כ-77 מיליון טון של פחמן דו-חמצני – יותר מהיקף הפליטות השנתיות של מדינות כמו אוסטריה, פורטוגל או הונגריה. "אפשר לקרוא לזה פיגוע אקלימי המוני", אומר פרופ' ליאור הרמן מהאוניברסיטה העברית, מומחה לקשר בין כלכלה, אנרגיה וגיאופוליטיקה.
"אנחנו עדים בשנים האחרונות לשתי מלחמות ארוכות שמייצרות פליטות של גזי חממה בקנה מידה עצום ובקצב מהיר", הוא מסביר. "ההשפעה שלהן על האטמוספרה הרבה יותר גדולה, כי אנחנו יודעים ששחרור חד של גזי חממה בטווח קצר, ובייחוד של גז מתאן (שהוא מזיק פי עשרות מונים מפחמן דו-חמצני) אינו מאפשר זמן תגובה לאטמוספרה ולכל המערכות הביולוגיות השונות. דבר כזה מאיץ את ההתחממות [הגלובאלית] ומגדיל את הסיכויים לאירועי קיצון". לכן, לפי הרמן, אין ספק שמלחמות צריכות להילקח בחשבון בתחזיות האקלים ובקבלת ההחלטות.
הוקפא שיתוף הפעולה בין ישראל לירדן במסגרת הסכם של חשמל תמורת מים. צילום: pexels
פגיעה בתשתיות ירוקות
נוסף על כך, המחקר מתאר את פגיעת המלחמות בתשתיות ירוקות קיימות. באוקראינה הושבתו או נהרסו מערכות סולאריות, מתקני טיהור מים ותשתיות של תחבורה ציבורית, ובמקומם נכנסו פתרונות זמניים ומזהמים. פיצוץ צינור הגז NordStream שיחרר כ-300 אלף טון מאותו גז מתאן עוצמתי, ישירות אל האטמוספרה. מחקר שעשה הרמן עם פרופ' איתי פישהנדלר וליעוז דוד מספק נתון מרתק לפיו כבר ב-2019 הופק 25 אחוז מהחשמל ברצועת עזה מאנרגיות מתחדשות. הסיבה המשמעותית ביותר לכך הייתה מחסור בהגעת חשמל ודלקים לעזה, שהוביל את התושבים להתקנה של לוחות סולאריים עצמאיים מנותקי רשת. "התפתחות האנרגיה הסולארית בעזה היא דבר חסר תקדים", אומר הרמן. "אני מעריך שלפני המלחמה סיפקו המערכות הסולאריות בעזה כבר קרוב ל-50 אחוז מהחשמל. כמובן שחלק מההשפעות של המלחמה הוא הרס של התשתיות הללו".
יש גם השלכות על השיקום שיידרש. "אנשים נוטים לחשוב על שימוש בדלקים פוסיליים בהקשר של ייצור חשמל, או על הזיהום מפליטות של רכבים. אנחנו שוכחים שגם בייצור הפלסטיק שלנו, של בטון, אספלט ועוד, נעשה שימוש במקורות פוסיליים, ולכן גם שיקום רצועת עזה, שיקום העוטף ושיקום הצפון ידרשו שימוש נרחב ביותר במוצרי נפט מזהמים", מסביר הרמן.
הסבת תקציבים וניתוק קשרים
מלחמות עלולות להביא גם להסבת תקציבים מיוזמות ירוקות לטובת צרכים צבאיים. לפי המחקר שפורסם ב-npj Climate Action, בריטניה, למשל, ניתבה כספים מתקציב מימון האקלים שלה כדי לממן חבילת סיוע צבאי לאוקראינה בהיקף של מיליארד ליש"ט. כספים אלו יכלו לממן פרויקט סולארי בהספק של 1.4 ג'יגה-ואט, ולחסוך פליטות בכמות שוות ערך למגזר האנרגיה הבריטי כולו בשנה אחת. בקנה מידה עולמי, חצו ההוצאות הצבאיות ב-2023 את רף ה-2.4 טריליון דולר – מחצית מהעלות הנדרשת כדי להגיע לאפס פליטות נטו עד 2050.
גם בתקשורת רואים את השפעת המלחמות והסכסוכים. ברוסיה, לדוגמה, בין נובמבר 2021 למרץ 2022, צנח מספר האזכורים של שינוי האקלים במדיה מ-1400 לפחות מ-300 אזכורים בממוצע ליום. סדר היום הציבורי משתנה – ויחד איתו נשחקת התודעה בנושא.
נוסף על כך, סנקציות, מגבלות סחר וניתוק קשרים בין מדינות משפיעים על הפעולות לצמצום משבר האקלים. הרמן מציין כי כחלק ממהלך המעבר לאנרגיות מתחדשות שישראל מנסה להוביל, היא חתמה בסוף 2021 על מזכר הבנות עם ירדן ואיחוד האמירויות, שנקרא Prosperity Project, או בשמו האחר "חשמל תמורת מים". במסגרת שיתוף פעולה זה תוכנן להקים בירדן מתקנים סולאריים לייצור חשמל עבור ישראל, שבתמורה תעביר לירדן מים מותפלים. הדבר אמור לסייע למדינת ישראל לעמוד ביעד להגיע בעוד חמש שנים ל-30 אחוז ייצור באמצעות אנרגיות מתחדשות. אלא שנכון לעכשיו הוקפא ההסכם על ידי הצדדים המעורבים לנוכח המצב הביטחוני. לפי הרמן, ההערכה היא שב-2024 עמדה ישראל על קרוב ל-14 אחוז ייצור מאנרגיות מתחדשות, רחוק מהיעד השאפתני.
ביטחון אנרגטי
סכסוכים משנים גם את המדיניות כלפי ביטחון באנרגיה. במחקר מצוין כי הפלישה הרוסית לאוקראינה הובילה מדינות לשנות את חשיבתן האסטרטגית ולפתח מחדש עתודות גז ופחם. גם בישראל הורגש השינוי, מציין הרמן. התחייבות רשמית לסיים את השימוש בפחם בייצור חשמל עד לסוף 2025 הושהתה, ובתגובה למצב הביטחוני חזרה המדינה להפעיל תחנות פחמיות עבור תעשיות הנשק והתחבורה – זאת על אף הצורך בביזור ייצור החשמל למען הביטחון באנרגיה.
עבור האופטימיים שבינינו, הרמן לא שוכח לציין גם את הצדדים החיוביים בכל הסיפור. הרס תשתיות והשבתת מפעלים או אפילו טיסות, כתוצאה ממלחמה, מצמצמים פליטות של גזי חממה בטווח הקצר, כמו שקרה למשל כשהתפרצה מגפת הקורונה. נוסף על כך, יש מדינות שהמלחמה באוקראינה דחפה דווקא להשקיע יותר באנרגיות מתחדשות, מאחר שהן היו תלויות באספקת דלקים מרוסיה.
עם זאת, בטווח הארוך "אנחנו רואים, כתוצאה מהמלחמות, מגמה רחבה של מדינות שמגדילות את מאגרי הדלקים האסטרטגיים עבור שימוש ביטחוני. המלחמות מעודדות מדינות נוספות להיערך לאיומים, וכתוצאה מכך נוצר מרוץ חימוש רחב היקף שמעודד השקעה בתעשיות מזהמות", מסכם הרמן.
