יומן פריז: מבשלים הסכם


קריאה בטיוטה להסכם פריז, שאמור להיחתם מחר בצהריים מלמדת שנכון לעכשיו יש יותר סימני שאלה מאשר הסכמות בקרב המדינות המשתתפות. האם נקבל הסכם היסטורי, או רק עוד מסמך חסר שיניים?  

 

נציגי מדינות העולם נמצאים בישרות האחרונה של המירוץ להגיע הסכם שיציל את העולם. בעוד פחות מ-24 שעות אמורה להיחתם אמנת שינוי האקלים בפריז. מטרת הוועידה, כזכור, היתה לעצור את המשך התחממות כדור הארץ, או לפחות לוודא שהוא לא יתחמם ביותר משתי מעלות – זאת כדי למנוע נזק בלתי הפיך לחיים ולטבע שמתקיימים עליו.

האם הוועידה תצליח להשיג את מטרתה? תלוי את מי שואלים. "ההתחייבויות הנוכחיות של המדינות להפחית בפליטות גזי חממה עלולות להביא להמשך התחממות של שלוש מעלות בטמפרטורה של כדור הארץ", אומר מוחמד אדוו, פעיל סביבה קנייתי מארגון Christian Aid, שדיבר במסיבת העיתונאים הרשמית של הוועידה שנערכה היום (חמישי) בצהריים. בניגוד לאדוו, יש הרבה קולות אופטימיים שמגיעים היום מפריז.

אתמול (רביעי) פורסמה טיוטת ההסכם שאמור לצאת מפריז. מדובר במסמך בן 23 עמודים, שמנוסח בצורה מוזרה למדי: רוב הטיוטה מנוסחת במבנה של מבחן אמריקאי – שלוש גרסאות שונות לכל סעיף, שמהן נציגי המדינות צריכים להחליט על הניסוח המועדף עליהם עד רגע החתימה, בצהרי יום שישי.

מקריאה בטיוטה נדמה שרב הנסתר על המוסכם. כך, למשל, לא ברור אם מטרת ההסכם המתגבש תהיה למנוע את התחממות כדור הארץ ב-2 מעלות צלזיוס או ב-1.5 מעלות. או שאולי כל התשובות נכונות. ההבדלים בין הגרסאות הם משמעותיים ביותר: מניעת התחממות של 1.5 מעלות היא יעד שאפתני יותר שמדינות רבות (כמו קנדה, נורווגיה ומדינות איים רבות, בעיקר בעולם השלישי) דחפו אליו במהלך הוועידה. הבעיה היא שהיעד האופטימי לא באמת לווה בדוגמאות של פעולות מעשיות ליישום.

לפי טיוטת ההסכם, כל החתומים מתחייבים ליישם את תרומתם להפחתת פליטות גזי חממה, או לפחות להשתדל. מוסכם שהמדינות המפותחות צריכות לפעול במהירות האפשרית להפחית את הפליטות שלהן ב-70 אחוז, בעוד שלמדינות מתפתחות תינתן הארכה. או שלא. הנקודה עליה יש מחלוקת רצינית היא האם המדינות המפותחות יפחיתו פליטות בצורה אבסולוטית בעוד שמדינות מתפתחות יפחיתו תוך פיתוח כלכלי בר קיימא, או שהמאמצים יהיו שווים לכולם. מחלוקת נוספת היא האם המימון להפחתת הפליטות על ידי המדינות העשירות יהיה מוגדר מראש, או שיסתמך על רצונן הטוב של המדינות לתרום לנושא.

מחאה בוועידה. מי ישלם על ההסכם? תצלום: cop paris
מחאה בוועידה. מי ישלם על ההסכם? תצלום: cop paris

אולם למרות כל המחלוקת ואי ההבנות, במסיבת העיתונאים שנערכה היום עבר מסר של תקווה: כל המדינות מסכימות להסכים, יש רצון טוב והעובדה ש-184 מדינות הגישו התחייבות להפחית בפליטות גזי החממה שלהם היא הישג מרשים. נושא נוסף שנדמה שכולם מסכימים עליו בוועידה הוא שצריך עוד ועידות. על פי מה שמסתמן, המדינות המשתתפות יחזרו לשולחן הדיונים עוד שנתיים, כדי לדווח על מה שהשיגו ולעדכן את היעדים שלהן, בתקווה שאלה יהיו שאפתניים יותר מדי כינוס, זאת גם בעקבות התפתחות הטכנולוגיה והשתכללות המנגנונים המנהליים.

אחד הנושאים החמים שעדיין צריך להכריע לגביהם ביממה הקרובה הוא מי משלם על כל זה. כלומר, מי מתחייב לשלם על הפחתת פליטות, כמה ישלם ומתי. "קרן האקלים הירוקה" שהוקמה עוד ב-2010 נועדה לתמוך בפרויקטים, בתכניות ובמדיניות להפחתת פליטות במדינות המתפתחות. עד עכשו נאספו בקרן 10.2 מיליארד דולר, אבל ככל הנראה הסכום הזה יספיק רק לחמש השנים הקרובות, עד 2020. כדי שמדינות מתפתחות יוכלו ללכת בנתיב הירוק, הן צריכות לקבל אישור שהכסף יהיה שם לתמוך בהן. המשמעות של צעד זה היא אדירה: בלי שתהיה הסכמה על איך יממנו הפחתת פליטות להסכם שייחתם בפריז בעצם לא יהיו שיניים בפועל.

נושא כלכלי טעון נוסף הוא מי יתמוך בהפסדים ובנזקים של המדינות שסובלות מאסונות טבע שייגרמו משינוי האקלים. מאות אלפי אנשים ברחבי העולם איבדו את בתיהם, אדמותיהם ורכושם בשנים האחרונות כתוצאה משינוי  אקלים. המדינות הרגישות ביותר לתופעות אלו, איים קטנים למשל, הן בדרך כלל אחראיות פחות מכולם להתחממות הגלובאלית ממנה הן סובלות. לפי ההסכם המתגבש, המדינות המשתתפות בוועידת פריז אמורות להקים גוף בינלאומי שיהיה אחראי לטיפול בפליטים ומהגרים כתוצאה משינוי האקלים ולפתח כלים שיטפלו בכל הנזקים ששינוי האקלים מעשי ידי אדם יגרמו.

נציגי ערב הסעודית לוועידה. תוקעים מקלות בגלגלים. תצלום:cop paris
נציגי ערב הסעודית לוועידה. תוקעים מקלות בגלגלים. תצלום:cop paris

הדוברים והפרסומים הרשמיים לא הפנו אצבעות מאשימות אל המדינות שמסכלות את ההבנות, אבל ככל הנראה ערב הסעודית היא אחת המדינות ששמה הרבה מקלות בגלגלי ההסכם המסתמן. ואומנם, ענקית הנפט הגישה לקראת וועידה מסמך שבו היא מציעה להשתתף במאמצים למצוא מקורות אנרגיה חלופיים, אבל בלי שום התחייבות כמותית. לא הרבה יותר ממס שפתיים.

בעיה נוספת היא נושא האכיפה. ההסכם שייחתם מחר יהיה מחייב חוקית, תחת החוק הבינלאומי, אבל בלי מנגנון אכיפה. הפעולות האמיתיות שייעשו בשטח יתבצעו תחת הפיקוח של המדינות עצמן ונתונות לרצונן החופשי. בפריז מדברים הרבה על שקיפות, אבל מניסיון העבר אנחנו יודעים שתחת השקיפות אנחנו שומעים בעיקר על ההצלחות  – ופחות על כישלונות.

השאלה החשובה היא לא האם יהיה הסכם, אלא האם ייחתם הסכם פופולארי שרבים מוכנים לחתום עליו, אבל לא מחזיק מים, או הסכם יעיל, שבאמת יעניק תקווה לעתיד. את התשובה נקבל ככל הנראה מחר בצהריים.



אולי יעניין אותך