בתחנות הכוח, בעיקר אלה שמונעות בגז ובפחם, היעילות יורדת כשהאוויר והמים חמים יותר. צילום: Pixabay
שנת תשפ"ו נפתחה בשרב אחרי שבקיץ האחרון שוב נשברו בישראל שיאי ביקוש לחשמל עקב עומסי חום קיצוניים. באוגוסט, הטמפרטורה טיפסה מעל 40 מעלות במרכז ובדרום, רשת החשמל נמתחה עד קצה יכולתה, ובשעות השיא של גל החום נגה הגבירה את הפעלת יחידות הפחם והסולר כדי לעמוד בביקוש החריג. הכותרות היו צפויות – "שיא בצריכת החשמל", "עומסים כבדים על הרשת", "חשש להפסקות" – אבל מאחוריהן מסתתרת נקודת תורפה מבנית: תשתית החשמל שעליה נשענים הכלכלה והחברה בישראל לא הותאמה למציאות שבה גלי חום קיצוניים הופכים לנורמה.
חם והביקוש לחשמל מזנק
זה כבר לא אירוע נדיר של פעם בעשור. לפי השירות המטאורולוגי, בעשור האחרון נרשמה עלייה חדה בתדירות ובעוצמת עומסי החום, ובחלק מהמקומות מספר הימים החמים הוכפל ואף שולש לעומת שנות ה-90. במקביל, הביקוש לחשמל בקיץ מזנק מדי שנה. המזגנים הם "קו ההגנה הראשון" ולעיתים היחיד של משקי הבית. תעשייה, חקלאות, תחבורה ובריאות תלויים כולם באספקה רציפה. כשהמערכת מתקרבת לנקודת שבירה, זו כבר לא "אי-נוחות רגעית", אלא סיכון מערכתי.
הקשר הישיר כבר ברור: כל עלייה של מעלה אחת בטמפרטורת הקיץ מגדילה את עומס החשמל בכ-2 אחוזים, בעיקר בשל המיזוג. באוגוסט השנה נרשם ביקוש שיא של כמעט 17 אלף מגה ואט שיא כל הזמנים, בעוד שלפני עשור עמד השיא סביב 11–12 אלף מגה ואט. אך היכולת לא הדביקה את הקצב. "מרווח הביטחון" שהיה אמור לאפשר לספוג תקלות בתחנות הייצור נשחק. די בכשל יחיד בתחנה גדולה כדי להוביל לניתוקים רחבי היקף.
גלי החום כאן כדי להישאר. צילום: unsplash
כשלים בהיצע
החום לא מכביד רק על הביקוש; הוא פוגע גם בהיצע. בתחנות הכוח (בעיקר אלה שמונעות בגז ובפחם) היעילות יורדת כשהאוויר והמים חמים יותר. כלומר, בדיוק כשהצריכה בשיא, ההספק הפנוי מצטמצם. במקביל, קווי מתח והולכה מתחממים, מתארכים ושוקעים – תופעה שמגבילה את יכולת ההולכה ומעלה את הסיכון להשבתות. התוצאה הפרדוקסלית היא שבדיוק כשכולנו צריכים יותר חשמל, אז המערכת מסוגלת לספק פחות.
המחיר הכלכלי הוא בהתאם. מחקרים בין-לאומיים מצביעים על הפסד שנתי של כ-0.1 עד 0.2 אחוזים מהתמ״ג בשל היעדר או הפסקות חשמל ומים. מחקר שפורסם באפריל השנה ב-Nature Communications מידל את ההשלכות הכלכליות של השבתות חשמל רחבות היקף וארוכות (1, 3 ו-14 ימים) בארצות הברית, והצביע על ירידות של 1.3 עד 10.4 אחוזים בתמ״ג האזורי, במשך אותו הרבעון; ככל שההשבתה הייתה ארוכה יותר, כך הנזק גדל. עבור עסקים קטנים נטולי גיבוי, המשמעות היא הפסד מכירות, השמדת מלאי רגיש לחום ועלויות תיקון לציוד שניזוק.
גם משקי הבית נפגעים. מי שחסר מיזוג או שאינו יכול לשאת את חשבון החשמל המאמיר, חשוף לסיכון בריאותי. גל חום עם הפסקות חשמל עלול להפוך למלכודת מסוכנת לקשישים, לחולים כרוניים ולילדים. מעבר לבריאות, העוני באנרגיה מחריף. בעשירונים נמוכים, הוצאות החשמל בקיץ עשויות לעבור 10 אחוזים מההכנסה. כשגל חום דורש קירור רציף, חלק מהמשפחות מוותרות בפועל על מיזוג מספק.
העולם מספק לנו מראה. באירופה, גל החום של 2025 הוביל להגבלות תפוקה בתחנות הידרו-אלקטריות ובתחנות גרעיניות, בשל מים חמים מדי לקירור. בקליפורניה, באוגוסט 2020, הונהגו הפסקות חשמל יזומות (rolling blackouts) כדי למנוע את קריסת הרשת. בהודו, באפריל 2022, קוצצה אספקת החשמל במדינות רבות בעקבות גל חום ושיבושים באספקת הפחם.
המצב הרגיש שבישראל
בישראל המצב רגיש במיוחד בשל שלושה גורמים משולבים: אקלים שמתחמם מהר מהממוצע העולמי, רזרבת ייצור נמוכה בתרחישים מסוימים לעומת סטנדרט ייחוס בין-לאומי של כ-15 עד 20 אחוז ותלות הולכת וגוברת באנרגיה סולארית, שאינה זמינה דווקא בשעות השיא בערב. בצוהריים יותר מרבע מהחשמל בישראל מגיע מהשמש. בערב, כשהחום עדיין כבד והמזגנים פועלים, הייצור הסולארי כמעט לא קיים. בהיעדר אגירה מספקת של אנרגיה, הפער נסגר בהפעלה מואצת של יחידות גזיות ולעיתים יקרות יותר – מתכון לבלאי, לעלויות גבוהות ולסיכון תפעולי.
מכאן גם ההשלכות המאקרו-כלכליות: אובדן פריון בשל שעות עבודה שאובדות, עלויות אנרגיה ותפעול שעולות וביטוחים שמתייקרים. כל אירוע רחב היקף מתומחר במאות מיליוני שקלים לפחות, ובגלי חום הסיכון לשריפות ולנזק פיזי לתשתיות, כגון עמודי מתח וקווי הולכה עולה ודורש השקעות תיקון של מאות מיליונים נוספים. החברה משלמת לא רק בכסף. שיבושים חוזרים בשעות החמות מגדילים את השימוש ברכב פרטי, מחמירים את העומסים בכבישים ומעמיקים את הפער בין בעלי אמצעים לבין אלה שאין להם.
ישראל נמצאת בנקודת הכרעה. בעשור האחרון ההשקעות בתשתיות החשמל לא הדביקו את קצב הצמיחה בביקוש. בכל גל חום רציני, הסבירות להשבתות יזומות עולה. בלי תוספת ייצור, אגירה וביזור, הקיץ הבא או זה שאחריו עלול להיות הקיץ שבו נתחיל לחוש את המציאות המורכבת במלוא עוצמתה.
מה אפשר לעשות?
ראשית, יש להשלים במהירות הקמה של מתקני אגירת אנרגיה. בעולם כבר מותקנות עשרות ג׳יגה ואטים של אגירה בסוללות ליתיום-יון, המאפשרות ליהנות מחשמל שמקורו סולארי, גם בשעות הערב. בישראל יש כמה פרויקטים בהקמה, אך עדיין לא בהיקף הנדרש, וחיבורם לרשת עלול לקחת זמן רב מדי. שנית, נדרש לעדכן רגולציה: לחייב רזרבות גבוהות יותר אצל היצרנים וחברת החשמל ולתגמל זמינות בקיץ. שלישית, צריך להרחיב ולהעמיק התייעלות אנרגטית: סובסידיות למיזוג חסכוני, חובת בידוד מבנים ותקנים מחייבים לצריכת אנרגיה נמוכה. צעדים אלה זולים משמעותית מהמחיר של אירועי השבתה. גם שילוב ביזוריות אזורית ומקומית בייצור ובאספקת החשמל דורש חשיבה מעמיקה.
נוסף על כך, ראוי לפתח כלים פיננסיים: ביטוח פרמטרי המבוסס על מדדי טמפרטורה ועומס רשת יכול להעניק לעסקים קטנים רשת ביטחון מפני אובדן רווחים באירועי קיצון. ולצד הכלכלה, יש לדאוג גם לרווחה. אפשר לעשות זאת באמצעות סיוע בחשבונות חשמל למשקי בית מוחלשים, הרחבה והקמה של "מרכזי קירור קהילתיים" לימים חריגים, והסברה להתמודדות עם הפסקות חשמל. בעידן של משבר אקלים, החשמל אינו שירות מובן מאליו, אלא תשתית שדורשת ניהול סיכונים והיערכות מוקדמת.
גלי החום כאן כדי להישאר. הם לא "מזג אוויר קשה" אלא מציאות חדשה שמערערת את הבסיס שעליו נשען המשק הישראלי. תשתיות החשמל הן קו החזית: אם לא נשקיע עכשיו באגירה, בהתייעלות, ברגולציה ובכלים חברתיים – נשלם יותר. זו אינה החלטה "ירוקה", זו החלטה עסקית, כלכלית ואסטרטגית מדרגה ראשונה, ויפה שעה אחת קודם.
ד"ר מיכל גולדנברג היא בוגרת תוכנית ממשק, מרצה ויועצת מדעית-אסטרטגית לשינוי אקלים וקיימות.
ד"ר יוסי בורוכוב הוא כלכלן וחוקר לניהול משאבי טבע בבית הספר למדעי הסביבה, אוניברסיטת חיפה.
