האם רשב"י היה רוצה שנדליק רבבות מדורות?

חי וצומח | מדיניות וחברה
לאורך קיומה, הטבע והחקלאות היו חלק משמעותי מהמסורת היהודית. חשוב לזכור זאת כשאנחנו מחליטים כיצד לחגוג את ל"ג בעומר הקרב ובא

אין ספק שהחגים היהודיים קשורים בקשר הדוק לחקלאות ולאדמה. לכל אחד משלושת הרגלים, למשל, יש שם נוסף בעל משמעות חקלאית: שבועות הוא חג הקציר, סוכות חג האסיף ופסח חג האביב – כשהמילה "אביב" נזכרת בתורה גם במובן של מידת בשלות התבואה. הדבר לא מפתיע, שכן החיים הן בתקופת התנ"ך – והן בתקופת המשנה והגמרא, שבה התבססו חגי ומועדי ישראל, היו תלויים לחלוטין בחקלאות.

בעידן שלנו, שבו עבור רובנו האוכל נולד בסופרמרקט ומזג האוויר כפוף למרותו של המזגן, קשר זה עם החקלאות והטבע הולך ומתרופף. עם זאת, הזדמנויות כמו ל"ג בעומר הקרב ובא קוראות לנו לעצור רגע, ולחשוב: כיצד נוכל לחגוג את החגים היהודיים, מבלי לפגוע בסביבה שלנו?

דוגמה לקשר היהודי בין הטבע לחיים מגיעה מספר שמואל א', שבו אנחנו קוראים סיפור לא פשוט. נציגי העם פונים אל הנביא שמואל ומבקשים ממנו שימליך עליהם מלך. שמואל לוקח קשה את העניין – לא רק כי הוא רואה בכך סוג של הבעת אי-אמון בו, אלא בעיקר כי הוא חושש שמרגע שימונה מלך, עם ישראל יעבוד את המלך ולא את אלוהים. הוא מכנס את העם בימי קציר חיטים – בשיא הקיץ, וכדי להוכיח את כוחו של אלוהים הוא קורא לו – וגשם מתחיל לרדת. העם ההמום פונה לשמואל, ומבקש ממנו: "הִתְפַּלֵּל בְּעַד־עֲבָדֶיךָ אֶל־ה' אֱלֹהֶיךָ וְאַל־נָמוּת כִּי־יָסַפְנוּ עַל־כָּל־חַטֹּאתֵינוּ רָעָה לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ" (שמואל א יב, יט). חששו של העם לא היה ממוות בעקבות הגשם, שהיה ברוח המבול בימי נח – אלא ממוות ברעב עקב הרס התבואה בידי הממטרים. חשבו על החקלאים שעמלים במשך שנה שלמה על השדה: מעבדים, חורשים, מסקלים אבנים ומבריחים מזיקים. ובשיא הקציר, שאמור לספק את צרכם למשך השנה הקרובה – מגיע הגשם.

Night photo of a bonfire with sparks. Bright flame against a dark background. High resolution photo of a bonfire.
הזדמנויות כמו ל"ג בעומר קוראות לנו לעצור רגע, ולחשוב: כיצד נוכל לחגוג את החגים היהודיים, מבלי לפגוע בסביבה שלנו? Photo by Tengyart on Unsplash

היחסים בין האדם לבין הטבע והסביבה נוכחים בצורות שונות במסורת היהודית. אלוהים מניח את האדם הראשון בגן עדן כדי "לעבדה ולשמרה". כל אחד מבניו של אדם, קין והבל, מייצג היבט אחר של החקלאות והסביבה – קין הוא איש אדמה, והבל רועה צאן. עד דורו של נח בני האדם היו צמחוניים, ורק לאחר המבול החל האדם לאכול בשר. פרשנויות שונות ניתנו לתזמון הזה: אחת מהן, למשל, טוענת שמטרת ההיתר לאכול בשר הייתה עידון האלימות בין בני האדם – פרשנות שחייבים לציין שלא נוחה למקרא.

החור שאנחנו קודחים מתחתינו משפיע על הכלל

ל"ג בעומר, שיצוין בשבוע הבא, לא מופיע בתורה, בתנ"ך, במשנה או בתלמוד. מדובר במועד שנקבע מאוחר הרבה יותר, בימי הביניים, ושרק בדיעבד הועמסו עליו מסורות שונות. אחת מהן היא שבמועד זה הסתיימה המגפה של תלמידי רבי עקיבא, שגבתה את חייהם של 24 אלף איש. מדוע חלו? חלק אומרים שהם לא נהגו כבוד זה בזה, וחלק שהסיבה היא מרד בר כוכבא. מסורת אחרת מעניקה לחג גוון מיסטי, ומעמידה במרכזו את דמותו המיוחדת של רבי שמעון בר יוחאי. וכך, סביב קברו במירון החלה להתבסס ההילולה השנתית, שבמרכזה המדורה הגדולה מעל אחוזת הקבר. התנועה הציונית לקחה את העניין צעד קדימה, והציבה במרכז החג את דמותו של בר כוכבא, כסמל לגבורה. בעקבות זאת, המדורה של ההילולה התפשטה והפכה לעשרות אלפי מדורות ברחבי הארץ.

בשנים האחרונות הולכות ומתמעטות המדורות. שיקולים בטיחותיים וסביבתיים מחייבים אותנו לחשיבה אחרת שתיתן ביטוי וסמליות לל"ג בעומר. רבים מרגישים טעם מסוים של חמיצות עקב כך: יש משהו בהוד של אש כשהכול חשוך מסביב, בתפוחי אדמה מפויחים ובריח שנדבק לך לבגדים ולעור כדי להזכיר לך טעם של ילדות וימים של נערות. אבל אם נקלף קצת את הקליפה ונחשוב על המהות, נגלה שאפשר לצקת תוכן לא פחות עמוק, משמעותי וכיפי לחג. השמחה, האור, המפגש החברתי, התחושה של "ביחד" – כולם יכולים להיות מושגים גם בדרכים אחרות, שלא גוררות איתן פגיעה סביבתית או סכנה בטיחותית.

לירון מרוז.
לירון מרוז. צילום: נטע לנצמן

כך למשל, במהלך השבוע הבא (12-7 במאי) יתקיים במקומות שונים בארץ "שבוע המדע והסביבה", שמאורגן על ידי האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה. בין עשרות האירועים השונים שיתקיימו בו, ייערכו גם אירועים אלטרנטיביים לל"ג בעומר: תצפית כוכבים עם טלסקופים, סיורי עששיות, סדנאות קרקס ומופעי אש.

הזכרנו את רבי שמעון בר יוחאי, ואי אפשר שלא לסיים באחד מהסיפורים המפורסמים שהוא סיפר לנו. "משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה. נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו: מה אתה יושב ועושה? אמר להם: מה אכפת לכם, לא תחתי אני קודח? אמרו לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה" (ויקרא רבה, פרשה ד). רבי שמעון בר יוחאי מזכיר לנו שהמעשים הפרטיים של כל אחד ואחת מאיתנו לא משפיעים רק עליהם – אלא גם על הסביבה, ועל כולנו.

לירון מרוז הוא מנכ"ל האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, ולשעבר מנכ"ל מיזם 929 – תנ"ך ביחד.



אולי יעניין אותך