להיות חלק מהשינוי

מז"א ואקלים | תשתיות ואנרגיה
תרומתה של ישראל למניעת שינוי האקלים ולהתמודדות עם השפעותיו יכולה להיות משמעותית, אך המדינה לא נרתמה עדיין לעניין ברצינות מספקת. עדיין אפשר לשנות את המצב ולקבוע יעדים שאפתניים יותר בתחום הפחתת פליטת גזי החממה l דעה

 

משב של תקווה נושב מפריז, שבה נפתחה בשבוע שעבר ועידת שינוי האקלים של האו"ם. המטרה העיקרית של משתתפיה היא להגיע להסכם משותף כדי למנוע את המשך שינוי האקלים העולמי, או לפחות לעצור את התחממות כדור הארץ, כך שלא תעלה על שתי מעלות צלסיוס. שתי מעלות אולי לא נשמע הרבה, אבל זה הסף שאחריו השינויים באקלים, בזרמי הרוחות ומי האוקיינוסים, בהמסת הקרחונים ובתהליכים עולמיים אחרים ימיטו אסון בלתי הפיך. כדי להגיע ליעד הזה צריך להוריד את פליטת גזי החממה בכל העולם ב-70-40 אחוז עד שנת 2050 – יעד שאפתני, שרק אם כל העולם יתגייס לעמוד בו נוכל להבטיח את המשך קיומנו בנוחות שלה אנו רגילים.

בניגוד לוועידות דומות שהתקיימו בעבר – קופנהגן 2009, למשל – שבהן המדינות לא הצליחו להגיע להסכם מחייב משפטית, בין השאר בגלל מחלוקות לגבי כמה המדינות המתפתחות והחלשות צריכות לתרום. הפעם, הגישה שונה: כל מדינה מציגה יעד שהוא הגיוני בשבילה ושהיא יכולה ליישם אותו. ומכיוון שהיעד הוא התנדבותי, כל מדינה רוצה להיראות טוב בעיני המדינות האחרות.

מנהיגי 195 מדינות בעולם הגיעו לפריז במטרה אחת: לעצור את ההתחממות ולהתמודד עם השינוי שכבר מתרחש. צילום: ConexiónCOP Agencia de noticias, Flickr
מנהיגי 195 מדינות בעולם הגיעו לפריז במטרה אחת: לעצור את ההתחממות ולהתמודד עם השינוי שכבר מתרחש. צילום: ConexiónCOP Agencia de noticias, Flickr

גם ישראל רוצה להיראות טוב בעיני העולם, ובספטמבר השנה החליטה הממשלה על היעד להפחתת פליטות גזי חממה: עד שנת 2030 כל תושב בישראל מתחייב לפלוט בכל שנה מקסימום 7.7 טון פחמן דו-חמצני (או גזי חממה מקבילים) לאדם. המדינה מתחייבת עוד להפחית ב-26% את פליטות גזי החממה שלה יחסית ל-2005, יעד זעום בהשוואה למדינות האחרות ובטח יחסית למדינות ה-OECD. בנוסף, הממשלה הקציבה 300 מיליון שקל ליישום התכנית שלוש השנים הבאות, סכום זעום לכל הדעות.

כיום, כל אזרח בישראל פולט כ-9.5 טון פחמן, מה שמציב אותנו במקום ה-31 בעולם בכמות הפליטות לנפש. תרומתנו לכמות העולמית היא 0.2% בלבד. לשם השוואה, סין, שכולם אוהבים להפנות אליה אצבע מאשימה על תפקידה בהתחממות כדור הארץ, פולטת כבר היום 7.4 טון לנפש בלבד, פחות מהיעד שישראל הציבה לעצמה בעוד 15 שנים. סין, אגב, הגיעה לפריז עם הצהרה על הפחתה של 65% מהפליטות שלה.

היכן עומדת ישראל ביחס למדינות האחרות ומדוע אינה מוכנה לתרום יותר למאמץ משותף? צילום: COP PARIS, Flickr
היכן עומדת ישראל ביחס למדינות האחרות ומדוע אינה מוכנה לתרום יותר למאמץ משותף? צילום: COP PARIS, Flickr

נדמה שהתכנית שישראל מציגה בפריז נעשתה רק כדי לצאת לידי חובה, ודאי שהיא לא מסמלת השתתפות אמיתית במאמץ בינלאומי להבטיח את המשך קיום המין האנושי. נוסח התכנית שהוגשה לאו"ם נשמע בעיקר מצטדק: "היעד שלנו הוא הוגן ושאפתני", נכתב בהצהרת הכוונות של ישראל לוועידה. במסמך מתרצים את היעד הנמוך בעובדה שישראל היא מדינה קטנה וצפופה. מצד שני, נטען במסמך, גידול האוכלוסין שלנו גדול מהממוצע (אך לא נכתב אם ישראל תהיה מוכנה לעשות משהו בעניין זה) והגידול שלנו בתל"ג גדול יותר מהממוצע של ה-OECD.

"אף מדינה, קטנה או גדולה, עשירה או ענייה, איננה חסינה בפני השלכות שינוי האקלים", אמר נשיא ארה"ב ברק אובמה בפתח הוועידה בפריז. רק מעטים לא רואים את ממדי ההרס ששינוי האקלים ממיט ברחבי העולם מדי יום. גם ישראל חשופה להשפעות השינוי – בצורות, אספקת מים לא סדירה ועלייה במפלס הים התיכון. לכן, הפחתת הפליטות היא לא רק צעד הצהרתי, אלא צורך ממשי של המדינה.

מעבר להתחייבות להפחתת פליטות, יש לישראל עוד הרבה מה לעשות. ישראל נחשבת למובילה בפיתוח טכנולוגיה לאנרגיה סולארית ואנרגיות מתחדשות. לישראל יש גם הרבה מה להציע בתחום ההסתגלות לתוצאות השליליות של שינויי אקלים, למשל בתחום התפלת המים.

"התועלות של יישום פעולות להפחתת פליטות גזי חממה הן רבות ומשמעותיות", אומרת החלטת הממשלה, שהציעה את היעד הנמוך של 26% הפחתה בלבד. תכנית הפחתת הפליטות מציעה חיסכון של כ-5.5 מיליארד שקל ומינוף השקעות בישראל והערך המוסף שיכול להיות להקטנת פליטות גזי החממה כולל תעשייה יעילה ותחרותית יותר, צמיחה בקלינטק, ביטחון אנרגטי, הקטנת התלות בייבוא והקטנת הזיהום והתחלואה מזיהום אוויר.

ועידת פריז היא הזדמנות לישראל למתג את עצמה כמובילה בנושא שינוי האקלים וכך לתרום הן לדימוי הבינלאומי שלנו והן לשמירה על כדור הארץ. בימים הקרובים יש לנו הזדמנות להראות מנהיגות בינלאומית ולהתחייב ליעד מוגדל מזה שנציגי המדינה הביאו עמם לפריז. רק כך נוכל לקחת חלק משמעותי בפתרון משבר מורכב כמו שינוי האקלים.

בעקבות הכתבה בזווית, הטור פורסם גם באתר וואלה.

מירי צלוק

הכותבת היא ד"ר למדעי הסביבה ושימשה בעבר כיועצת מדעית במשרד להגנת הסביבה

 



אולי יעניין אותך