כ-1,500 ישראלים מאבדים את חייהם בגלל שימוש מיותר ברכבים פרטיים מדי שנה – והמספר רק הולך וגדל. מספר ההרוגים בתאונות דרכים קטן בשליש ויותר מהמספר הזה – אז איך הגענו למספר הזה? התשובה היא שהתרגלנו לחשוב שהסכנה העיקרית בשימוש בכלי רכב היא תאונות דרכים. קמפיינים של עשרות מיליוני שקלים מוקדשים מדי שנה לנושא החשוב של בטיחות בדרכים, אך באותו זמן אנחנו שוכחים שבכל התנעה של הרכב, בייחוד באזורים עירוניים, אנחנו מפזרים לאוויר חומרים רעילים ומסוכנים לבריאות.

קשה לתאר את גודל האבסורד שבו אנחנו כחברה מסכימים לכך שעל מנת להניע את עצמו אדם במשקל של כמה עשרות קילוגרמים יזיז במרחב עירוני כלי במשקל 3 טון על ידי שריפת חומרים רעילים מספר מטרים מהולכי רגל ילדים קטנים ומוסדות חינוך.

בשנת 2015 נהרגו 357 בני אדם כתוצאה מתאונות דרכים בישראל. באותה שנה העריך ארגון ה OECD שבישראל מתו כ-2,200 אנשים כתוצאה מחשיפה לאוויר מזוהם – שכמחצית ממנו מיוחס לזיהום אוויר תחבורתי. עיקר הפגיעה מזיהום אוויר תחבורתי מתרחשת במרכזי ערים, בנסיעות למרחקים קצרים ובפקקי תנועה במרכזי ערים. בדיוק במקומות שבהם בני אדם לא ממש צריך כלי רכב.

האם נעלה על דעתינו שבשביל נוחות המעשנים נתיר להם לעשן בתוך מטוס צפוף או באוטובוס? עד לפני כמה עשרות שנים זה היה ברור שכן והיום זה ברור לחלוטין שלא. אז למה אנחנו מתעכבים עם ההגבלות על כלי הרכב?

הטיות קוגניטיביות מטשטשות את המציאות

אחת התופעות הדומיננטיות בשיח הציבורי על תחבורה היא הטיית הזמינות והטיית הנגישות (availability heuristic), תופעות שדווחה לראשונה על ידי הפסיכולוגים עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, שזכו בפרס נובל על עבודתם. בקצרה ההטיות הללו גורמות לנו להעריך את ההסתברות של אירוע מסוים כגבוהה יותר אם האירוע מוחשי יותר או מוכר יותר. כולנו יכולים לדמיין בקלות תאונות דרכים מאחר וראינו אותם – לעומת זאת, קשה יותר לדמיין מוות של ילד בן 3 בייסורים כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר ממנועי בנזין ודיזל.

ההטיה הזו גורמת לנו לחשוב שזה לגיטימי לקחת את הרכב במרכז עיר למרחק של קילומטר או שתיים בלי נקיפות מצפון. אם היינו מפנימים שעל כל X קילומטר של נהיגה ברכב בעיר אנחנו למעשה הורגים אדם בגלל זיהום אוויר, היינו שוקלים כל נסיעה לפחות פעמיים ומפעילים לחץ משמעותי לשימוש באמצעי תחבורה פחות קטלניים, כמו הליכה, אופניים או אפילו רכבים חשמליים קטנים.

בשבועות האחרונים עלו לכותרות מקרים מצערים של מוות בתאונות שבהם היו מעורבים אופניים ובפרט אופניים חשמליים. כתגובה מיידית עלו גם קריאות למלחמת רגולציה באופניים החשמליים הטלת איסורים וכו'. במקרים האלו שוב נראה שאנחנו סובלים מהטיית הזמינות והנגישות של טברסקי וקהנמן.

הנתונים מבהילים עוד יותר אם מתחשבים במספר הרב של הפצועים והעלויות האסטרונומיות למשק הקשורות בשימוש עודף ברכב הפרטי. יתרה מזאת, על פי הדו"ח כמחצית מרוכבי האופניים החשמלים בישראל הם בעלי רישיון רכב או קטנוע, כך שהשימוש באופניים חשמליים מחליף במקרים רבים שימוש בכלי רכב. מכאן שסביר להניח שבמקביל לעליה המזערית בתאונות באופניים חשמליים ישנה ממש מולנו ירידה משמעותית בתמותה ופציעה מתאונות כלי רכב.

האם מקבלי ההחלטות יקחו בחשבון את הנתונים האלו? ככל הנראה שלא, כי אין לאף אחד אינטרס להחליט לסגור עוד כבישים לכלי רכב מזהמים, או להטיל מס גודש על שימוש קטלני ברכב במרכזי ערים, בעוד שדעת הקהל הציבורית נוטה להיות כרגע נגד האופניים החשמליים.

החלופה היעילה ביותר לתחבורה אישית

בהתחשב באקלים הישראלי, אופניים חשמליים מהווים את חלופת התחבורה האישית היעילה ביותר לשימוש במרכזי ערים ואולי היחידה שקיים סיכוי אמיתי שתאומץ ככלי תחבורה מרכזי על ידי חלקים נרחבים של הציבור בהינתן תשתיות מתאימות. לתחבורת אופניים חשמליים יש מספר רב של יתרונות כלכליים, חברתיים וסביבתיים: שיפור הבריאות הציבורית בשל הקטנה של השפעות בריאותיות של מכוניות כגון זיהום אוויר מתחבורה צמצום תאונות הדרכים וזיהום הרעש, צמצום הוצאות של עסקים ושל משפחות על חניה, דלק אגרות, ביטוחים ועוד, הקטנה של אי שוויון תחבורתי שמובילה לשיפור הניידות חברתית והקטנת אי שוויון כלכלי; שיפור הנגישות והשיתופיות של כלל שכבות האוכלוסייה .

אני מאמין שצריך לקדם את השימוש באופניים חשמליים, תוך הקפדה על נקיטת צעדים שיבטיחו ירידה במספר הנפגעים ואת הפגיעה בהולכי רגל. יחד עם זאת צריך לשקול בכובד ראש כל צעד  חקיקתי שאולי יגרום בטעות אפילו לכמה מאות בודדות של תושבים לחזור לרכב מזהם ולעזוב את הכלי חשמלי. מאחר וכל החלטה שתגרום לאנשים לוותר על האופניים החשמלים תוביל לעודף תמותה ותחלואה בטווח המיידי למרות שלא נראה על כך כותרות בעיתונים.

צעדים מיידים אפשריים יכולים לכלול:

• הסדרת השימוש באופניים באופן ברור וגורף. בדומה למודל שאומץ על ידי ארגון התחבורה הציבורית בלונדון בריטניה.
• אכיפה של חובת חבישת קסדה לצמצום פגיעות הראש.
• הגבלת מהירות מכנית/אלקטרונית (בכלי עצמו) לאופניים החשמליים (שכיום נפרצת לפני או אחרי שהם נמכרים).
• הסדרה מהירה של שבילי אופניים גם אם על חשבון נתיבים לרכבים מזהמים כפי שהוצע לאחרונה ב"מתווה להחזרת השפיות למדרכות" שפורסם ע"י מתכנני ערים וחוקרים עם ניסיון רב בתחום.
• אכיפה קשה כנגד פורעי חוק שנמצאת באחריות משרדי הממשלה הרלבנטיים והרשויות המקומיות. אם ראשיהם יחליטו להילחם בתאונות ולא באופניים, הצעד הזה יביא לחיסכון משמעותי בחיי אדם, גם מתאונות וגם מחשיפה לזיהום אוויר של כלי רכב.