גם בישראל של שנת 2025 יש לא מעט אנשים שבשבילם להדליק את המזגן בבית זה מותרות. צילום: adobe stock, krishna.
הקיץ חווינו שני גלי חום ממושכים: האחד בסוף יולי והאחר בין ה-8–14 באוגוסט, שהיה חריג לא רק בעוצמתו אלא גם במשכו הארוך. איך צלחנו את זה? רבים מאיתנו יכולים לומר תודה על המזגנים שפועלים ללא לאות. אבל מתברר שגם בישראל של שנת 2025 יש לא מעט אנשים שבשבילם להדליק את המזגן בבית זה מותרות: כ-20 אחוז ממשקי הבית בארץ סובלים ברמה כזו או אחרת מעוני באנרגיה – מצב שבו אין להם אפשרות כלכלית להשתמש בחשמל לצורכיהם הבסיסיים. בימים שבהם משבר האקלים מביא איתו עלייה בכמות ובתדירות אירועי מזג האוויר הקיצוניים, עוני באנרגיה נהפך לבעיה אקוטית יותר ויותר, שעלולה לסכן חיים.
דו"ח חדש שיזמה האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, בשיתוף קרן היינריך בל, ביקש לבחון את ממדי התופעה של עוני באנרגיה בישראל ולאפיין את האוכלוסיות שנפגעות ממנה, במטרה לייצר המלצות קונקרטיות לטיפול בה ברמה המדינית וברמה המקומית.
יוקר המחיה מחריף את הבעיה
עוני באנרגיה בעולם המערבי הוא בעיה נפוצה יותר ממה שהיינו מצפים. הדו"ח מציין שבאיחוד האירופי 8–16 אחוזים ממשקי הבית סובלים ממנה כיום, ובארצות הברית כ-27 אחוז ממשקי הבית סבלו בשנת 2020 מהתופעה. "העיסוק בעוני באנרגיה בישראל הוא חיוני, בעיקר לנוכח שינוי האקלים, המאופיין בין היתר בגלי חום וקור שהתדירות והעוצמה שלהם הולכות ומחריפות", אומרת ד"ר אנה הלס, המנהלת המדעית של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, שריכזה את כתיבת הדו"ח. "זה חשוב גם עקב משבר הדיור והעלייה העקבית ביוקר המחיה בישראל – מגמות שמחריפות את הפְּגִיעוּת לעוני באנרגיה בקרב אוכלוסיות מוחלשות. בכתיבת הדו"ח הסתמכנו על ספרות מחקרית, על מסמכי מדיניות מהארץ ומהעולם ועל שיחות עם אנשי ונשות מקצוע – כדי להבין את התופעה ולגבש המלצות לצעדים לצמצומה שמתאימים ספציפית למאפיינים החברתיים של האוכלוסיות הפגיעות בישראל".
לפי הדו"ח, יש שבע אוכלוסיות שהן בדרך כלל הפגיעות ביותר להשלכות של עוני באנרגיה: בעלי הכנסה נמוכה, קבוצות מיעוט אתניות או חברתיות, אוכלוסיית הגיל השלישי, ילדים, נשים (ובפרט אימהות יחידניות), משפחות מרובות ילדים, וכן בעלי מוגבלויות וחולים כרוניים. בהתחשב בקטגוריות הללו – ובכך שהצטלבות ביניהן מעלה את רמת הפגיעות – האוכלוסיות בישראל שזוהו כפגיעות ביותר הן אנשים החיים בעוני, האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה הבדואית, וכן אוכלוסיית הגיל השלישי.
"חשוב להבין שעוני באנרגיה הוא לא תופעה אחידה, אלא כזו שבאה לידי ביטוי בצורות רבות ומגוונות", מדגישה הלס. "מיפוי התופעה וזיהוי האוכלוסיות שנפגעות ממנה הם הכרחיים כדי שהמדינה והרשויות המקומיות יוכלו לטפל בה באופן אפקטיבי".
מי שאין להם מזגן, או שלא יכולים להפעיל מזגן בבית, יכולים למשל להשתמש בתשתיות קהילתיות, כלומר לצאת ולהתקרר בקניון או בספרייה הציבורית. צילום: unsplash
הכי מוחלשות, הכי פגיעות
אבל מה זה בעצם עוני באנרגיה, ומי נופל תחת הקטגוריה הזו? "עוני באנרגיה מתאר קושי להבטיח שירותי אנרגיה בסיסיים, שהם חיוניים לשמירה על בריאות וכבוד האדם", אומרת ד"ר סתיו שפירא, מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. "זהו מצב שבו משקי בית אינם יכולים להרשות לעצמם גישה מספקת לאנרגיה עבור שירותים כמו חימום וקירור של הבית, תאורה, בישול, הפעלה של מכשירים אלקטרוניים כמו מקרר או מכונת כביסה, או מכשירים רפואיים חיוניים. זו תופעה מורכבת מאוד. המצבים הקיצוניים הם כשאין בכלל נגישות לתשתיות חשמל, כמו שקורה בישראל למשל בכפרים בדואים לא מוכרים בנגב, או כשיש ניתוק מחשמל בגלל אי-תשלום חשבון חשמל או צבירת חובות. יש גם אנשים שהתשתיות הפיזיות שיש להם גישה אליהן הן רעועות – כלומר לא יציבות או לא בטיחותיות".
אחת התוצאות הבעייתיות היא חשיפה לטמפרטורות מזיקות, בין אם בקיץ או בחורף. "כשאנשים סובלים מעוני באנרגיה, אין להם יכולת לווסת את הטמפרטורה בבית, מה שחושף אותם – בטח במדינה חמה כמו ישראל – להשפעות מזיקות של אירועי מזג אוויר קיצוני", אומרת שפירא. "באופן צפוי, מי שסובלים יותר מעוני באנרגיה הם האוכלוסיות הכי מוחלשות, אלה שפעמים רבות גם יהיו פגיעות יותר לנזקים של עוני באנרגיה ולחשיפה לטמפרטורות מזיקות – כמו ילדים וקשישים.״
לפי ממצאי הדו"ח, כאמור, בישראל האוכלוסיות המועדות לכך ביותר הן בין היתר החברה הערבית בכללותה והחברה הבדואית – חברות שסובלות הן משיעורי עוני גבוהים יותר והן ממצב בריאותי ירוד יותר ביחס לחברה היהודית. הצטלבות הגורמים הללו הופכת את האוכלוסיות האלה לפגיעות עוד יותר. לפי הדו"ח, "תנאי המגורים בחברה הערבית מתאפיינים בצפיפות גדולה, בבעיות תשתית ובחיבורים ללא היתר לרשת החשמל. זאת עקב אי-הסדרה ארוכת שנים של הליכי תכנון ובנייה ביישובים הערביים, היוצרת מפגעי בטיחות ועומס על רשת החשמל", בעוד שבחברה הבדואית יש ישובים רבים שאינם מוכרים על ידי הממשלה, ולכן אין להם גישה לתשתיות חשמל מוסדרות.
מה עדיף: לקרר את הבית, או לקנות אוכל?
בישראל אין כיום מדד רשמי שלפיו מגדירים מי נכנסים לקטגוריה של עוני באנרגיה. במחקר שביצעו ד"ר שפירא וד"ר נעמה טשנר מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בשיתוף עם ד"ר דורון סייג מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ניסו להגדיר מדד כזה, שיאפשר מדידה וטיפול במשקי הבית הסובלים מהתופעה, ואף מיפו את התופעה בישראל.
"עוני באנרגיה בישראל מתאפיין בשתי צורות עיקריות: האחת נקראת נטל אנרגטי ובו אחוז ההוצאות של משק הבית על צורכי אנרגיה גבוה ביחס להכנסות שלו. במקרה כזה, משק הבית עלול להיכנס למין מעגל של חובות וניתוקים", מסבירה שפירא. "הצורה השנייה נקראת עוני סמוי. זו הצורה הנפוצה יותר בישראל; כ-13 אחוז ממשקי הבית סובלים ממנה. זה מצב שבו אנשים נמנעים מצריכה של אנרגיה ועושים כל מיני מניפולציות התנהגותיות במטרה להימנע מתשלום חשבון חשמל גבוה או צבירת חוב. למשל, הם לא ידליקו מזגן אף על פי שיש גל חום, או שידליקו מזגן אבל יצטרכו לוותר על אוכל או על תרופות. הבעיה עם הצורה הזו היא שמשקי בית כאלה הם למעשה 'שקופים' עבור הרשות המקומית וגורמי הרווחה, מכיוון שהיות שהם נמנעים משימוש, הם לא יקבלו התראות על ניתוק, ואז אי אפשר לדעת שהם בבעיה. אבל המצב שלהם הוא לא טוב. הם נאבקים. הם נאלצים כל הזמן לעשות משא ומתן עם עצמם על מה לוותר".
בין ההשלכות של עוני באנרגיה נמנים פגיעה בחינוך וביכולת הכלכלית, כמו גם בבריאות ובשלומוּת (well-being) הפיזית והנפשית. "יש קשר ברור ומוכח בין חיים בתנאים של עוני באנרגיה להיבטים של בריאות ועומס תחלואה", אומרת שפירא, "בין היתר תחלואה נשימתית, תחלואה לבבית ותחלואה אלרגית. אנשים בעוני גם נוטים יותר לחיות בתנאי דיור לא נאותים, כמו חלונות שלא נסגרים עד הסוף, שמצריכים יותר אנרגיה כדי לחמם ולקרר את הבית, או רטיבות ועובש – הגורמים לחשיפה לתנאים מזיקים. נמצא שיש גם קשר בין עוני באנרגיה להחמרה בתחלואה קיימת, בין אם מחלות כרוניות, סוכרת או יתר לחץ דם. מנגנוני ויסות החום של החולים במחלות האלה – כמו גם אצל אנשים שהם מבוגרים מאוד או ילדים צעירים מאוד – עובדים באופן יעיל פחות, מה שמעלה מאוד את הפְּגִיעוּת שלהם".
מה אפשר לעשות?
"יש רמות שונות שבהן ניתן להתמודד עם עוני באנרגיה: ברמת הפרט ומשק הבית, ברמת הרשות המקומית וברמה הלאומית", אומרת שפירא. "ברמה האישית, מי שאין להם מזגן, או שלא יכולים להפעיל מזגן בבית, יכולים למשל להשתמש בתשתיות קהילתיות, כלומר לצאת ולהתקרר בקניון או בספרייה הציבורית. הרשות המקומית, לעומת זאת, יכולה ליישם כלים להתאמת המרחב הציבורי, כמו לייצר יותר הצללות ואזורים ירוקים בעיר כדי לקרר מרחבים ציבוריים ובניינים, להפעיל מזרקות שאפשר לשחק בהן בחוץ ולהתקרר בקיץ, ולהנגיש לכולם תשתיות כמו בריכות ציבוריות. יש גם כלים שהיא יכולה ליישם ברמת הסיוע הפרטני למשקי בית שזקוקים לכך, כמו סיוע בתשלום חשבון החשמל, מענקי חימום וקירור, עזרה בתיווך מול חברת החשמל, טיפול במפגעים ביתיים שפוגעים ביכולת לחמם ולקרר את הבית ועוד".
"יש גם דברים שאפשר לעשות ברמה הלאומית, למשל להגדיר צרכנים פגיעים שאי אפשר לנתק מהחשמל או להפעיל נוהל שלפיו לא ניתן לנתק צרכנים מהרשת באירועי מזג אוויר קיצוני. אבל יש חסמים משמעותיים היום ליישום של הכלים האלה. חסם מרכזי הוא זה שאין היום הגדרה אחידה ומוסדרת, ושעד עכשיו לא היה שום מדד לקבוע מי למעשה חיים בעוני באנרגיה. בכך אנחנו מקווים שהמדד שפיתחנו במסגרת המחקר שלנו יוכל לעזור להגדיר באופן ברור מי הם האנשים שסובלים מהתופעה, כדי שאפשר יהיה לתת את המענים המתאימים עבורם", היא מסכמת.
