כדי להתמודד עם שינוי האקלים יש להקים מטה אקלים לאומי במשרד ראש הממשלה, שירכז את התמונה האסטרטגית ויתכלל את ההיערכות לטווח הקצר ולטווח הארוך. צילום: wikimedia commons
באזור שמתחמם בקצב כפול מהממוצע העולמי, מדיניות שנשענת על נתוני עבר שכבר אינם רלוונטיים מתיישנת עוד לפני שהיא מיושמת. מדיניות כזאת עלולה להותיר את ישראל לא ערוכה לשינוי האקלים ולהעמיד בסכנה את הביטחון הלאומי. ממשלה חדשה, שתעמיד את החוסן של אזרחיה בראש סדר העדיפויות, תידרש להיערך לאירועי קיצון מתפרצים ולתהליכים אקלימיים מתמשכים, ולהביא בחשבון את השפעתם על המערכות האזרחיות, הכלכליות והביטחוניות בישראל ובסביבתה. בחינה כזאת תאפשר לזהות את התלות בין המערכות, לאתר קשרים בין משרדי הממשלה ובהתאם – לאגם משאבים במקומות הנכונים.
הצורך במבט רחב נובע מאופיו של הסיכון האקלימי: גל חום, למשל, מעמיס בעת ובעונה אחת על רשת החשמל, על מערכת הבריאות ועל המרחב העירוני, והצפה עקב אירוע גשם קיצוני עלולה להשבית שרשרת של תשתיות ושל שירותים שתלויים זה בזה. כשכל אחד ממשרד הממשלה עוסק רק בסוגיות שבתחום אחריותו, נקודות החיבור בין המערכות הופכות לנקודות העיוורון של הממשלה: ייתכן שכל גוף בפני עצמו יהיה ערוך לשינויי האקלים, אך המערכת כולה תישאר פגיעה.
לישראל לא חסר ידע מדעי ומעשי – הפערים הם ביכולת לתרגם אותו לתמונת סיכון לאומית, להחליט על סדרי עדיפויות ולהגיע להחלטות תקציביות. לפי ה-OECD, גופי המטה שבליבת הממשלה אמורים לקבוע כיוון משותף, לחבר בין תכנון לתקציב ולוודא שהחלטות מבוצעות. המשרדים יישארו אחראים לעבודתם, אך הכרעות בין צרכים מתחרים יש לקבל ברמה שרואה את התמונה המלאה.
הפער בישראל
בשנת 2018 הכירה הממשלה בצורך בהיערכות לאומית לשינוי האקלים, והקימה את מינהלת ההיערכות לשינוי אקלים במשרד להגנת הסביבה. עם זאת, המינהלת פועלת במסגרת סמכויות ומשאבים מוגבלים, ומימוש מלוא הפוטנציאל שלה תלוי בביסוס מעמדה ובחיזוק החיבור הישיר שלה למוקדי קבלת ההחלטות. ב־2022 הוקמה המחלקה למדיניות אקלים במטה לביטחון לאומי. הקמת המחלקה הייתה צעד משמעותי לקראת התייחסות לשינוי האקלים כאל סוגיה אסטרטגית, אך באפריל האחרון היא נסגרה. דו"ח מעקב של מבקר המדינה, שפורסם ביוני 2026, הצביע על כך שלישראל עדיין אין תוכנית היערכות לאומית למשבר האקלים. 25 מתוך 28 המשרדים והגופים שנבדקו טרם גיבשו תוכנית ישימה, מתוקצבת ומדידה, וועדת השרים לענייני אקלים לא קיימה אפילו דיון אחד. לצד זאת, ביולי 2025 אוישו במינהלת שני תפקידים בלבד, וב־2026 הוקצו לפעילותה כ־700 אלף שקל בלבד. בשנים 2007–2025 התקבלו 74 החלטות ממשלה בתחום האקלים, וליישומן הוקצה תקציב בהיקף של כ־8.8 מיליארד שקל, אולם טרם הוקם מנגנון מרכזי למעקב אחר הביצוע ולבדיקת המידה שבה הצעדים שנוקטת הממשלה הביאו להפחתת הסיכון בפועל. מנגנון כזה יבהיר אם התקציב המושקע בביצוע ההחלטות בתחום האקלים מממש את התכלית שלשמה הוקצה.
הפער התכנוני מורגש גם ברשויות המקומיות. 154 מתוך 257 רשויות טרם הכינו תוכנית היערכות לשינוי האקלים, ו־87 אחוז מהרשויות שהשיבו לביקורת טרם השלימו מיפוי סיכונים בתחומן. דווקא הרשויות שניצבות בחזית ההתמודדות המעשית עם עומסי החום, עם ההצפות ועם הפגיעה בשירותים לא מקבלות מהמדינה מעטפת תמיכה מקצועית ותקציבית מספקת ורציפה כדי לבסס את מוכנותן.
הצורך במבט רחב נובע מאופיו של הסיכון האקלימי: גל חום, למשל, מעמיס בעת ובעונה אחת על רשת החשמל, על מערכת הבריאות ועל המרחב העירוני. צילום: unsplash
מה אפשר ללמוד מהעולם
אין מודל מוסדי אחד שמתאים לכל המדינות. עם זאת, במדינות שבהן שינוי האקלים הוא חלק ממשי מקבלת ההחלטות חוזר אותו עיקרון: הסיכון האקלימי נבחן במוקדי קבלת ההחלטות, מובא בחשבון בהקצאת תקציבים ובהשקעות ומתורגם לאחריות ברורה ולמעקב שיטתי אחר התוצאות.
בבריטניה, למשל, בעת קבלת החלטות ציבוריות מסתמכים על "הספר הירוק" – מדריך רשמי שנועד לסייע לרשויות לבחון כדאיות של פרויקטים ציבוריים לפני שמשקיעים בהם את כספי הציבור. הנחיות הספר מחייבות לבחון מדיניות ופרויקטים ציבוריים לפי תנאי האקלים הצפויים לאורך חייהם, ולא רק לפי עלות ההקמה. בצרפת, מאז 2020 צורף לתקציב המדינה דו"ח שמסווג את ההוצאות לפי השפעתן הסביבתית, ובהן תרומתן להסתגלות ולצמצום סיכונים. בהולנד קיימת "תוכנית הדלתא" שמחברת בין ניהול מים, תכנון מרחבי והשקעות ציבוריות. התוכנית מעוגנת בחוק, מתעדכנת מדי שנה ונשענת על תקציב רב־שנתי. בשיטפונות שאירעו בהולנד ב־2021 הוכיחה ההיערכות הזאת שבעזרת תשתיות הגנה, התרעה ופינוי אפשר לצמצם אבידות. בניו זילנד עיגנו בחוק ועדה עצמאית שמפרסמת אחת לשש שנים הערכת סיכוני אקלים לאומית, שבעקבותיה הממשלה מגבשת תוכנית הסתגלות. הוועדה בודקת אחת לשנתיים מה בוצע במסגרת התוכנית.
מסגרות מתקדמות כאלה אמנם לא מבטיחות חסינות, אך הן נותנות לכשלים כתובת, תקציב ומדדי התקדמות. לפי ה-OECD, כל דולר המושקע בחוסן תשתיות עשוי להניב תועלת של כארבעה דולרים. השקעה מוקדמת לא תמנע כל נזק, אך היא תגן טוב יותר על הציבור ותפחית את מחירו של השיקום.
מה נדרש בישראל
כדי להתמודד עם שינוי האקלים יש להקים מטה אקלים לאומי במשרד ראש הממשלה, שירכז את התמונה האסטרטגית ויתכלל את ההיערכות לטווח הקצר ולטווח הארוך. ההיערכות תהיה בכל הרשויות והמוסדות, החל בשירותים האזרחיים והשלטון המקומי, דרך התשתיות והמשק ועד למערכת הביטחון ולהשלכות של ההיערכות בתחום האקלים על בניין הכוח והפעלתו. המטה יפעל כיחידת סמך המעוגנת בחוק ויועמדו לרשותו סמכויות, צוות מקצועי ותקציב רב־שנתי.
אחת לשלוש שנים המטה יגבש הערכת סיכונים לאומית ותוכנית היערכות, והממשלה תצטרך לאשר את סדרי העדיפויות ואת המסגרת התקציבית שנדרשת למימושם. המטה יתאם בין המשרדים ויביא מחלוקות להכרעה, ואילו משרד האוצר יעגן את מימוש היעדים בתקציב. השקעות ציבוריות גדולות, תוכניות מתאר ופרויקטים של תשתיות ייבחנו לפי תנאי האקלים הצפויים ולפי תלותם במערכות אחרות. מהערכת הסיכונים ייגזרו תוכניות העבודה של משרדי הממשלה, והצלחתן תימדד בהגנה על האוכלוסייה, ברציפות השירותים ובמהירות ההתאוששות.
גופי הביטחון וגופי החירום יתרגמו את הסיכונים לתרחישי ייחוס ולבחינות המוכנות, לרבות מצבים שבהם אירוע אקלימי מתרחש בזמן מלחמה, בזמן מתקפת סייבר ובזמן פגיעה בתשתיות. הרשויות המקומיות יהיו אחראיות ליישום בתחומן, והמדינה תספק להן הנחיה מקצועית ומימון בהתאם לרמת הסיכון וליכולתן. האשכולות האזוריים יאפשרו להן לחלוק ידע ומומחיות.
מדי שנה יפרסם המטה תמונת מצב שתציג את הפערים שצומצמו, את המשאבים שעדיין חסרים ואת השינוי ברמת המוכנות. היערכות כזו לא תמנע כל נזק, אך היא תחבר בין החלטות הממשלה ותאפשר למערכות החיוניות להמשיך לפעול ולהתאושש.
המבט הלאומי צריך לכלול גם את המתרחש מעבר לגבולות ישראל. החרפת החום, המחסור במים ובמזון ואירועי קיצון במדינות השכנות עלולים להגביר עקירה ולחצי הגירה, לערער את היציבות וליצור מצוקה שארגוני טרור וקבוצות קיצוניות עלולים לנצל. בה בעת, האתגרים המשותפים פותחים פתח לדיפלומטיית אקלים אזורית. מטה אקלים, בשיתוף משרד החוץ והמשרדים המקצועיים, יוכל לקדם שיתופי פעולה בתחומי המים, המזון, האנרגיה והמוכנות לחירום, לחזק את החוסן האזורי ולתמוך בהעמקת היחסים ובתהליכי נורמליזציה.
ד"ר מיכל גולדנברג היא בוגרת תוכנית ממשק, מרצה ויועצת מדעית־אסטרטגית לשינוי אקלים וקיימות
