נמצא קשר בין מגורים בסמוך למתקנים פטרוכימיים לסיכונים בריאותיים חמורים. מפעל כימיקלים בלואיזיאנה. Credit: © Les Stone / Greenpeace
הכמויות העצומות של מוצרי הפלסטיק שנזרקים ומתפרקים בטבע משפיעות על המערכת האקולוגית כולה, וכיום כבר ידוע שיש לכך השפעות שונות גם על הבריאות שלנו. אבל מה קורה עוד לפני כן, לאורך שלבי הייצור של הפלסטיק, ואיך זה קשור לאזור מפרץ חיפה? על פי דו"ח חדש של גרינפיס, שפורסם ביולי האחרון, נמצא קשר בין מגורים בסמוך למתקנים פטרוכימיים – כאלה שמייצרים חומרי גלם לכימיקלים תעשייתיים שקשורים לפלסטיק – לסיכונים בריאותיים חמורים. כך נמצאו בקרב אוכלוסיות המתגוררות בסמוך למתקנים הללו שיעורים גבוהים יותר של היארעות סוגי סרטן שונים ומחלות נשימתיות. נוסף על כך, נמצאו השפעות מזיקות על הפוריות ועל תוצאי הלידה (לדוגמה משקל לידה נמוך של תינוקות לנשים שהתגוררו סמוך למתקנים אלה) – זאת בשל חשיפה לחומרים מזהמים שנפלטים בתהליכי הייצור.
הדו"ח מיפה את מיקומם של מתקנים פטרוכימיים ב-11 מדינות ברחבי העולם, ביניהן קנדה, ארצות הברית, גרמניה ובריטניה. על פי הנתונים, יותר מ-16 מיליון אנשים מתגוררים בטווח של 5 ק"מ מאותם מפעלים, טווח שמוגדר כ"סיכון גבוה". בטווח של 10 ק"מ, שמוגדר כ"סיכון מוגבר", חיים למעלה מ-50 מיליון איש. המדינה עם המספר הגבוה ביותר של אנשים בסיכון לחשיפה היא ארצות הברית, כאשר הסיכון מרוכז בעיקר בטקסס ובלואיזיאנה. בהולנד, כ-4.5 מיליון אנשים מתוך אוכלוסייה כוללת של כמעט 18 מיליון – כלומר אחד מכל ארבעה אנשים – מתגוררים עד 10 ק"מ מאתרי ייצור פטרוכימיים.
כמו כן, הדו"ח מצטט שורת מחקרים שקובעים כי קהילות שממוקמות קרוב למתקנים פטרוכימיים מתמודדות עם שיעורים גבוהים יותר של מחלות כמו סרטן המטולוגי (סרטן מערכת הדם והלימפה), סרטן ריאות, בעיות בתפקודי כליות ועוד. מבין החומרים המזהמים, החוקרים מציינים בין היתר את החומרים בנזן ובוטדיאן, שידועים כבעלי תכונות מסרטנות. בעבר נמצא כי חשיפה כרונית לבוטדיאן מעלה את הסיכון ללוקמיה, וחשיפה לבנזן נקשרה הן לסיכון מוגבר ללוקמיה והן לבעיות פוריות בקרב נשים.
איום משמעותי על בריאות הציבור
הממצאים הללו פורסמו על רקע שיחות על אמנת הפלסטיק העולמית, שמתקיימות בז'נבה כבר מ-2022. באוגוסט האחרון פורסם דו"ח נוסף שחשף קמפיין של ענקיות פטרוכימיה, שמטרתו לסכל את אמנת הפלסטיק – בין היתר דרך הצעת פתרונות שוליים ולא יעילים, במקביל להרחבת ייצור הפלסטיק. הפלסטיק מהווה כיום מעל 60 אחוז מתפוקת תעשיית הפטרוכימיה העולמית, ועל פי כותבי הדו"ח הייצור שלו צפוי להניע יותר משליש מהגידול בביקוש לנפט עד שנת 2030, וכמעט מחצית עד 2050.
"ייצור פלסטיק הוא איום משמעותי ביותר על בריאות הציבור", אומרת נטע שליט, ראש תחום צרכנות בגרינפיס ישראל. "ממצאי הדו"ח מדגישים את הסיכונים שבחשיפה לחומרים הנפלטים מהמתקנים הפטרוכימיים בעת ייצור חומרי הגלם לפלסטיק, המבוססים על נפט. זה כולל חשיפה מוגברת בין היתר לתרכובות אורגניות נדיפות (VOCs), תחמוצות חנקן (NOₓ) תחמוצות גופרית (SOₓ) וחומר חלקיקי (PM)".
ומה לגבי השפעות הזיהום בישראל, ובעיקר במפרץ חיפה – שם מרוכזת כיום רוב התעשייה הפטרוכימית? על פי נתונים שפרסם המשרד להגנת הסביבה בהתייחס לשנת 2023 – ברשימת עשרת המפעלים שדורגו עם פוטנציאל הסיכון הסביבתי הגבוה ביותר בארץ, נמצאות בין היתר חברת "גדיב תעשיות פטרוכימיה" במפרץ חיפה, וכן חברת "כרמל אולפינים", שמייצרת חומרי גלם לתעשיית הפלסטיקה והכימיה. יצוין, כי במרץ 2023 אישרה הממשלה כי פעילות המפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה תופסק תוך עשור.
"הדו"ח של גרינפיס חושף את הקשר בין הקירבה למתקנים דוגמת כרמל אולפינים במפרץ חיפה לבין עלייה בתחלואה מסוכנת", אומרת שליט, "מה שמעלה סיבה רצינית לדאגה, מכיוון שייצור הפלסטיק צפוי להכפיל את עצמו בעשור או שניים הקרובים, ואף לשלש את עצמו עד 2050. במקרי בוחן רבים שנבדקו, נמצא כי קהילות המתגוררות בסמיכות למתקנים לייצור פלסטיק ראשוני סובלות בשיעורים חריגים מסרטן, מחלות נשימתיות ומקרי מוות בטרם עת. האו"ם תייג את האזורים הללו כאזורי 'הקרבה'. חייבים לטפל בבעיית הפלסטיק מהשורש ולהפחית את הייצור שלו. את התעשייה המזהמת הזו חייבים לעצור – למען הסביבה ולמען הבריאות של כולנו".
צוות של גרינפיס מבצע סריקות אינפרה-אדום ומנתח פסולת טקסטיל באתר ההטמנה בגאנה. Credit: © Kevin McElvaney / Greenpeace
פי 17.7 סיכון מעל הממוצע הארצי
במהלך השנים יצאו מספר דו"חות של משרד הבריאות, לפיהם באזור מפרץ חיפה קיים עודף תחלואה ותמותה ממחלות לב וסרטן, לצד תחלואה עודפת באסטמה בקרב ילדים, וכן עלייה בפניות למיון ובאשפוזים כתוצאה ממחלות נשימתיות. על פי הממצאים המדאיגים, שיעורי התחלואה בסרטן בקרב מבוגרים מעל גיל 65 שגרים בסמיכות לחוות המכלים הם גבוהים עד פי 17.7 מהממוצע הארצי.
"בשלוש השנים האחרונות אנו עדים לעלייה עקבית ומדאיגה בריכוזי הבנזן המסרטן ובמספר החריגות מערכי הסביבה סביב מתחם בז"ן", אומרת ד"ר ליהי שחר ברמן, מנכ"לית איגוד ערים אזור מפרץ חיפה להגנת הסביבה. "המצב החמיר עוד יותר מאז המלחמה עם איראן, במהלכה נפגע המתחם".
בסוף ספטמבר התקבלה במועצה הארצית לתכנון ובנייה החלטה לאשר בקשה של בז"ן להקים תחנת כוח חדשה בפטור מהיתרי הבנייה הרגילים. "למרות הנתונים החד-משמעיים, בז"ן ממשיכים להגיש בקשות לעוד ועוד מתקנים מזהמים, בקשות שנבלמות בוועדות התכנון ולעיתים אף מגיעות לבתי המשפט", מוסיפה שחר ברמן. "יחד עם זאת, לא די בעצירת בקשות בז"ן. הפתרון האמיתי לטווח הארוך למפרץ חיפה ולשמירה על בריאות וביטחון התושבות והתושבים, הינו פינוי כלל התעשיות המזהמות מהמפרץ ומעבר לייבוא תזקיקים, תוך עמידה בלוח הזמנים שנקבע לסיום התהליך".
ממצאים מטרידים אבל לא מפתיעים
"ממצאי הדו"ח מטרידים מאוד, אם כי לא באמת מפתיעים", אומר ד"ר זהר ברנט-יצחקי, ראש קבוצת המחקר לקיימות סביבתית וחברתית במרכז האקדמי רופין, וחבר סגל בכיר בפקולטה להנדסה. "מה שהפתיע אותי הוא המצב החמור גם באירופה, בה המודעות גבוהה".
"הדו"ח מתייחס לחשיפה שהיא שונה מחשיפה תעסוקתית", הוא מוסיף. "כלומר, לא מדובר בעובדים במפעלים שנחשפים לכימיקלים כאלו ואחרים – שם נעשה שימוש באמצעי מיגון, תוך הקפדה על תקנות ונהלים. החשיפה שמוזכרת בדו"ח של גרינפיס היא בעייתית בהרבה, כיוון שלנו – כתושבים שחיים באזור – אין לא את המודעות ולא את אמצעי המיגון המתאימים".
אז איך ניתן להפחית את הסיכון? "קודם כול, זה מתחיל ונגמר למעלה, אצל מקבלי ההחלטות", אומר ברנט-יצחקי. יש כיום המון ידע, וגם כלים להתמודדות. אחד החסמים העיקריים הוא הרצון של המדינה לצמצם כמה שיותר את הרגולציה – דבר שיכול להיות טוב לכלכלה, אבל להזיק לבריאות הציבור. חשוב לזכור שהשלכות בריאותיות גם הן עולות כסף. קיצוץ ברגולציה ופחות פיקוח על מפעלים יכול אולי לחסוך כסף בטווח המיידי, אבל בסופו של דבר זה עלול להוביל לתחלואה ואף לתמותה של תושבים, ולזה יש מחיר כלכלי עם השלכות על המשק. צריך להבין שלהקלה רגולטיבית על מפעל מסוים יש בסופו של דבר גם מחיר כלכלי".
"במקביל, גם לנו האזרחים יש מה לעשות", הוא מסכם. "למשל, להפחית כמה שאפשר את השימוש בפלסטיק: כלים חד-פעמיים, שקיות, אריזות. ואם אנחנו מדברים על חשיפה מזיקה, אז חשוב לזכור שכל שימוש בכלים חד-פעמיים (כוסות, צלחות וסכו"ם) חושף אותנו ישירות למיקרו-פלסטיק, שמשתחרר ונכנס לגוף שלנו".
