בישראל מעל 80 אחוז מהשפכים המטוהרים מושבים לשימוש חקלאי. צילום: יוסי זמיר, שתיל סטוק.
כשאנחנו קונים ירקות ופירות טריים בשוק או בסופר, אנחנו מניחים שאנחנו מכניסים לגוף משהו בריא וטבעי. אבל ייתכן שלא תמיד זה המצב. דו"ח חדש של המשרד להגנת הסביבה והאגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה חושף תמונה מורכבת מאחורי אחד ממקורות המים המרכזיים של החקלאות הישראלית – מי הקולחים. מהדו"ח על ההשפעות הסביבתיות והבריאותיות של השקיה בקולחים עולה כי חלק ניכר מהשפכים המטוהרים המשמשים להשקיה אינו עומד ברמת הטיפול הנדרשת. כתוצאה מכך הקרקע, מקורות המים והציבור נחשפים למזהמים.
מה זה מי קולחים, ולמה הם חשובים כל כך?
מי קולחים הם מי שפכים שעברו טיהור. כלומר, אלה המים שנעשה בהם שימוש ביתי, תעשייתי או עירוני ושעוברים למתקני טיפול בשפכים (מט"ש). שם, הם עוברים תהליכי טיפול שמורכבים מכמה שלבים ואז הם מושבים לשימוש חוזר, בעיקר להשקיה חקלאית ולנחלים. במילים אחרות, אלה מים "ממוחזרים", שמאפשרים לנצל מחדש משאב יקר שהולך ואוזל ולהקטין את הזיהום הסביבתי של הזרמת שפכים לסביבה.
בישראל, שבה כל טיפה חשובה, מדובר במשאב אסטרטגי של ממש: מעל 80 אחוז מהשפכים המטוהרים מושבים לשימוש חקלאי. נתון זה מציב את ישראל במקום הראשון בעולם באחוזי השבת מי קולחים לחקלאות. בצורה זו, נחסכים מיליוני קוב (קוב אחד שווה ל-1,000 ליטר) של מים שפירים – מים מתוקים באיכות גבוהה – מדי שנה. נוסף על כך, בזכות השימוש במי הקולחים מובטחת אספקת מים סדירה לחקלאות גם בעונות יובש. אומנם ישראל מובילה באחוז השפכים שמטופלים ושמושבים להשקיה חקלאית אבל אנחנו בפיגור מבחינת איכות המים שמושבים ומבחינת האסדרה בתחום.
כשמשקים בקולחים שאינם עומדים ברמת הטיפול הנדרשת, שיעור המזהמים גדול יותר, וכך גם השפעותיהם. צילום: unsplash
מה באמת מצאו במי הקולחים?
הדו"ח החדש חושף תמונה מדאיגה בנוגע לאיכות מי הקולחים שמשמשים להשקיה חקלאית בישראל. את הדו"ח גיבשה ועדת מומחים ומומחיות רחבה בראשות פרופ’ נגה קרונפלד-שור, לשעבר המדענית הראשית במשרד להגנת הסביבה, ובשיתוף האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה. את עבודת הוועדה הובילה ד"ר יהלה רינה דור, וערך ד"ר בן בלק. בוועדה השתתפו יותר מ-50 מומחים ממשרדי ממשלה, מהאקדמיה ומהמגזר הציבורי והעסקי.
ב-2021 רק כשני שליש מהשפכים בישראל טופלו ברמה שנדרשת בחוק להשקיה ללא מגבלות, בעוד היתר טופלו ברמה נמוכה יותר. "כשמשקים בקולחים שאינם עומדים ברמת הטיפול הנדרשת, שיעור המזהמים גדול יותר, וכך גם השפעותיהם", מסבירה דור, חוקרת ראשית, ועדות המומחים, האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה. נוסף על כך, נמצא שהקולחים שמטוהרים לפי התקנות עלולים להכיל מגוון מזהמים כמו "חיידקים, וירוסים, חיידקים שעמידים לאנטיביוטיקה, מיקרו-מזהמים אורגניים קשים לפירוק, מלחים, מתכות ועוד", אומרת דור. לדבריה, "פוטנציאל החשיפה למזהמים ממי קולחים בישראל גבוהה יחסית לעולם".
ההשפעות נוגעות כמעט לכל תחום: שינוי בהרכב הקרקע, זיהום מקורות מים, פגיעה במגוון הביולוגי, המלחת קרקע וירידה בפריון החקלאי, וכן חשיפה של הציבור למזהמים שונים ביניהם מיקרו-אורגניזמים וכימיקלים שעלולים לגרום לתחלואה חריפה או כרונית. "יש מזהמים ידועים הנמצאים ברשימת המזהמים לניטור, וההשפעות השליליות שלהם קצת יותר ברורות: חיידקי קולי צואתי, מלחים, זרחן, מתכות, מזהמים אורגניים כלליים ושמנים. יש גם מזהמים לא ידועים שאינם מנוטרים, והשפעתם עלולה להיות מגוונת ולא ברורה: פתוגנים וכימיקלים שונים כמו תרופות ותוצרי פירוק של כל אותם חומרים", היא מסבירה.
מחקרים ישראליים תומכים בכך: "מחקר מצא שבכ-85 אחוז מדגימות השתן של ישראלים נמצאות שאריות תרופות שהם לא צרכו בעצמם מעולם", היא מציינת. "מחקר נוסף מצא שבתרחיש קיצוני של צריכת ירקות עליים שמושקים בקולחים באיכות ירודה עלול להיווצר סיכון לבריאות האדם בגלל נוכחות גבוהה מעל הסף הבטוח של מזהמים מסוימים".
פירות וירקות בריאים
הוועדה ממליצה להקים מנגנון ניהול ידע בין-משרדי ולחזק את הניטור והאכיפה כך שהחקלאים יקבלו מידע אמין בזמן אמת. "אם תהיה מערכת שקופה שמציגה נתונים בזמן אמת, החקלאים יוכלו לדעת בדיוק מה איכות המים שמגיעים אליהם, ואם יש בעיה, לעצור בזמן. זה יוצר אמון, מאפשר תגובה מהירה ומקטין נזקים לסביבה ולבריאות הציבור", אומרת דור. עוד ממליצה הוועדה לשקול הגבלות על השקיה בקולחים בגידולים רגישים, בעיקר ירקות עליים שנמצאים במגע ישיר עם הקולחים. "בגידולים אלה ריכוזי המזהמים עלולים להיות גבוהים יותר ועמידים לזמן ארוך יותר וככה להגביר את החשיפה למזהמים באוכלוסייה", היא אומרת.
במקביל, הדו"ח מדגיש את הצורך לטפל במזהמים כבר בשלב המקור. "האיחוד האירופי מקדם אחריות יצרנים למוצרים עם מיקרו-פלסטיק ועם PFAS (כימיקלי נצח), כולל פעולות שנעשות במפעל עצמו. למשל, מפעל יכול לייעל את תהליך הייצור כך שיהיה קל יותר לטפל בחומרים מזהמים. חשוב לבנות תוכנית סדורה להפחתת מזהמים עוד לפני שהם מגיעים למט"ש – במפעלים, בבתי חולים ובמקורות אחרים", אומרת דור.
האיחוד האירופי מקדם גם פיקוח על עמידות מיקרו-ביאלית לאנטיביוטיקה ביציאה ממט"שים עירוניים שמשרתים מעל 100,000 תושבים. "בישראל צריך להגביר את האכיפה והפיקוח. יש היום לא מעט מט"שים שכבר שנים לא עומדים בתקן, חלקם עובדים בלי רישיון עסק או מקבלים הקלות. לצד זה, חייבים להשקיע בתשתיות, בתפעול ובאנשי מקצוע מיומנים. יש לשפר את התיאום בין רשות המים, המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות, כדי שכולם ידברו באותה שפה ויפעלו לפי אותו יעד", היא מסבירה. נוסף על כך, "יש לקדם את הניטור בזמן אמת ואת השימוש בטיפול המתקדם שמסיר גם מיקרו-מזהמים. זה העתיד של משק המים: מחזור מלא, מבוקר ובטוח שמשרת את החקלאות ואת הסביבה".
רמי רוזן, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, מוסיף: "ישראל נחשבת למובילה עולמית בתחום מִחזור השפכים וההשקיה במי קולחים, וככזו עלינו גם להבטיח כי השימוש בקולחים לא יבוא על חשבון בריאות הציבור או הסביבה. הדו"ח של ועדת המומחים מציב בפנינו את האתגרים הקיימים בשימוש בקולחים להשקיה חקלאית ומספק לנו כלים לטיוב המדיניות הקיימת. בנוסף, עלינו להמשיך לפתח אמצעים טכנולוגיים ורגולטוריים שיבטיחו שימוש בטוח ובר-קיימא בקולחים, כדי למנוע זיהום ולשמור על איכות המים, איכות הקרקע, בריאות הציבור והסביבה".
"הקולחים הם משאב יקר וצריך לנהל אותו בזהירות. כולנו נהנים מהתוצרת החקלאית ומהשמירה על הסביבה, ולכן כולנו גם חלק מהפתרון – בשימוש מושכל במים, בדרישה לשקיפות ובתמיכה במדיניות שמגנה על הסביבה ועל הבריאות שלנו", מסכמת דור.
