ישראל צפויה לפחות ימי גשם וליותר אירועי גשם אינטנסיביים, קצרים ומסוכנים. צילום: Pixabay
אירועי גשם קצרים אך עוצמתיים הפכו לשגרת החורף בישראל. הם גורמים להצפות פתאומיות, לפגיעות ברכוש ולעיתים לצערנו גם לפגיעות בנפש. בדצמבר האחרון פרסמו המשרד להגנת הסביבה והשירות המטאורולוגי את הדו"ח השנתי ל-2025 על היערכות מדינת ישראל לשינוי אקלים, שמתמקד בעלייה בעוצמות הגשם – אחד הסיכונים המוחשיים והמידיים ביותר של משבר האקלים בישראל. אך למרות חשיבותו, הוא כמעט אינו זוכה לתשומת הלב הציבורית.
המסר המרכזי בדו"ח ברור: ישראל צפויה לפחות ימי גשם וליותר אירועי גשם אינטנסיביים, קצרים ומסוכנים. אירועים שבעבר הוגדרו ככאלה שמתרחשים אחת ל-50 או ל-100 שנה הופכים לשכיחים יותר. המשמעויות לטווח הקצר כבר נכתבו כאן, אך המשמעויות לטווח הארוך כוללות פגיעות מצטברות בתשתיות, בכלכלה, בבריאות הציבור ובמערכות אקולוגיות.
השלכות חברתיות וניתוח כלכלי של נזקי הצפות בתרחישי אקלים מחמירים בישראל
הדו"ח נשען, כפי שנהוג בעולם, על תשתית מדעית עדכנית ובוחר במודע להסתכל על תרחיש פליטות מחמיר עם תרחיש השלכות סוציו-אקונומיות מחמיר. ההיערכות המוצעת בדו"ח נשענת על שני צירים. הראשון הוא ציר התשתיות שכולל תכנון, ניקוז, תקנים ומערכות שאמורות להתמודד עם כמויות מים חריגות. השני הוא ציר החירום שמתייחס למוכנות, להתרעה וליכולת תגובה בזמן אמת. בדו"ח נכתב במפורש שהציבור אינו ערוך או מודע לרמת הסיכון בעת הצפות, וכי מוכנות הרשויות אינה אחידה.
הפער בין ידע מקצועי מתקדם לבין התנהלות בפועל מתבטא בנזקים שהולכים ומתרחבים. נזקים אלה אינם מתחלקים באופן שוויוני. באירועים של הצפות, שגורמות למשל לחדירת מים למרתפים ולגלישות ביוב, נפגעות במיוחד השכונות הצפופות באזורים מוחלשים שבהם יכולת ההתאוששות נמוכה. אף על פי שבדו"ח מוזכרות האוכלוסיות הפגיעות, אין בו מיפוי סיכונים חברתי ואין סדרי עדיפויות ברורים להשקעה ולטיפול.
בהיבט הכלכלי מוצג ניתוח ראשוני של שכונת מגורים, שלפיו רשת התעלות המקורית תוכננה לאירוע גשם קיצוני שמתרחש בממוצע אחת ל-20 שנה. תחת תרחיש מחמיר, ההרחבה הנדרשת של קטעים ראשיים מהתעלות מתורגמת ברכישת דירה לתוספת של כ-2,200 שקלים ליחידת דיור. מדובר בסכום נמוך יחסית לעלויות אחרות המושתות על רוכשי דירות, ובוודאי ביחס לנזקי הצפות. מכאן עולה כי היערכות מוקדמת כנראה זולה משמעותית מנזקי קיצון בדיעבד. עם זאת, אין אומדן לאומי כולל לעלות ההתאמה של התשתיות לאירועי הגשם הקיצוניים, ואין דיון במנגנוני מימון או בסיוע לרשויות חלשות. בהיעדר מסגרת כזו, קיים חשש להעמקת הפערים ולהעברת הסיכון אל כתפי התושבים.
השיח הציבורי סביב אירועי הגשם הקיצוניים נותר לעיתים תקוע במונחים מיושנים. צילום: Pixabay
אתגרי ניהול הנגר העירוני: חשיבות הרגולציה המתכללת ופתרונות להשהיית וחלחול מי גשמים
אחד הפערים המרכזיים שמוזכרים בדו"ח נותר ללא מענה מספק: אין גוף מתכלל שמרכז את תחום ניהול הנגר העירוני (מי הגשמים שזורמים על פני הקרקע בערים) תחת תפיסה אסטרטגית מחייבת. האחריות מפוזרת בין משרדי ממשלה, רשויות וגופים מקצועיים, ללא סמכות רגולטורית ברורה או תקציב ייעודי. בתוך המרחב הזה ראוי לציין את פעילות 'אגמא', המרכז לאגני היקוות, נגר ונחלים, שהוקם ב-2020, ושמקדם כלים מקצועיים, תכנון מבוסס אגן וניסיונות לייצר שפה אחידה לרשויות ולגופי התכנון. מדובר בתשתית חשובה, אך בהיעדר מסגרת רגולטורית מחייבת, השפעתה תלויה ברצון וביכולת של הרשויות להשתמש במידע ולאמץ את הכלים.
בדו"ח מוצג סל פתרונות רחב לניהול נגר שכולל הולכה, השהיה ואיגום, חלחול, החדרה וטיוב איכות הנגר. השהיית ואיגום הנגר במרחב העירוני היא בעלת חשיבות מיוחדת: מעבר להפחתת הצפות, מדובר בכלים שמאפשרים להאט זרימה, להחדיר מים לקרקע וכך לעשות בהם שימוש מקומי דרך האקוויפרים ומי תהום. כל זה במקום לאבד אותם לים.
כאן נחשף פער מרכזי נוסף. הדגש מושם, ובצדק, על אחריות המדינה ואחריות הרשויות המקומיות לניהול הנגר, אך החיבור בינם לבין תכנון מבנים נותר חלקי. כיום, חברות יזמיות נדרשות לעמוד בתקני ניקוז שמבוססים ברובם על אירועים היסטוריים ואינם בוחנים עמידות לאירועי הקיצון שמחריפים. בהיעדר עדכון הסטנדרטים, מבנים ממשיכים להיבנות תוך הסתמכות על מערכות שאינן מותאמות למציאות האקלימית המשתנה. הצפות הן סיכון שיש להביא בחשבון גם בשגרה: ברכישת דירה, בתכנון בניין ובהערכת ערך נכס. חברות יזמות שבוחרות לבחון את עמידות הנכס לתרחישי קיצון אקלימיים הן חברות שפועלות באחריות ובזהירות – ומעבר לסטנדרט הקיים. ככל שהנזקים יעלו, סביר שגם שוק הביטוח והמימון ידרשו זאת כתנאי. לכן נדרש צעד משלים כמו הנחיות יישומיות וכלים מעשיים לשוק הפרטי, שיגשרו בין המדיניות לבין היישום בשטח.
השיח הציבורי סביב אירועי הגשם הקיצוניים נותר לעיתים תקוע במונחים מיושנים. במהדורות החדשות ובתחזיות מזג האוויר מושם דגש על אחוזים מהממוצע השנתי או מהממוצע הרב-שנתי. עם זאת, יש להתייחס לאופן ניהול הנגר, ולא רק לסך המשקעים.
הכיוון שסומן בדו"ח ההיערכות נכון והעבודה הרבה שנעשית במשרדים היא חשובה ומבורכת. כעת נדרש החיבור בין מדיניות לאומית, אחריות מקומית ואחריות אזרחית ועסקית. יש לעשות מיפוי ארצי של סיכונים ושל פגיעות שיאפשר לקבוע סדרי עדיפויות לפעולה ולתקצוב. בלי זה, גם התחזיות המדויקות ביותר יישארו על הנייר, והמים כדרכם, ימצאו את הדרך הקלה ביותר להגיע לים.
ד"ר גלית פלצור היא כלכלנית מומחית לניהול סיכוני אקלים, קיימות, אסונות טבע ואירועי קיצון, וחברת פורום דבורה.
