המחקר עוזר להבין ולצפות את השינויים, ומאפשר לפתח אסטרטגיות לשמירה ולהגנה על הטבע. צילום: Arielle Lofchick
המרווה המשולשת היא צמח ים-תיכוני עמיד ויפהפה, מוכר בניחוחו, בפריחתו הסגלגלה ובסגולותיו הרפואיות. אך בזמן שאנחנו מתענגים על החליטה – המרווה נאבקת לשרוד. שינוי אקלים ובצורות מתמשכות מאיימים לא רק על הנוף המוכר בטיולים, אלא גם על התפקוד האקולוגי והבריאותי של אחד הצמחים האהובים בישראל. מחקר חדש שהוצג בוועידה השנתית ה-53 למדע ולסביבה בודק מה קורה למרווה כשהגשם ממאן לבוא.
מרוץ נגד השעון
בין החודשים מרץ ליוני ניתן לחזות בפריחה ורדרדה-סגלגלה בהרי יהודה, בגליל, בשפלה, בכרמל, במישור החוף ובמדינות נוספות ששוכנות מסביב לים התיכון. מלבד השימושים האנושיים וההנאה מהצמח, הוא ממלא תפקידים חשובים שמסייעים לחיזוק מערכות אקולוגיות כמו משיכת חרקים מאביקים, הרחקת מזיקים בעזרת ריחו החזק ואספקת מחסה ומזון לבעלי חיים זעירים. "מדובר בשיח שמותאם במיוחד לתנאים יובשניים", מסבירה אריאל לופצ'יק, דוקטורנטית מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית בירושלים, שחוקרת כיצד בצורת קיצונית וממושכת משפיעה על פריחת המרווה המשולשת. "המרווה ידועה במספר תכונות חיים המאפשרות לה להתמודד עם תנאים יובשניים. יש לה שפע של אבקנים וצוף, מה שהופך אותה למושכת במיוחד למאביקים", היא אומרת. לדבריה, בתנאים הסביבתיים של בתי הגידול הים-תיכוניים, ההאבקה היא "מרוץ נגד השעון". "הפריחה מתרחשת בחלון זמן קצר לפני שהחום והיובש מגיעים. שינוי האקלים יכול לגרום לבעיות תזמון בין הפרחים למאביקים, אשר עלולות לפגוע בסופו של דבר בתהליך ההאבקה החיוני לייצור זרעים ופרטים חדשים בתקופה קריטית זו", היא מסבירה.
האבקת המרווה נעשית בידי דבורים בינוניות וגדולות, שגודלן מאפשר להן להפעיל את "מנגנון הדוושה". מנגנון זה מתרחש כשהחרקים המאביקים נוחתים על חלקו התחתון של הפרח כדי להגיע אל הצוף ומשקלם גורם לאבקנים שנמצאים בחלקו העליון של הפרח להתפזר על גב החרק ולהינשא הלאה. הצוף של המרווה הוא מזון למינים רבים של חרקים כמו פרפרים, זבובים ודבורים קטנות. מבין הדבורים, יש שני מינים, הקרויים מחושית ומדרונית, שמאביקים גם מיני פרחים שאינם מתגמלים, כמו הסחלב. כלומר, הסחלב לא מספק להם צוף, ולכן הצוף שמספקים פרחי המרווה מאפשר לדבורים להמשיך ולהאביק את הסחלבים "בחינם".
על פי התוצאות הראשוניות, בצורת עלולה לפגוע במועד וביעילות ההאבקה. צילום: Garet Awuor
פחות פרחים
"משבר האקלים מגביר את התדירות ואת החומרה של בצורות. כך גובר הלחץ שמופעל על מערכות אקולוגיות ים תיכוניות שכבר מתמודדות עם עקות יובש וחום", מסבירה לופצ'יק. הבצורת היא דוגמה להפרעה במחזור הגידול של המרווה. "אם נבין את ההשפעה של בצורות על צמיחה ועל האבקה, נוכל לחזות ולנהל טוב יותר את ההשלכות שלהן על הסביבה הטבעית, בפרט עבור מגוון המינים".
המחקר נערך בתחנת המחקר האקולוגי ארוך הטווח שסמוכה למושב מטע שבהרי יהודה, בהנחיית פרופ' מרסלו שטרנברג ופרופ' יעל מנדליק. מדובר באחד האתרים היחידים בעולם שמתמחים בניסויים בבצורת קיצונית שמתרחשת כמה שנים ברצף. במסגרת המחקר נערכים ניסויים בתנאי מעבדת שדה. " בתחנת המחקר אפשר לצמצם את כמות המשקעים ב-66 אחוז ולשנות את פיזור ותדירות ירידת המשקעים", היא מסבירה. לאחר מכן, נאספים נתונים על מספר ביקורי מאביקים בפרחי המרווה, ריכוז הסוכרים שבהם, כמות ייצור הצוף, קצב התחדשות הצוף וכן מועד ומשך הפריחה.
"על פי התוצאות הראשוניות, בצורת עלולה לפגוע במועד וביעילות ההאבקה ולכך השלכות אפשריות להצלחת הרבייה של הצמח בזמנים של שינוי אקלים", היא אומרת. "בהשוואה לקבוצת הבקרה שבה גידלנו מרווה בתנאים טבעיים, המרווה שגדלה בבצורת מתחילה את פריחתה מאוחר יותר, מסיימת אותה מוקדם יותר ומייצרת פחות פרחים", מספרת לופצ'יק. "פריחה כזו מהווה אסטרטגיה לשימור משאבי הצמח בתנאי עקה", היא מסבירה. נוסף על כך, ממצאים נוספים מעידים על כמות קטנה יותר של צוף בפרח.
חלון למשבר האקלים
"המחקר הזה הוא חלון שמאפשר התבוננות רחבה על האופן שבו משבר האקלים משפיע על מערכות טבעיות וכתוצאה מכך על שמירת הטבע באזורנו", היא אומרת. "המחקר עוזר להבין ולצפות את השינויים, ומאפשר לפתח אסטרטגיות לשמירה ולהגנה על הטבע", היא מוסיפה. "אם נמצא הפרעות בקשר שבין הצומח למאביק זה יאותת לנו על בעיה שדורשת תשומת לב וטיפול".
"במהלך התואר השני באוניברסיטת תל אביב, חקרתי את ההשפעות של אור מלאכותי בשעות הלילה על האינטראקציה בין הצמח למאביק ורציתי להמשיך לחקור את היחסים בין האדם לטבע ואת ההשפעה על צמחייה ועל האבקה. זאת הזדמנות ייחודית, להיות שקועה בטבע ולתרום לחקר האקולוגיה", מספרת לופצ'יק.
המרווה, שמצליחה לפרוח בחום הישראלי, אולי זכתה להכרה בתרבות האזורית על רקע עמידותה, אך בעידן של משבר האקלים – ההישרדות שלה הופכת למאתגרת יותר. השינויים בעקבות משבר האקלים מהירים מדי, וההתאמות הטבעיות וההסתגלות של הטבע לוקחות זמן רב. כלומר, יש פער בין קצב השינוי לבין יכולת ההסתגלות. "צמחים עמידים כמו המרווה מראים שגם ליכולת של הטבע להסתגל יש גבול", אומרת לופצ'יק. "שינויים במועדי הפריחה ובהאבקה של מרווה – שאולי תראו בחצר או במהלך טיול – יכולים להוות סימן מקדים לשינויים רחבים יותר", אומרת לופצ'יק. "הבנת הדפוסים של שינויים כאלה תאפשר להגן על הטבע ועל השירותים שהטבע מספק לנו". חשבו על כך בפעם הבאה שתלגמו מספל של תה מרווה.
