ארצות הברית פרשה מהסכמי פריז, האם גם ישראל? צילום: Unsplash
בשבוע שעבר דווח כי בעקבות המהלך של הממשל האמריקאי, גם ישראל שוקלת לפרוש מהסכם פריז. מעבר לחשש מפגיעה במאבק הישראלי במשבר האקלים, בהפחתת פליטות גזי החממה ובפגיעה בבריאות הציבור, מדובר במהלך שעלולות להיות לו השלכות כלכליות רחבות היקף. לכאורה זהו צעד שההשלכות שלו הן בעיקר מדיניות וסביבתיות, אך בפועל הוא נוגע ישירות לסחר בין-לאומי, להשקעות, לדירוג האשראי וליציבות המשק כולו. בעידן שבו המאבק במשבר האקלים הפך לחלק בלתי נפרד מכללי המשחק הכלכליים, עולה שאלה מרכזית: כיצד פרישה מהסכם פריז עלולה להשפיע על הכלכלה הישראלית?
לפני שמעמיקים בהשלכות הכלכליות של פרישה מהסכם פריז, חשוב להבין מהו ההסכם ולמה הוא מחייב. מדובר בהסכם בין-לאומי שנחתם בשנת 2015 במסגרת ועידת האקלים של האו"ם (COP21), ושקובע כי על המדינות החתומות עליו לפעול לצמצום פליטות גזי החממה, במטרה להגביל את עליית הטמפרטורה הגלובלית ל-1.5 מעלות צלזיוס. זאת משום שהתחממות של מעל ל-1.5 מעלות תחמיר משמעותית את הסיכונים לבצורת, לגלי חום ולאסונות אקלימיים נוספים. במסגרת ההסכם, כל מדינה מחויבת להגיש יעדי הפחתת פליטות לאומיים ולעדכן אותם מעת לעת. עד היום חתומות על ההסכם רוב מוחלט של מדינות העולם: כ-195 מתוך 198, שיעור חריג בהיקפו בזירה הבין-לאומית. ארצות הברית, שפרשה מההסכם במהלך כהונתו הקודמת של דונלד טראמפ, שבה אליו תחת ממשל ביידן, אך עם בחירתו ב-2025 הכריז טראמפ על כוונה לפרוש ממנו פעם נוספת.
השפעת הפרישה מהסכם פריז על מיסוי פחמן ותחרותיות התעשייה הישראלית
אם ישראל אכן תבחר ליישר קו עם ארצות הברית ולפרוש מההסכם, ההשלכות לא יישארו בזירה המדינית בלבד. מעבר לסכנה הברורה שבהחלשת המאבק בהתחממות הגלובלית ובהפחתת הזיהום ופליטות הפחמן בישראל, לפרישה מההסכם, כאמור, עשויות להיות גם השלכות כלכליות ישירות ומשמעותיות. העולם מתקדם במהירות לעבר כלכלה דלת-פחמן, והאיחוד האירופי (שותף הסחר המרכזי של ישראל) כבר מיישם מנגנוני מיסוי פחמן על ייבוא מוצרים לפי תכולת הפחמן המוטמעת בהם. במציאות כזו, פרישה מהסכמי האקלים עלולה להפוך את התעשייה הישראלית לתחרותית פחות, להטיל על היצואנים עלויות נוספות ואף לערער את יציבות המשק.
ד"ר גלית פלצור, כלכלנית המתמחה בניהול סיכוני אקלים וקיימות, מסבירה: "המנגנון של הסכם פריז מחייב מדינות לדווח על צעדי הפחתת פליטות גזי החממה ולעדכן את יעדיה אחת לחמש שנים. המשמעות היא קיומו של לחץ בין-לאומי המחייב מדינות לפעול. ברגע שהלחץ הזה נעלם, קיים חשש ממשי שהמדינה תצמצם תקציבים, לרבות במחקר ופיתוח, תאט השקעות באנרגיות מתחדשות ותפסיק לעודד את השוק לעבור למוצרים ולפתרונות ירוקים יותר".
לפרישה מהסכם פריז עלולות להיות גם השלכות עקיפות אך משמעותיות על מעמדה של ישראל בזירה האקדמית והמחקרית הבין-לאומית. מדיניות אקלים נתפסת כיום לא רק כסדרת הצהרות או עמדות ערכיות, אלא כמדיניות קונקרטית הכוללת קביעת יעדים מחייבים, רגולציה, הקצאת משאבים, השקעה במחקר ובתשתיות ויישום של צעדים בשטח. בהקשר זה, מזהירה פלצור כי "אחד החששות המרכזיים הוא שפרישה מההסכם תוביל גם לצמצום או להפסקת שיתופי פעולה אקדמיים בתחומי האקלים, כך שפחות מדינות וגופים ירצו לפתח ישירות עם ישראל פיילוטים ופרויקטים משותפים – דבר העלול לפגוע בפיתוח של אנרגיה מתחדשת, טכנולוגיות ירוקות ומוצרים דלי-פחמן".
פרישה מהסכמי האקלים ומדיניות אקלים חלשה עלולים להתפרש כחוסר מוכנות לאיומים מתעצמים כגון הצפות. צילום: Pixabay
השלכות הפרישה על דירוג האשראי של ישראל ועלויות גיוס החוב הממשלתי
לכל ההשלכות הללו, כאמור, יש גם היבט כלכלי מובהק. גופי דירוג אשראי, בנקים בין-לאומיים ומשקיעים מוסדיים מתייחסים לסיכוני אקלים ולמידת היערכותן של מדינות כמדד ליציבות כלכלית. פרישה מהסכמי האקלים ומדיניות אקלים חלשה עלולים להתפרש כחוסר מוכנות לאיומים מתעצמים כגון הצפות, עומסי חום קיצוניים ומחסור במים, ולהוביל להערכות שליליות מצד גופי הדירוג, לעלייה בעלות החוב הממשלתי ולהתייקרות מקורות המימון דווקא בתחומים חיוניים כמו תשתיות, בריאות וביטחון. לדבריה של פלצור, "פרישה מההסכם עלולה להגדיל את אי הוודאות ולהוביל לתמחור מסוכן יותר של המשק הישראלי באמצעות פרמיית סיכון גבוהה יותר מצד משקיעים. בהיעדר חובת דיווח אקלימית ומסגרת ברורה צפויה פגיעה באיכות ההשקעות, שכן משקיעים יירתעו מהשקעות ארוכות טווח".
היבט נוסף של פרישה מההסכם נוגע למעמדה של ישראל בתחום החדשנות האקלימית. דווקא בעת שבה ישראל מצטיירת כשחקנית בולטת בתחום, התרחקות מהמסגרת הבין-לאומית עלולה לכרסם באמינותה הכלכלית ולהרחיק השקעות ושווקים. תעשיית הקלינטק והחדשנות הישראלית, הנמצאת בצמרת תעשיית הקלינטק העולמית, נשענת במידה רבה על הון בין-לאומי, קרנות השקעה ושיתופי פעולה המושפעים ממדיניות האקלים ומעמידה ביעדי הסכמי האקלים. פרישה מההסכם עלולה לפגוע בתדמית המחויבות האקלימית של ישראל, לפגוע בצינור המימון של תחום אסטרטגי זה, להבריח הון ומוחות, ולדחוף יזמים וחברות לפעול ממדינות המעודדות פתרונות אקלים. במקביל, התרחקות מהמאמץ הגלובלי פוגעת גם בביטחון האנרגטי, דווקא בעידן של חוסר יציבות גיאופוליטית, שבו המעבר לאנרגיות מקומיות ומתחדשות נתפס כמרכיב מרכזי בחוסן הכלכלי והלאומי.
"ברגע שישראל לא תהיה חלק מההסכם, גורמים בשוק ההון בעולם, וגם כל שוק הפחמן המתהווה על בסיס ההסכם, לא יראו בישראל יעד אטרקטיבי – וכתוצאה מזה יזמים ישראלים רבים ואף חברות בוגרות פשוט יקומו ויעברו למקום אחר", מסכמת פלצור.
