הוועידה השנתית ה-54 למדע ולסביבה. צילום: אסי אפרתי
הוועידה השנתית ה-54 למדע ולסביבה, שכוללת יותר מ-220 הרצאות ופאנלים בנושאי מדע וסביבה, התקיימה ב-8–9 ביולי, 2026, בהובלת האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, באירוח עיריית ירושלים ובשיתוף האוניברסיטה העברית בירושלים בבנייני האומה בירושלים. שקד שפי כהן, מנכ"לית משותפת באגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, פתחה את הכנס ואמרה: "אני עומדת מולכם היום בימים שבהם עדיין ימי שריפה מאיימים לבלוע את הכול, ולמרות הכול יש לי אמונה ותקווה שהמדע וחקר הסביבה הם הדרך להביא לשינוי. בעוד שכלי נשק נבנים כדי לצמצם את העולם ולחלק אותו לגבולות ואויבים, המדע כאן כדי להרחיב את המבט. הוא מזכיר לנו שהטבע לא חותם על הסכמי הפסקת אש, הוא פשוט פועל יחד".
"עד לא מזמן, היו שחשבו שאקלים וסביבה הם נושא משני של משוגעים לדבר. עניין של מותרות, שנהוג לדחות לזמן מאוחר יותר, אחרי הטיפול בסוגיות הבוערות באמת", אמר נשיא המדינה יצחק הרצוג. "אך בשנת 2026, ברור לכול שסוגית האקלים איננה משבר עתידי שעלינו להיערך לו, אלא מציאות ממש – שמשנה את חיינו במהירות הולכת וגוברת; סוגיה בוערת כשלעצמה שדורשת את תשומת לבנו המיידית והעקבית לאורך זמן".
הטכנולוגיה מתגייסת לסביבה
רן לבנה, מנהל סוכנות החלל הישראלית, תיאר כיצד המידע שנאסף באמצעות לוויינים כבר לא משמש רק לצרכים צבאיים, אלא נגיש לכולנו: "אתן דוגמה ספציפית שעשינו מהחלל ב-7 באוקטובר. כוחות החילוץ היו בסכנה של אסבסט, ואי אפשר היה לשלוח רחפנים בגלל המציאות הביטחונית. בסוכנות החלל ובאוניברסיטת תל אביב לקחו תמונות מלוויין גרמני, בדקו את החתימה הספקטרלית של אסבסט שרוף במעבדה, ונתנו דטקציות (זיהויים) לכוחות בשטח".
גם גילה לויקה, מנהלת מוצר חיזוי שיטפונות ב-Google Research, הדגישה את השימוש בכלים טכנולוגיים: "ב-20 השנים האחרונות ראינו עלייה דרמטית באירועי מזג אוויר קיצוניים ואסונות טבע". לויקה נתנה דוגמאות לכמה מהלכים של גוגל שמסייעים בחיזוי ובהתמודדות עם האסונות האלה, כמו קבוצת לוויינים שמשתמשת בבינה מלאכותית לזיהוי שריפות ומודלים לחיזוי של עד 24 שעות מראש של שיטפונות בזק ב-Google Flood Hub.
רן לבנה, מנהל סוכנות החלל הישראלית. צילום: אסי אפרתי
בין סביבה וביטחון
"המציאות הביטחונית הנוכחית כופה עלינו ניהול קונפליקטים חסר תקדים בהיקפו בין הצרכים הביטחוניים המיידיים לבין התרומה הלאומית לשמור על שטחים חיוניים ומסדרונות אקולוגיים", אמרה רעיה שורקי, מנכ"לית רשות הטבע והגנים. "המשימה הניצבת לפתחנו כיום, בדגש על אזור הגליל והגולן, היא התמודדות עם שינויים מרחביים בשטח בעקבות פעילות צבאית".
העיתונאית יפעת גליק, הנחתה פאנל ובו ציינה את הקשרים המתקיימים בין ביטחון, מלחמה וסביבה וכיצד הם שלובים אלה באלה. ד"ר עידית שפרן גיטלמן, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, דיברה על הסנטימנט הציבורי ביחס לתפיסת הביטחון הלאומי שהשתנה מאז ה-7 באוקטובר. לדבריה, למרות ההבנה של חשיבות העניין, "הציבור אומר לצה"ל: אתה לא אמור להתעסק במשבר האקלים". היא גם ציינה את הנתון מהסקר שנערך במכון, לפיו כ-5 אחוזים בלבד ציינו את משבר האקלים ככזה שמהווה איום בטחוני.
תא"ל (מיל') אמיר גת, שותף בכיר ו-CTO בחברת 42NEX, לשעבר מנהל יחידת שווקים בינלאומיים בסולאראדג', תיאר את השינויים הגיאופוליטיים של השנים האחרונות כמו המלחמות באזור והמלחמה באוקראינה, שינויים עמוקים שמייצרים הבנה שעצמאות אנרגטית היא חלק מתפיסת ביטחון לאומי. גלית כהן, מנהלת קרן האקלים בישראל JCT וחוקרת בכירה אורחת ב-INSS, הצביעה על מספר פערים שגורמים לכך שהמידע הקיים לא מתורגם ליישום ולביצוע, בין היתר ביחס להבנה הקיימת שהאקלים משפיע ומשנה את כל המערכת שבה אנחנו פועלים. היא נתנה כדוגמה כיצד בצורת באזור מסוים מובילה לשינויים ביבול ומשם לייצוא ולייבוא.
ירושלים: בין טבע לעיר מתפתחת
במושב שהתמקד בירושלים ובמגוון סוגיות אקולוגיות וסביבתיות בעיר, מירי רייס, מנהלת הרשות לאיכות הסביבה וקיימות בעיריית ירושלים, ציינה את החשיבות בתרגום של רעיונות בשטח בעיר מתפתחת וייחודית כמו ירושלים, שמכילה בתוכה מגוון כל כך עשיר ולעיתים מורכב של תוואי טבע לצד אוכלוסיות שונות. ענבר וייס עברי, אדריכלית העיר ירושלים, הזכירה במהלך הדיון את אחד האתגרים העירוניים המשמעותיים מבחינתה, הצללה. "לצד נטיעות בתחנות רכבת ובמיקומים מגוונים אחרים, יש עוד הרבה לאן להתקדם", היא אמרה. לדברי יואל אבן, מהנדס העיר ירושלים, "ירושלים הוכיחה שהיא יכולה ליישם תוכניות של אלפי יחידות דיור והתחדשות עירונית בלי להתפרץ לשטחים פתוחים". צחי ויטלזון, מנכ"ל צתא"ל, הדגיש את האימפקט של התחבורה העירונית והשילוב שלה בתוכניות ירוקות של העיר.
משה ליאון, ראש עיריית ירושלים, הדגיש את מחויבותו לתחום הסביבה והזכיר את עצירת תוכנית הבנייה ברכס לבן. "המיוחד בירושלים זה שאין לנו ים. הים היחידי שיש לנו זה יערות ירושלים. אנחנו מטפחים אותם ביחד עם קק"ל. אנחנו דואגים לכך שתהיה חיבוריות בין כל היערות. יש לנו תוכנית משותפת לקק"ל ולנו שאנחנו מחברים את כל היערות מרמות עד גילה, גם באופניים וגם בהליכתיות, וזה כבר בעיצומה של העבודה".
משה ליאון, ראש עיריית ירושלים. צילום: עוז שכטר, תדמית
יערות בסכנה, ופתרונות שהופכים מפגע למשאב
ד"ר גלעד אוסטרובסקי, היערן הראשי של קק"ל, סיפר כי "יש לנו השנה אירוע חמור" ותיאר תופעה שבה נצפתה התייבשות ותמותת עצים מאסיבית בשטחי יער רבים בארץ. "רוב רובה של הפגיעה ביערות האורנים," הוא אמר והוסיף כי 25 אחוז מיערות האורנים בדרום התייבשו. "צריך לחשוב במגמה של המשך שינוי אקלימי לרעה". בנוגע לתגובה של קק"ל בשטח, הוא ציין את הערך שבהתחדשות הטבעית ואת החשיבות בנוף מגוון יותר ובנטיעה של מינים מקומיים. באותו המושב, הציג מור אשכנזי מקק"ל הציג מיזם שרותם טכנולוגיית חישה מרחוק וסימולציות מתקדמות כדי לעבור מכיבוי פסיבי של שריפות לניהול סיכונים אסטרטגי.
נוסף על כך, הוצגו במושב אחר הוצגו דוגמאות שונות לפתרונות שהופכים מפגע למשאב. למשל, פרופ' שני ברט מהטכניון סיפרה על חומרי בנייה ברי-קיימא המיוצרים באמצעות מיקרואורגניזמים. פרופ' דניאל מנדלר מהאוניברסיטה העברית הציג פיתוח של לבני בנייה מעודפי המלח שבדרום ים המלח. הוא שיתף כי בימים אלה הוא וצוותו עובדים על פרויקט שנועד להגן על מכ"מים מפגיעה ועל שימוש במלח לטובת אגירת אנרגיה. עוד הוצגו פתרונות מתחום החקלאות בנושאי דו-שימושיות וכלכלה מעגלית, ובהם מחקר שהציג ד"ר עידן פרמן מתל-חי לשימוש בפסולת חקלאית לגידול פטריות מאכל.
כשהמדע פוגש את המשפט
עו"ד רחלי הכט, מאוניברסיטת בר אילן, תיארה את הקליניקה לרגולציה סביבתית שהיא מנהלת: "לראות אנשים שלוקחים את המומחיות שהם צברו כדי לעמוד בחזית ולתת גב לארגוני סביבה או לאנשים שהפריע להם משהו סביבתי נותן אימפקט גם ברמת ההחלטה וגם ברמת החוויה שהפעיל הסביבתי חווה". ד"ר אורי שרון, מאוניברסיטת בר אילן, שיתף במקרה שבו נרתם למאבק לפתיחת השטחים הירוקים של מקווה ישראל לציבור הרחב וזכה לליווי של הקליניקה: "ועדות התכנון אמורות לייצג את כלל האינטרסים, וכל מי שנפגע יש לו זכות טיעון. אני חוקר צדק סביבתי; זו הרגשה מטלטלת להיות בתוך הסיטואציה שאני חוקר ולחוות אותה מבפנים".
פרופ' נורית אלפסי, מאוניברסיטת בן-גוריון, אמרה על מערכת התכנון בישראל: "אני מרגישה שהמערכת הזאת חולה. היא צריכה להשתנות, היא צריכה לעבוד בשבילנו והיא לא עובדת בשבילנו. אנחנו צורכים את הקרקע שאין לנו".
אי-כנס. צילום: אסי אפרתי
האמון הציבורי במדע
"בכל העולם נושאי המדע והסביבה פוגשים בשנים האחרונות את הכחשת האקלים. רואים את זה במדינות המתקדמות ביותר", אמר אייל אוסטרינסקי, יו"ר קק"ל. "התשובה הכי חשובה להכחשת האקלים היא מדע מדויק". פרופ' אורן אוסטרזצר-בירן, האוניברסיטה העברית בירושלים ויו"ר משותף של הוועידה, הוסיף ואמר כי "בעידן שבו מידע זורם במהירות, האמון בעובדות אינו תמיד מובן מאליו ואולי אפילו יורד. תפקידה של הקהילה המדעית חשוב מאי פעם".
פרופ' נעמי אורסקס מהרווארד עסקה גם היא בשאלת האמון הציבורי במדע, וקבעה כי חרף המתקפה הנוכחית של הממשל האמריקאי על המדע, רוב הציבור, ברוב המדינות, עדיין נותן ציון גבוה יחסית לאמינות המדע. אורסקס הביאה כדוגמה מאמר משנת 2000 שהציג את קוטל העשבים ראונדאפ כבטוח, ושנפסל ב-2005 ובהמשך אף נחשף כי הוא נכתב בפועל על ידי גורם מטעם היצרן. אף על פי כן, המאמר נותר בין המאמרים המצוטטים ביותר בנושא. "מאמרים מטעים נשארים בספרות המדעית, רגולטורים מסתמכים עליהם, והציבור לא יודע במי לבטוח", היא אמרה. "אנחנו צריכים לעשות יותר כדי לשמור על הבית שלנו מסודר, כך שהציבור ימשיך לבטוח בעבודה שאנחנו עושים."
שיקום נחלים כמפתח להחלמה
אורי רגב, מנכ"ל רשות ניקוז ונחלים קישון, וניר פפאי, מנהל פרויקט ציפורי ברשות ניקוז ונחלים קישון, הציגו את מרכיבי שיקום נחל ציפורי כמקרה בוחן של יישום תוכנית שיקום אקולוגי, בדגש על חדשנות. התוכנית שיזמה רשות המים, החלה בשנות המלחמה האחרונות, אמורה להסתיים בעוד כשנה וחצי ומסוקרת בהרחבה בגיליון החדש של כתב העת "אקולוגיה וסביבה". לדברי פפאי, כבר היום אין יותר מזהמים שזורמים לנחל ואיכות המים הולכת ומשתפרת. "הפרויקט הזה הוא דוגמה לסדרת פעולות לא יקרות, וכאלו שניתנות לביצוע בעזרת שיתוף פעולה ויצירת תחושת שייכות", הוא אמר.
דן אלון, מנכ"ל החברה להגנת הטבע, הגדיר את השיקום האקולוגי כמפתח להחלמה אישית וחברתית. "אחרי כמעט שלוש שנים של מלחמה, לא אנחנו ולא הטבע שלנו נשארנו כפי שהיינו. השאלה היא, איך כולנו נצא מכאן מחוזקים יותר?" במקרים רבים, בעיקר של פגיעה מתמשכת ונרחבת, נדרש גם שיתוף פעולה רחב יותר. "יש לנו הזדמנות. יום אחד תסתיים המלחמה ונבין שחלק מהשיקום עובר גם דרך שיקום משותף, אנחנו יחד עם כל השכנים שלנו, של הטבע".
פרופ' קרן אגאי שי, יו"ר משותפת של הוועידה. צילום: יובל יוסף, תדמית
שטחים פתוחים שמתכווצים, והים שלא נגמר
עוד במסגרת הוועידה, העניקה פרופ' תמר דיין את פרס מפעל החיים מטעם האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה לפרופ' ערן פייטלסון, ואיריס האן העניקה את הפרס ליואב שגיא. לשני הזוכים הייתה תרומה משמעותית בתחום התכנון הסביבתי בישראל ובהגנה על השטחים הפתוחים.
מוטי קפלן ואיריס האן הציגו את עבודת המחקר שלהם בטכניון על הצפי לאובדן בלתי הפיך של שטחי הטבע בישראל. נכון להיום, סך כל השטחים הולך ומתכרסם וככל שזה יתמשך בקצב הנוכחי, הם יעלמו לחלוטין. לדבריהם, בישראל עוד לא הושרשה ההבנה שמשבר האקלים ומשבר מערכות אקולוגיות בשטחים הפתוחים, הם שני צדדים של אותו המשבר.
נושא נוסף שבלט עסק באתגרים שבשמירת הטבע הימית. דרור בוימל מהחברה להגנת הטבע, בהתייחסותו לתשתיות כמו כאבלים תת-ימיים וחוות לגידול דגים, אמר כי "רוב שטחה של מדינת ישראל הוא הים. באתגרי הפיתוח בים, באתגרי הפרבור הימי, קורים תהליכים של פיתוח מפוזר ולא יעיל. אלה דברים שחווים אותם ביבשה ובדיעבד למדנו שיש דרך טובה יותר לפתח. כבר היום קשה למצוא מקום בים".
"הים הוא השטח הפתוח הגדול והרציף ביותר שיש לנו בישראל", אמר אלון רוטשילד מהחברה להגנת הטבע. "שמורות טבע הן בעצם הכלי המוכח והיעיל ביותר שיש לנו כדי לשמור על הטבע הזה". בין הדוגמאות לשטחי הים התיכון של ישראל שיש להגן עליהם, לדבריו, נמנים, "בית גידול מסוג אבעבועים (נביעות של גז מתאן בים העמוק), שאף אחוז ממנו לא מיועד לשימור. גני הספוגים המזופוטיים, שעדיין 70 אחוז השטח שלהם לא מיועד להגנה. לגבי המצע הרך (קרקעית חולית, ע"ו), הוא בתת ייצוג משמעותי". פרופ' מעוז פיין, מהאוניברסיטה העברית והמכון הבינאוניברסיטאי למדעי הים באילת, התייחס לשטח של מפרץ אילת כמערכת יקרה ביותר לאקוסיסטם וככזה שנתון למגוון איומים, בהם רגישויות שונות של אלמוגים ולחצים המופעלים על עשבי הים. ד"ר שי אורון מהחברה להגנת הטבע הציגה את מיזם "שוניות אילת" שנועד להנגיש את פלאי הטבע שבמפרץ אילת לציבור הרחב ולהדגיש את החשיבות להגן עליהם.
"אנחנו חיים בעידן שבו המשברים הסביבתיים אינם מכירים בגבולות, בתחומים או בדורות", סיכם פרופ' תמיר שפר, נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים, את ההשפעות המגוונות של האתגרים שניצבים בפנינו. "שינוי האקלים והפגיעה במערכות האקולוגיות אינם עוד סוגיה מבודדת; מדובר באתגר רב-ממדי המשפיע ישירות על הבריאות, החקלאות, הכלכלה, המדיניות הציבורית והחוסן החברתי של כולנו".
פאנל "בריאות אחת, סביבה וחוסן בשיקום הצפון". צילום: אסי אפרתי
"המציאות היא לא גזירת גורל, אלא תוצאה של הפעולות היום-יומיות שלנו"
לאחר שערב היום הראשון של הוועידה השנתית ה-54 למדע ולסביבה נחתם באירוע קהילתי במרפסת של מוסללה בירושלים, הבוקר של היום השני לוועידה התחיל במגוון סיורים למשכימי ומשכימות קום במגוון אתרי טבע עירוני בירושלים, בנושא התחדשות עירונית במרכז העיר, ובמתחם חיסבון בהובלת "אימהות לא אוגרות".
במליאת הבוקר, אריאלה רג'ואן, מנכ"לית עיריית ירושלים, הגדירה את תקופת הזמן הנוכחית ככזאת שנדרש בה יותר מתמיד להפוך את המדע למדיניות ולחבר בין חזון לביצוע. היא ציינה את פרויקט ההצללה בעיר ככזה שמשקף הליך פיתוח חכם של משאבים על פי ערכים סביבתיים. "מדובר באתגר ניהולי ענק שכולל תיאום בין אגפים רבים ושינוי בתהליכי עבודה. בהתבסס על מיפוי ומדידה, היעד שהצבנו ברור: להפוך את המרחב הציבורי בירושלים לנגיש, מוצל, נעים, ובריא יותר".
ד"ר רז תמיר, מנכ"ל משותף של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, ציין כי הוא גאה להוביל ארגון שמוודא שמחקר לא נשאר בין דפי כתב העת, אלא הופך לפעולות בשטח ומייצר אימפקט משמעותי על החיים של כולנו. "נולדתי ליד הים", הוא סיפר, "ואחרי כל ביקור בחוף חיכה לנו בבית טקס קבוע – ערכות טרפנטין לניקוי הזפת מכפות הרגליים. חשבנו שככה זה. הים הוא המקום אליו הכול נזרק. כיום, לשמחתי אין עוד צורך בערכות טרפנטין, כי קרו שינויים. והשינויים האלו לא קרו במקרה אלא בזכות מדע, מחקר, מדיניות וחינוך, ובעיקר, בזכות אנשים שלא הסכימו לקבל את המציאות כפי שהיא. אם יש לקח אחד שלמדתי לאורך הדרך הוא שהמציאות היא לא גזירת גורל, אלא תוצאה של הפעולות היום-יומיות שלנו".
הבריאות כמניע לפעולה סביבתית
פרופ' קרן אגאי שי, מאוניברסיטת בר אילן ויו"ר משותפת של הוועידה, הזכירה את גל החום האחרון באירופה כדוגמה לאירוע קיצון שלא מסתכם בעומס בתשתיות אלא מציג אתגר ישיר על בריאות הציבור. "לאירוע הזה קדמו מגוון גורמים סביבתיים: משבר האקלים, משבר הזיהום ואובדן המגוון הביולוגי. כל אלו אינם איומים עתידיים או תיאורטיים, אלא שינויים שמשפיעים על התחלואה והתמותה כאן ועכשיו". לצד זאת, היא הזכירה משבר נוסף של שחיקת אמון הציבור במדע.
"מחובתנו להמשיך ולהשמיע קול מקצועי ומבוסס ידע, להמשיך להאיר את המציאות בעזרת נתונים ועובדות ולהתעקש על שקיפות ויחס ענייני בקבלת החלטות בנוגע לעתידנו המשותף". בהקשר של השפעות עולם הבריאות על הסביבה היא ציינה כי: "מערכת הבריאות צריכה להביט פנימה, להפחית את פליטות הפחמן שהיא מייצרת ולשמור על העיקרון הראשון של האתיקה הרפואית שהוטבע כבר לפני יותר מ-2,000 שנה על ידי היפוקרטס: ראשית, אל תזיק".
"אנחנו לא יכולים להסתפק ברפואה תגובתית, אנחנו נדרשים לבצע רפואה מונעת", אמרה איילת דרסלר, מנהלת תחום ESG במרכז רפואי שיבא. היא הציגה את פרויקט מיפוי פליטות הפחמן בשיבא לאורך כל שרשרת האספקה, עם צעדים להפחתה שכבר החלו בשטח. "עד כה כבר הפחתנו 17 אחוז פליטות, וקבענו יעד לאיפוס עד 2050. כמו כן, צומצמו 40 אחוז של בזבוז מזון, הופחתו 40 אחוז בשימוש גזי הרדמה וצומצמו 300,000 בדיקות דם בשנה האחרונה. שום תהליך לא קורה על חשבון המטופלים חלילה, אדרבה, אנחנו מפתחים ושומרים על יעילות שמסייעת למטופל ומצמצמת בדיקות מיותרות".
במקום להניע אנשים לפעול למען המאבק במשבר האקלים כמטרה בפני עצמה, לפי פרופ' ג'ורג' תרסטון, מומחה לרפואה סביבתית ולבריאות הציבור בבית ספר גרוסמן לרפואה באוניברסיטת ניו יורק, יש להעמיד את הבריאות כמניע המרכזי לפעולה. כך התועלת האקלימית הופכת ל"תוצר לוואי", מה שעוקף את ההתנגדות שמעורר הנושא. לדוגמה, לאחר סגירת תחנת כוח מזהמת בניו יורק, נרשמה ירידה חדה של יותר מ-20 אחוז בפניות למיון בשל מחלות לב. "אנשים כבר דואגים לבריאות שלהם", אמר תרסטון. "אנחנו רק מנסים להניע אותם לפעול למען משהו שכבר אכפת להם ממנו".
בריאות אחת, סביבה וחוסן בשיקום הצפון
במסגרת פאנל בהנחייתה של ד"ר נטע ליפמן, מנהלת בית הספר החדש לסביבה באוניברסיטת תל אביב, על בריאות אחת, סביבה וחוסן בשיקום הצפון, אמר רונן פלר, מנהל היחידה הסביבתית מועצה אזורית גליל עליון, כי "הנושא הסביבתי בחירום הוא בתחתית סולם העדיפויות. זה לקח שצריך לחשוב עליו מראש. ככה אנחנו בעצם יצאנו לשיקום, כשאנחנו בעצם מתחילים להבין שאנחנו מצליחים לחזק את הקהילתיות – גם האישית, גם המשפחתית, גם היישובית ובטח האזורית – וגם לדעת להתמודד עם הנזקים שנעשו במהלך המלחמה".
פרופ' סיגל סדצקי, ראשת חטיבת בריאות הציבור, משרד הבריאות, סיפרה על העברת מערכת הבריאות אל התת-קרקע בזמני חירום. "ברור היה לנו שיש פה אתגר גדול מאוד, אבל עדיין לא צפינו את האתגרים הגדולים בתת-קרקע", היא אמרה וציינה כי מדובר בפתרונות שיש לקחת בחשבון גם למצבי קיצון בעקבות משבר האקלים, כמו הצפות. "לא צפינו את בעיות האוויר, החל מאיכות אוויר – אלה מתחמים ששימשו גם לחניה, ואז יש לנו בעיה גם של זיהום אוויר ושל CO (פחמן חד-חמצני, ע"ו). ולא צפינו את כמות הזיהומים האדירה".
עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין, מתאר איך בצפון, "באופן ציני", בעת המלחמה ניתן דגש לאפשרות להכניס שימוש במיקרו-גרידים ובאנרגיות המתחדשות ליד הבית. "מתי מגלים את זה? כשבמלחמה יש ניתוקי חשמל. אבל את זה צריך לעשות עוד הרבה קודם. הלקח המרכזי שאני יוצא איתו הוא שאנחנו צריכים לתכנן ליום המחר, לשגרה ולחירום, אבל לא להמתין ליום השיקום כדי להתחיל לטפל. במילים אחרות, הצפון והדרום כל הזמן נמצאים בחירום ללא קשר למלחמות".
מפת הדרכים לקיבוע פחמן בישראל
כדי להתמודד עם משבר האקלים, לא די בפעולות מיטיגציה, כמו צמצום פליטות גזי החממה, כך לפי פרופ' יואב יאיר מאוניברסיטת רייכמן. "סילוק מסיבי של פחמן מהאטמוספרה, ברמה של ג'יגה-טונים בשנה, הוא הכרחי", הוא אמר והציג פתרונות CDR, כלומר הסרה אקטיבית של פחמן שכבר נמצא באוויר, החל מביו-צ'אר, פחם צמחי שתורם לפוריות הקרקע וללכידת פחמן, ועד קבורה של פחמן ביבשה. "אני טוען שישראל היא מקום אופטימלי לחדשנות ב-CDR. ישראל יכולה להיות מוקד ידע אזורי, מה שאנחנו קוראים לו 'דיפלומטיית פחמן'".
במסגרת פאנל בנושא קיבוע הפחמן שהנחה ד"ר אבנר גרוס מאוניברסיטת בן-גוריון, תיאר רם עמר, מייסד ומנכ"ל Rewind.Earth, את האתגר בתחום של קיבוע פחמן, והעלה את השאלה "האם לפתח ביצת זהב שתשבור את חוקי הפיזיקה?" ואת ההחלטה להתבונן בפתרונות הזמינים: "מה כבר עובד? לשנע צמחים, לקחת פסולת צמחית ולקבור אותה עמוק באדמה בשכבה גיאולוגית שמישהו אחר חפר (כמו מכרות, ע"ו). אנחנו רק נזיז את המסה הזאת לשכבה הגיאולוגית".
בהמשך לכך, מאיה יעקבס, מייסדת-שותפה ומנכ"לית של עמותת Climate Net-Networking to Net Zero, ציינה כי כיום פתרונות מבוססי-טבע הם הדומיננטיים לקיבוע הפחמן בעולם לעומת טכנולוגיות חדשניות. בנוגע לקיזוז פחמן דו-חמצני באמצעות סחר בקרדיטים, היא אמרה: "אנשים נכנסו לעולם הקרבון-קרדיט בגלל טרנד גדול, אבל צריך להגיע לאנשים דרך התועלות הכלכליות והעסקיות. השוק כרגע הוא נגד סילוק פחמן. מפעלים לא יעשו את זה בלי רגולציה ציבורית". רונה גל עזר, מומחית לשוקי פחמן, פיתוח פרויקטים ואסטרטגיה אמרה: "הרגולציה היא זו שתמכור את זה בסוף. היא זו שתיתן את המימון והכסף. בסופו של דבר, אם נכניס את זה לתוך המערכת שלנו כחלק מהמיסים או מהתמריצים, זה מה שיגרום לזה לעבוד".
פרופ' מארק ברגמן, מאוניברסיטת הוואי במנואה, דיבר על תכנון של תיקי השקעות המקדמים תוצאות חיוביות לטבע. לדבריו, "הכסף מוכן, אבל המדע עדיין לא". ברגמן הציג את "נטל ההכחדה" – מספר ההכחדות הצפוי מפעילותה של חברה מסוימת – כמדד מתאים להנגשת המדע למשקיעים. עוד הוא הציג את הכוח שבשימוש בבינה מלאכותית כדי להעריך את האיומים על המינים שברשימה האדומה של ה-IUCN.
מאגרואקולוגיה ועד השנה המאתגרת של הכינרת
"בטבע דבר אינו לבדו", ציטט ד"ר אורן שלף, ממכון וולקני, את חוקרת הטבע והסביבה רייצ'ל קרסון, והוסיף כי: "המדע והפרקטיקה של האגרואקולוגיה מאמצים את התובנה הפשוטה והעמוקה הזו, ומנסים להחיל אותה גם על המרחב החקלאי".
בפאנל שהתמקד בכינרת, בהנחייתו של אלון זס"ק, מנכ"ל חקר ימים ואגמים לישראל, דיבר חזי ליפשיץ, מנהל רשות המים, על האתגרים שעיכבו את הקמת והשלמת מפעלי ההתפלה, בין היתר על רקע שנות הקורונה והמלחמה. "אם מתקני ההתפלה היו מתחילים לפעול בזמן, היינו יכולים לשקם את הכינרת בצורה משמעותית מאוד. אני מקווה שכבר בחורף הקרוב נוכל להגדיל את הכמויות. לטווח הארוך, נקבע יעד התפלה מוגדל עד 2050 – 2 מיליון קוב לשנה".
ד"ר יעקב ליבשיץ, מנהל השירות ההידרולוגי, ציין את הנסיבות לירידת המים הזמינים בכינרת בשנים האחרונות: ירידה טבעית לצד שינויים שחלו באגן כמו חקלאות, ייבוש עמק החולה ועוד. ד"ר ירון בארי-שלוין, מנהל המכון לחקר הכנרת ומדעי המים, הציג את התפיסה ההנדסית של ניהול הכינרת והמים בנחלים, לעומת התפיסה האקולוגית המורכבת יותר, שנותנת משקל גם להשלכות ההתערבות במערכת הטבעית.
השנה שעברה הייתה שנה מאתגרת מאוד גם למפלס הכינרת, אבל בעיקר לירדן ולמקורותיו, ציינה שרית כספי-אורון, ראש אגף מים, שפכים ונחלים במשרד להגנת הסביבה. "ראינו שפל של ספיקות. הספיקה ירדה הרבה מתחת לקו האדום, ובהמשך לכך התקבלה החלטה שצריך לחבר את מעלה הכינרת למערכת הארצית. היישום של זה ייקח עוד כמה שנים, אבל אנחנו רואים באופן ברור שבלתי אפשרי להמשיך להסתמך על המערכת הקיימת". בנוסף, היא ציינה ביחס לאיכות המים, כי ירידה בספיקות מובילה לעלייה דרסטית בריכוז החיידקים במי הנחלים.
יצחק הרצוג, נשיא המדינה. צילום: עוז שכטר, תדמית
האמון הציבורי במדע
"אם בן אדם מהיישוב רוצה לבדוק האם העולם מתחמם או לא, יהיה לו קשה מאוד לבדוק בעצמו; אלא הוא יחשוב מי אומר שהעולם מתחמם ומי שלא, ולמי משניהם כדאי להאמין – לחבר מהפייסבוק או למדען", אמר ד"ר יובל רוזנברג מהטכניון. בין ההמלצות להעלאת אמון הציבור במדענים, הוא מנה את חיזוק החינוך המדעי והערכת מקורות המידע.
פרופ' תמר דיין מאוניברסיטת תל אביב הדגישה את החשיבות של המדע האזרחי בתקשורת המדע. "מדע אזרחי הוא שיתוף הציבור במחקר", אמרה ד"ר יעלה גולומביק מאוניברסיטת תל אביב. "מדע אזרחי הוא אולי פתרון מסוים לאמון הציבור. הוא משלב גם את החוקרים וגם את הציבור בצורה שבאמת יכולה ליצור אימפקט אמיתי ואת השינוי שאנחנו מחפשים. זה אומר שאנשים שהם לא מדענים יכולים לעזור למדענים במחקר שלהם, כמו באיסוף המידע שלהם. למשל, מיזם אתגר חיות הבר מחבר תלמידי בית ספר לטבע. התלמידים יוצאים החוצה, מצלמים בעלי חיים ומעלים תצפיות".
אי-כנס ושיתופי פעולה מעבר לגבולות
במושב שעסק בשיתופי פעולה סביבתיים באזורי סכסוך, ד"ר טארק אבו חאמד, מנכ"ל מכון ערבה ללימודי סביבה, דיבר על דיפלומטיה של מדעי הסביבה כדרך לשלום. "אנחנו נמצאים באזור שכל מקורות הטבע שלו משותפים עם מדינות האזור. למשל, אין מי תהום שאינם משותפים לישראל ולשכנותיה, כך שלא משנה איפה הזיהום מתחיל, חייבים לדבר עם השכנים. מה שחסר לנו באזור זה אמון. זה היופי של מדע ודיפלומטיה סביבתית: גשר והזדמנות שבה אנשים רואים ופוגשים את הצד השני באופן ישיר".
ד"ר רינה קדם, ממכון הערבה ללימודי סביבה אף היא, הציגה את תהליכי הלמידה של המכון במשך השנים סביב סוגיות רגישות של קבוצות סטודנטים, ישראלים ופלסטינים, שלומדות יחד. "למדנו עם השנים לתת למשתתפים שלנו להחליט ולהוביל, למדנו להכניס את הדיאלוג בשלב הנכון. בסופו של דבר, אנחנו נתקלים בלא מעט מורכבויות. יש גם שותפים שלנו ממדינות שכנות שלא יכולים לדבר על כך שהם עובדים איתנו. אבל, חשוב לזכור, משאבי הטבע לא יכולים לחכות שאנחנו נגיע להסכמים. אם נמתין, לא יהיו לילדים שלנו מים נקיים לשתות".
כחלק ממהלך ליצירת קהילה מקצועית פעילה ומחוברת יותר, לוס אוריה מיטלמן מהאגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, יחד עם יואב אגוזי ודפנה עורי מסטצ'קין ממרכז השל לקיימות, הובילו אי-כנס (Unconference) שעסק ברתימת כוחו של המחקר לשינוי המציאות הסביבתית בישראל. האי-כנס נתן הזדמנות לשיח בלתי אמצעי בקבוצות קטנות לטובת שיתוף באתגרים ורקימת שיתופי פעולה.
"המטרה שלנו בכנס הזה היא לא רק להחליף דעות, אלא לייצר את המנגנונים השונים שישנו את פני המציאות בשטח – הסביבתית, החברתית והבריאותית כאחד," סיכמה שקד שפי כהן, מנכ"לית משותפת של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה.
