תמרים ובני אדם הולכים יד ביד במשך אלפי שנים. קרדיט: רועי גלילי
בחג הסוכות נהוג לנטול לולב – עלים צעירים וסגורים שנקטפו מעץ התמר. אך בעוד הלולבים מגיעים השנה כרגיל אל הסוכות ברחבי הארץ, מחקר חדש מגלה מציאות מדאיגה: אוכלוסיית העצים של תמרי הבר בארץ מידלדלת. עצי תמר רבים נמצאו מתים ומיובשים וחלק מהאוכלוסיות שעוד קיימות מראות סימנים של סוף חיים. מה הורג את התמרים, למה הם כל כך חשובים לנו ואיך אפשר לשמור עליהם?
ברית היסטורית
כיום, מקורם של רוב הלולבים הוא בעמק בית שאן ובערבה, שם מגדלים מטעים במיוחד ללולבים, לצד ייבוא ממדינות כמו מצרים וירדן. מחקר שפורסם ביולי האחרון בכתב העת "יער" של קרן קיימת לישראל (קק"ל) סקר את מצב אוכלוסיות עצי התמר בנגב ובערבה.
"תמרים ובני אדם הולכים יד ביד במשך אלפי שנים", אומר ד"ר רועי גלילי, ארכיאולוג וחקלאי ממושב עידן שמגדל תמרים, ושהוביל את המחקר ביחד עם פרופ' גיא בר עוז מאוניברסיטת חיפה; ד"ר יובל כהן ממכון וולקני, מומחה לגידול תמרים; וד"ר אריאל מרוז, ממו"פ מדבר וים המלח, מומחה ל-GIS, ניתוח מידע גיאוגרפי. "תחילת הברית ההיסטורית הזו היא בראשית העידן החקלאי שבו בני אדם מתחילים לביית צמחים, והצמחים נודדים עם בני האדם. הברית עם התמרים היא אדוקה יותר בגלל שתמרים נותנים וצל, וגם אפשר להשתמש בגזעים ובחלקי עץ למגוון שימושים. יש ביטוי ידוע במקורות שמדבר על כך שבתמרים אין פסולת", מסביר גלילי ומתייחס לפסוק: "מה תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמרים לאכילה, לולבין להילול, חריות לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסינים לכברה, שפעת קורות לקרות בהן בתים…", בראשית רבה מא, א.
על פי המחקר, מצבם של רבים מעצי התמר מידרדר בגלל ירידת מפלס מי התהום ובגלל זיהומים תעשייתיים. נוסף על כך, נמצא שאוכלוסיית התמרים הגדולה בארץ שהתקיימה בעבר בעין צין ובעין עקרבים, נעלמה כמעט לחלוטין. במהלך המחקר, שנערך בשיתוף פעולה עם רשות הטבע והגנים ובמסגרת תוכנית "BOSTAN-TREE" באוניברסיטת חיפה שחוקרת את הבוסתן הארץ-ישראלי הקדום משלל היבטים, נסקרו מאות דקליות (חורשות דקלים), עצים בודדים ומקבצים גדולים, ב-30 אתרים שונים בדרום הארץ. במחקר נעשה שילוב של עבודת שטח, של מאגרי מידע ושל תצלומי אוויר. "מעולם לא נעשה סקר מהסוג הזה בארץ. לראשונה יש לנו אינדיקציה די מדויקת של כמות התמרים בכל המרחב ומצבם", אומר גלילי. "אנחנו רואים את ההידרדרות. העובדה שיש אוכלוסייה גדולה של עצים שאין להם תקומה מעידה על כך שבעבר המצב היה טוב בהרבה", הוא מסביר.
לעצי התמר יכולת שרידות גבוהה מאוד. קרדיט: רועי גלילי
מה גורם להתדרדרות?
לעצי התמר יש יכולת שרידות גבוהה, אך הם רגישים לשינויים במפלס מי התהום ולאיכותם של המים בסביבת בית השורשים. "עץ התמר סביל ועמיד להרבה תנאי עקה כמו מליחות, חום וקור", מסביר גלילי. "בשביל 'לפגוע' בעץ תמר, צריך ליצור עקה חזקה מאוד, 'צריך להתאמץ', וזה מה שקורה לצערנו במספר מקומות שבהם יש זיהומים תעשייתיים", הוא אומר ומציין שטח גדול בדרום הארץ.
מקורו של איום מרכזי נוסף הוא בפעילות חקלאית שמתבטאת בין היתר בשאיבת מי תהום. "חלק גדול מחורשות התמרים בערבה נפגעו בצורה דרמטית כתוצאה משאיבת מים תהום. היום אנחנו מנסים לתקן את זה באמצעות השקיה מלאכותית או באמצעות תיקון המיקומים של השאיבות כך שלא יהיו ליד המעיינות", מסביר גלילי ומדגיש ששאיבת מי תהום אינה מחייבת דלדול המים במעיינות.
פוטנציאל רבייה
כחלק מהמחקר בוצעו הערכות פרטניות באשר לפוטנציאל הרבייה של העצים. עצי תמר מתחלקים לזכרים ולנקבות ונבדלים בסוג הפריחה שלהם. "אנחנו רוצים להבין כמה עצים זכרים וכמה עצים נקבות יש בכל אתר. יש מטעים שעברו מניפולציות אנושיות ששם יהיו הרבה יותר נקבות כי הן נותנות פרי. במטעים טבעיים נמצא בערך 50 אחוז לכל זויג", הוא מסביר. בעין צין ובעין עקרבים נמצאו 28 עצים זכרים ועץ נקבה אחד. "עדיף לעשות את המחקר בעונה שבה הנקבות נותנות פרי והזכרים נותנים את האבקנים, כך קל לזהות את שני המינים", אומר גלילי.
מרכיב נוסף הוא היחס בין עצים מבוגרים לבין עצים צעירים. "בחורשות בריאות אנחנו רואים אחוזים גבוהים יותר של עצים צעירים, זה מעיד על פוריות גבוהה. אם יש 70–80 אחוז של עצים צעירים, אנחנו יודעים שהאוכלוסייה נמצאת בצמיחה. במקרים שבהם אנחנו מוצאים הרבה יותר עצים מבוגרים, אנחנו מבינים שיש בעיה. במקרים קיצוניים כמו שראינו בעין צין ובעין עקרבים, זה כבר ממש 'שירת הברבור', מחזה עצוב מאוד של דקליה שנמצאת בערוב ימיה", הוא מספר.
פגיעה ב"ג'ונגל" של עצי תמר
במחקר מודגשת הפגיעה האנושה במה שהיה בעבר "ג'ונגל" עצי התמר הגדול בארץ בעין צין ובעין עקרבים. כיום נותרו באזורים אלה מעט עצים בוגרים חיים, כמעט כולם ללא חוטרים – ענפים דקים וארוכים שמעידים על צמיחה פעילה – רובם מתים או נמצאים בשלבי התייבשות שונים. "מאז שאני ילד אני עוקב אחרי מה שקורה שם", אומר גלילי שמוביל בשנים האחרונות מאבק ציבורי להצלתם. "בעבר היו שם חורשות תמרים מהגדולות שיש במזרח התיכון, ובמהלך 50 השנים האחרונות הן הלכו והומלחו וזוהמו, עד שגוועו כליל. ממאות דקליות של עצי תמר, נותרו בהן היום בערך 30 עצים חיים. במסגרת המאבק הצלחנו להשיג מ-ICL מימון למחקר גנטי של התמרים שגדלים שם כדי להבין האם מדובר בזן מיוחד או בעצים רגילים", הוא מספר.
למרות זאת, גלילי סבור שהמצב בר-תיקון, לפחות ברוב המקרים. "המצב הפיך וזה תלוי בנו. תנועת המטוטלת שיצר האדם עם הכוח המצמית שלו היא כל כך דרמטית שהדרך היחידה לתקן אותה היא באמצעות פעילות אנושית. זה דורש לקבל החלטות, זה דורש משאבים כלכליים וזה דורש מאיתנו להכיר באסונות הסביבתיים שיצרנו ולקחת אחריות על סביבת חיינו", הוא מסכם.
