ההוצאה הצבאית העולמית הגיעה בשנה שעברה לשיא של כ-2.7 טריליון דולר. צילום: Unsplash
מבצע "שאגת הארי" משתלב במציאות מתמשכת של מתיחות ועימותים בישראל ומחוצה לה. השנים האחרונות היו עמוסות בסכסוכים ובמלחמות כמעט בכל אזור בעולם: מלחמת רוסיה-אוקראינה, מלחמת האזרחים בסודן, עימותים בין הודו לפקיסטן, התנגשות צבאית בין קמבודיה לתאילנד, סכסוך בין אזרבייג'ן וארמניה וכמובן המלחמה הרב-זירתית של ישראל נגד חמאס, חיזבאללה, החות'ים ואיראן. מחקר עדכני מציג תמונה מדאיגה של עלייה מתמשכת במספר הסכסוכים המזוינים מאז סוף מלחמת העולם השנייה. המחקר מציין שבשנה שעברה היו לא פחות מ-61 סכסוכים פעילים בכ-36 מדינות בעולם.
נוסף להקצנה הזו ולהתרופפות תחושת היציבות הגלובלית, מתחדדת זווית נוספת של המחיר הסביבתי והאקלימי של המלחמות. דו"ח שפורסם לאחרונה של מזכ"ל האו"ם (The Security We Need) חושף כיצד הזינוק החד בהוצאות על צבא ועל ביטחון ברחבי העולם בשנים האחרונות פוגע באופן ישיר ביכולת לעמוד ביעדי פיתוח בר-קיימא (SDGs) של האו"ם.
הסטת משאבים מניהול משבר האקלים להתעצמות צבאית והשפעתה על פליטות גזי חממה
לפי הדו"ח של מזכ"ל האו"ם, ההוצאה הצבאית העולמית הגיעה בשנה שעברה לשיא של כ-2.7 טריליון דולר ועתידה להגיע עד 2035 ל-4.4 טריליון דולר. מעבר לכך, כתוב בדו"ח שהוצאות אלה אינן בהכרח מביאות ליותר יציבות או שלום, אלא מסיטות משאבים חיוניים מהשקעות בתחומי הבריאות, החינוך, הרווחה וההתמודדות עם משבר האקלים. כתוצאה מכך, סוגיות סביבתיות רבות נדחקות לשולי סדר העדיפויות, דווקא בעיתוי שבו נדרשות השקעות חסרות תקדים בהתמודדות עם שינוי האקלים. "דו"ח זה קורא למדינות החברות לפעול בראייה קדימה ובנחישות. איזון מחדש של סדרי עדיפויות עולמיים אינו רק עניין של זהירות פיסקלית; זו חובה כדי שהאנושות תשרוד", נכתב בדו"ח.
לפי הדו"ח, תפיסת ביטחון שמתמקדת בכוח צבאי בלבד ומתעלמת מביטחון אקלימי וביטחון סביבתי אינה מייצרת יציבות ארוכת טווח, ואף עלולה לערער אותה. הדו"ח מצביע על כך שמערכת הביטחון העולמית אחראית לפליטה של 3.3–7 אחוזים מסך פליטות גזי החממה בעולם. הצבאות הגדולים ביותר, ובראשם צבאות ארצות הברית, סין ורוסיה, מייצרים היקף פליטות הגבוה מזה של מדינות בינוניות רבות. כדי להבין את היקף הזיהום שמייצרות מערכות צבאיות, הדו"ח מביא דוגמה בולטת: שימוש במטוס הקרב F-35 פולט כ-2.3 טון של פחמן דו-חמצני ב-12 דקות בלבד. מדובר בכמות שדומה לפליטות של מכונית מונעת בנזין ממוצעת במשך שנה שלמה.
כ-80 אחוז מייצור האנרגיה בישראל מבוסס כיום על גז טבעי. אומנם מדובר בגז ישראלי, אך הוא מגיע דרך שני צינורות בלבד משלוש אסדות. צילום: Pixabay
ביטחון אנרגטי, מים ומזון כמרכיבי ליבה בחוסן הלאומי של ישראל בעת חירום
"אנחנו רואים בשנים האחרונות ירידה בהשקעות ב'טוב הגלובלי'", אומרת גלית כהן, מנהלת קרן האקלים בישראל (JCT) ולשעבר מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה. "כלומר ירידה בהשקעה ביוזמות בין-לאומיות להפחתת פליטות מזהמים, לעומת השקעה ב'טוב המקומי' של מדינות ובהיערכות שלהן להשפעות שינוי האקלים. העולם כיום עוסק פחות בפעולות אסטרטגיות רחבות לצמצום השפעות משבר האקלים. אפשר לראות את זה למשל במלחמה בין רוסיה לאוקראינה, שהובילה את גרמניה ומדינות אירופיות נוספות להשקיע בהיקפים נרחבים באנרגיה מתחדשת. זה הבהיר למדינות אירופה כי הן לא יכולות להרשות לעצמן להמשיך להיות תלויות בגז הרוסי".
ומה באשר לישראל? כאן התמונה מורכבת אך גם צפויה. ישראל היא מקרה ייחודי בזירה הבין-לאומית שכן אנחנו מדינה שבה שיקולי ביטחון עומדים במרכז סדר העדיפויות התקציבי זה עשורים ארוכים, ניתן לומר – מאז הקמתה. בהתאם לכך, הוצאות הביטחון של ישראל גבוהות באופן חריג ביחס לגודל הכלכלה: על פי נתונים מ-2024, ישראל מדורגת במקום ה-12 בעולם בהיקף ההוצאה הביטחונית ביחס לתוצר המקומי הגולמי (GDP). "בישראל אין ויכוח סביב הצורך בהשקעה בביטחון", אומרת כהן ומסבירה: "אנחנו מתמודדים עם איומים קיומיים ממשיים. השנתיים האחרונות המחישו זאת היטב, ולכן העלייה החדה בהוצאות הביטחון והחימוש של ישראל בשנים האחרונות מובנת".
אף על פי כן, כהן מדגישה כי ביטחון לאומי אינו מצטמצם להשקעה בהתעצמות צבאית בלבד. "במהלך המלחמה ראינו עד כמה החוסן האזרחי אינו פחות חשוב ואף קריטי", היא אומרת. לדבריה, ביטחון לאומי פירושו היכולת של העורף האזרחי להמשיך לתפקד גם בעת חירום – הן במתן מענה לצורכי הצבא והן בהבטחת רציפות החיים של האוכלוסייה האזרחית. "בלי חוסן אזרחי לא ניתן לנהל מערכה מתמשכת, ולכן סוגיות אקלימיות, ובוודאי ההיערכות למשבר האקלים, הן קריטיות לביטחון הלאומי של מדינת ישראל".
את החוסן האזרחי מגדירה כהן באמצעות שלושה מרכיבים מרכזיים: ביטחון מים, ביטחון מזון וביטחון אנרגטי. לדבריה, כ-80 אחוז מייצור האנרגיה בישראל מבוסס כיום על גז טבעי. אומנם מדובר בגז ישראלי, אך הוא מגיע דרך שני צינורות בלבד משלוש אסדות. במהלך המלחמה היו האסדות יעד לאיומים ולירי טילים, ובשלב מסוים אף הושבתו. "השאלה היא מה היה קורה למשק האנרגיה אם ההשבתה הזו הייתה נמשכת זמן רב יותר? ככל שישראל תפתח יותר מקורות לייצור אנרגיה מתחדשת, כך יגדל הביטחון האנרגטי שלנו, גם בתקופות של מלחמה ופגיעות בתשתיות. מדינה שרוצה להבטיח את קיומה לאורך זמן חייבת לחשוב לטווח הארוך ולא רק במונחים של המחר בבוקר", היא מסכמת.
