נערה שאוספת כדורים התמוטטה במוקדמות אליפות אוסטרליה הפתוחה

במשחק תחרותי בתנאי חום נמדדו אצל שחקנים ושחקניות טמפרטורות גוף של 38.7 עד 39.3 מעלות צלזיוס. מדובר בטווח שמעיד על עומס חום משמעותי שעלול לפגוע בביצועים. אם הוא אינו מווסת, הוא עלול להעלות סיכון למכת חום (היפרתרמיה) ולהתייבשות. נוסף על כך, הוכח שגם "חלון" קצר של "הפסקת קירור" יכול להוריד את טמפרטורת הגוף ולהקטין את סיכויי הפגיעה הגופנית שיכולה להגרם עקב עומס החום. קצב ההזעה בטניס יכול להגיע ל-5 ליטר לשעה, בהתאם לתנאים ולעצימות המשחק. הזעה של כמויות נוזלים גבוהות מגבירה את הסיכוי לאובדן נוזלים ומלחים, להתייבשות, להתכווצויות ולהתחממות נוספת. כשטמפרטורת האוויר מגיעה ל-40 מעלות צלזיוס, טמפרטורת המשטח במגרש יכולה להגיע ל-50 מעלות צלזיוס. מצב זה מביא לתוספת חום מהקרקע, ובמגע ישיר וממושך, למשל בנפילה, זה עלול גם לגרום לכוויות.

ארגון הטניס העולמי הבין שחום קיצוני אינו רק עניין של "אי נוחות" אלא עניין של סיכון במשחק. לכן הוא עובר ממסרים כלליים לכללים מדידים: הארגון מפעיל מדיניות מזג אוויר קיצוני שמבוססת על מדד חום משולב. כשהמדד מגיע ל-30.1 מעלות צלזיוס, המדיניות נכנסת לתוקף ומאפשרת התאמות בתנאי המשחק כמו הארכת הפסקות, ובמקרי קיצון אף עצירת המשחק. נוסף על כך, כאשר המדד הוא 32.2 מעלות צלזיוס ומעלה, מומלץ להיערך לתחלואות חום הכוללות מכת חום ותשישות.

גם ענף הטניס בישראל מרגיש את השינוי היטב. גלי חום ארוכים ועומסי חום באביב ובסתיו הפכו את המשחק במגרשים פתוחים לאתגר בריאותי, במיוחד עבור ילדים ונוער. לכן, התחיל איגוד הטניס בישראל להיערך לשינוי עמוק באופן ניהול הענף. כיום מתבצע מעבר לאימוץ מדדי חום ולפיקוח הדוק יותר על תנאי המשחק. נוסף על כך, האיגוד פועל לביצוע שינויים מבניים שנועדו להפחית חשיפה לחום כמו עדכון תקנונים, שינוי מועדי משחקים לשעות קרירות יותר, קיצור משחקים וליגות, וסנכרון לוחות הזמנים כך שעונות הפעילות יסתיימו מוקדם יותר, לפני שיאי הקיץ. המטרה היא ליצור תרבות זהירה שבה בריאות קודמת לשיקולים תחרותיים.